48. במסגרת ע"א 1527/97 אינטרבילדינג חברה לבניין בע"מ נ' פקיד שומה ת"א 1, פ"ד נג(1) 699, ביקשה חברת אינטרבילדינג לנכות כנגד הכנסותיה מכל פרוייקט את הוצאות הריבית אשר הוציאה לצורך מימון פרוייקט זה. פקיד השומה טען, כי יש לייחס את הוצאות הריבית בהתאם לסעיף 18(ד)(2)(ב) אף אם בידי החברה להוכיח את הוצאות הריבית שהוציאה ביחס לכל אחד מהפרוייקטים. בית המשפט ציין, כי יש לבחון, האם מבחינה לשונית יש להגביל את תחולת הסעיף רק למקרים בהם לא ברור ייחוס הוצאות הריבית ליחידות העבודה אשר מבצע הקבלן. בנוסף, יש לבדוק, האם ניתן לקיים מעקב, אשר ניתן לסמוך עליו, אחר השימוש בכספי מימון והאם נוהל מעקב כאמור. בית המשפט העליון קבע, כי אין לקבל שכוונת סעיף 18(ד) ותכליתו הינה לחייב במס שאינו מס אמת במקרים בהם ניתן להראות את ייחוס ההוצאה לפרוייקט הספציפי. לפיכך נקבע, כי נוסחת הייחוס הקבוע בסעיף תהיה בתוקף רק במקרים שבהם לא הוכח ייחוס הוצאות הריבית ליחידות העבודה השונות אשר ביצע הקבלן.
49. בספריו, התייחס פרופ' אדרעי ליחס בין הוראות מהותיות להוראות של אומדן והערכה בפקודה, וכן ליחס בין הפרודה לחקיקת המשנה. אדרעי הסתמך על פסק הדין אשר ניתן בעניין אינטרבילדינג הנזכר לעיל וטען, כי ניתן ללמוד ממנו, כי יש לדרג את הוראות הפקודה להוראות מהותיות המושתתות על הרצון להגיע למס אמת וצודק ומתחתן הוראות חשבונאיות אשר נועדו לסייע בהגעה למס האמור. אדרעי ציין, כי ייתכן ללמוד על מגמה חשובה לפיה ההוראות החשבונאיות בפקודה הן בעלות אופי שיורי, כך שהן חלות רק במקרים בהם הנישום אינו מסוגל להוכיח בדרכים המקובלות את הכנסתו החייבת. מאידך, במקרים בהם הנישום מצליח להוכיח את הכנסתו באופן מדוייק, הרי שההוראות החשבונאיות שבפקודה תידחנה. אציין, כי אדרעי עצמו טען, כי מדובר במגמה שהיא על פניה מרחיקת לכת (ראה לעניין זה: יוסף אדרעי, "מבוא לתורת המיסים – על מקורותיה, עקרונותיה, תכליתה והגיונה", הוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, תשס"ט-2008, עמ' 93-95; יוסף אדרעי, "אירועי מס – עלייתם (ואיבונם?) של דיני מיסים בישראל", נבו הוצאה לאור בע"מ, תשס"ז-2007, עמ' 28).
50. בכל הכבוד, עמדתו האמורה של פרופ' אדרעי אינה מקובלת עלי. אינני מקבלת את העמדה לפיה הוראות חשבונאיות בפקודת מס הכנסה, או בתקנות אשר נקבעו מכוחה, הן בהכרח משום חזקה הניתנת לסתירה וכי הוראות אלו חלות רק במקרים בהם לא עולה בידי הנישום להוכיח את הכנסתו החייבת באופן מדוייק בדרכים המקובלות.