69. במסגרת בג"ץ 5503/94 לילי סגל נ' יושב-ראש הכנסת, פ"ד נא(4), 529, נדון תיקון 10 לחוק רשות השידור, תשנ"ו-1996, במסגרתו בוטל תשלום האגרה בעד החזקת מקלט רדיו ברכב מנועי ונקבע, כי תיגבה תוספת לאגרת הרשיון לרכב מנועי, למעט אופנועים, והסכום שייגבה יועבר לרשות השידור. העותרים במקרה האמור חוייבו בתשלום התוספת האמורה אף שברכבם לא הותקן מקלט רדיו. הם טענו, כי מדובר בפגיעה לא מידתית בזכות הקניין שלהם וכי יש לסייג את הוראת החוק כך שלא תחול על מי שאין ברכבו מקלט רדיו. בית המשפט העליון קבע בדעת רוב, כי החוק נועד בכדי לייעל את מנגנון גביית האגרה ובכדי להתמודד עם השתמטות מתשלום אגרת רדיו. עוד נקבע, כי לשון הנורמה אינה סתומה וניתן לעמוד על המטרה שעמדה ביסוד החקיקה. אין הצדקה לסטות מהמשמעות הלשונית של החוק אשר עולה בקנה אחד עם תכליתה של החקיקה בשם עקרונות יסוד, שכן הדבר ייצור חשש שבית המשפט לא יפרש נורמה אלא ייצור נורמה תחתיה. בנוסף, הבניית מערכת גבייה יעילה שבסיס החבות בה קל לאכיפה, עולה בקנה אחד עם השאיפה של צמצום מימדי הפגיעה בזכות כלכלית של שומרי החוק. יעילות הגבייה היא מרכיב במערך הגנה על זכויותיהם של שומרי החוק. משכך, התכלית של התייעלות מערכת הגבייה אינה בגדר תכלית לא ראויה כשאין היא באה מטעמים של נוחות מנהלית או חסכונות כספיים גרידא.
70. בע"א 5359/92 ורה דבורה שכטר נ' מנהל מס שבח מקרקעין מרכז, פ"ד נ(1) 651 נקבע, כי תכלית הוראת החוק הרלבנטית היא גביית מס אמת מהנישום והימנעות מגביית מס על רווח אינפלציוני שאינו רווח אמיתי. לאור התכלית האמורה, ניתן להבין את הקביעה לפיה יצירת מכנה משותף לכל ההוצאות וההשבחות ללא קשר למועד ביצוע ההוצאה, אינה משרתת את תכלית הוראת החוק וכי כאשר ניתן לאתר ולהוכיח את ביצוע ההוצאה במועד נתון בזמן אמיתי, הרי שזה יהיה הקריטריון לעריכת חישוב הפרשי המדד. ברי, כי ייתכן שבית המשפט היה מגיע לתוצאה שונה ככל שהיה מוצא, כי תכלית החוק הרלבנטי הייתה אחרת.
71. בע"א 900/01 רון קלס נ' פקיד שומה תל אביב 4, פ"ד נז(3) 750, בחן בית המשפט את השאלה, האם בני זוג שמקור הכנסתם הוא באותה חברה, זכאים לבחור בחישוב מס נפרד על הכנסתם או שעומדת נגדם חזקה חלוטה לפיה מקורות הכנסתם תלויים זה בזה, כך שהחישוב יתבצע במאוחד. בית המשפט מצא, כי מבחינה לשונית, הוראת החוק הרלבנטית סובלת את שתי הפרשנויות – כי מדובר בחזקה חלוטה וכי מדובר בחזקה הניתנת לסתירה. בשים לב לתכליות, הסובייקטיבית והאובייקטיבית, נקבע, כי מדובר בחזקה הניתנת לסתירה. אף במקרה האמור הקביעה הייתה בהתאם ללשון החוק ולתכליות אשר עמדו בבסיס חקיקתו. אין באמור כדי ללמד, כי אף במקרה בו עסקינן מדובר בחזקה הניתנת לסתירה או ללמד על עדיפותן של תכליות מסויימות.