כפי שציין כב' הנשיא גרוניס ברע"א 8957/09 אוזן נ' קיובי (8/3/2011): "הדרישה הנוספת בעניין עסק בישראל הינה דרישה משנית, במיוחד לאור העובדה שאין היא קשורה ישירות לסוגיה של העברתו של המידע הרלוונטי לנתבע.".
23. עוד ראוי להדגיש, כי המצאה למורשה של הנתבע בישראל מייתרת את הצורך לבצע המצאה מחוץ לתחום השיפוט לפי תקנה 500 ומקנה לבית המשפט סמכות שיפוט כלפי הנתבע. במובן זה, תכלית ההליך כפולה. כפי שציין כב' הש' ענבר בת"צ (ת"א) 1634-05-11 פינצ'בסקי נ' ישפאר מוצרי צריכה בע"מ (4/4/13):
"מבחן אינטנסיביות הקשר שבין המורשה לבין הנתבע עולה בקנה אחד עם מטרות ההמצאה: ליידע את הנתבע בדבר ההליך המשפטי שהוגש נגדו ותוכנו, מחד גיסא, ולהקנות סמכות שיפוט לבית המשפט שלפניו מתנהל ההליך ביחס לאותו נתבע, מאידך גיסא. הרציונאל העומד ביסוד תקנה 482(א) הוא, כי ניתן להמציא כתב בי-דין ליד מי שאינו בעל הדין בעצמו על יסוד ההנחה כי הלה יידע את הנתבע בדבר הגשת ההליך המשפטי נגדו ועל תוכנו ... רציונאל נוסף טמון בהנחה, שמי שבחר לפעול בישראל או לנהל בה עסקים נטל על עצמו סיכון צפוי של התדיינות בבית משפט ישראלי ... שתי הנחות אלו יכולות להיות נכונות רק כאשר הקשר שבין המורשה והנתבע הוא אינטנסיבי דיון בהתחשב במכלול נסיבות העניין".
24. הנטל להוכיח כי התקיימו יסודות התקנה ובכלל זה, קיומו של "מורשה" כמשמעו שם, מוטל על הטוען להמצאה לנתבע מכוח התקנה (ראו למשל ע"א (י-ם) 1295/00 קופת חולים כללית נ' Reynolds Tobacco Company (2011)).
25. את מידת הקשר בין הנתבע המצוי מחוץ לתחום השיפוט לבין המורשה הנטען יש לבחון במועד ההמצאה למורשה. כך עולה מלשון התקנה ("למורשה העוסק אותה שעה...") כמו גם מהתכלית העומדת ביסוד הדברים. מורשה לצורך העניין הוא כאמור, "מי שדרגת האינטנסיביות של הקשר שבינו לבין הנתבע הגיעה לרמה כזו, שמותר להניח, כעניין שבדין, שהוא יעביר לידיעתו של הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו". שעה שמידת הסבירות שהמורשה הנטען יעביר לנתבע את דבר הגשת התביעה, נבחנת על יסוד מערכת היחסים בין הנתבע לאותו מורשה, ברי כי טיב הקשר ביניהם נבחן בנקודת הזמן שבה בוצעה ההמצאה למורשה (ראו גם ע"א (ת"א) 2094/05 Philip Morris USA Inc. נ' אל רואי יובל (23/11/2005), בעמ' 6 לפסק הדין. יצוין כי בקשת רשות ערעור על פסק הדין נדחתה ברע"א 11822/05, כב' הש' רובינשטיין מיום 8/5/06, אך סוגיה זו לא עלתה שם).
26. המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי המשיבה 1 היא "מורשה" של המשיבה 2 כמשמעות הדבר לצורך תקנה 482(א).