79. אינני מקבלת את טענת המערערת, לפיה בנוגע לרכבי איגום הודה המשיב, כי ההנחיות בנוגע לחישוב שווי השימוש הן חזקה הניתנת לסתירה. טענתה לפיה לא נזקף שווי שימוש לעובד אשר נוטל רכב איגום לשימושו הפרטי במהלך היום, אין בה בכדי ללמד, כי ההנחיות בנוגע לחישוב שווי שימוש הן חזקה הניתנת לסתירה. בעניין זה מדובר בעמדה, האם השימוש ברכב כזה מהווה טובת הנאה לעובד החייבת במס אם לאו, ולא באופן חישוב שווי טובת ההנאה.
80. במסגרת תקנות שווי שימוש ברכב נקבע כלל אצבע באשר לאופן חישוב טובת ההנאה של העובד, הנובעת מקבלת רכב צמוד לשימושו הפרטי. אף אם כלל האצבע האמור אינו משקף בהכרח את טובת ההנאה המדוייקת של כל נישום, הרי שמדובר בדרך הגיונית, ראויה, יעילה ופשוטה לחישוב טובת ההנאה שיש לזקוף לעובד והדבר עולה בקנה אחד עם תכלית הוראות החוק הרלבנטיות. קבלת עמדת המערערת, לפיה מדובר בחזקה הניתנת לסתירה, אינה עולה בקנה אחד עם התכלית אשר עמדה לנגד עיני המחוקק ותחת זאת מעניקה מעמד עדיף לעקרון של מס אמת. אף אם קיימת מידה של שרירות במנגנון האחיד אשר קבוע בתקנות שווי שימוש, הרי שהמחוקק בחר לשלם את המחיר האמור בכדי להשיג יעילות ונוחות ובעל פרשנות הוראת החוק יש לכוון לתכלית זו (ראה לעניין זה: ע"א 6557/01 פז גז חברה לשיווק בע"מ נ' פקיד שומה למפעלים גדולים, פ"ד סא(3), 413).
81. למען הסר ספק אציין, כי קביעה לפיה אופן חישוב שווי השימוש בהתאם לתקנות, אינו בגדר חזקה הניתנת לסתירה, אין משמעותה פרשנות החוק לרעת הנישום. יש והחישוב בהתאם לתקנות האמורות יפעל לטובת הנישומים, שעושים שימוש רב ברכב שהעמיד להם המעביד, לצרכיהם הפרטיים, לרבות לצרכים של בני המשפחה, ויש והוא יפעל לרעתם. כל עובד בהתאם לצרכיו ואופיו. כאמור לעיל, חישוב טובת ההנאה בהתאם לתקנות שווי שימוש יש בו בכדי להביא ליעילות בקביעת וגביית המס, כך שלא תידרש בחינה מסורבלת של מכלול נסיעותיו של כל עובד ועובד אשר קיבל ממעבידו רכב לשימושו הפרטי. הדבר אף עולה בקנה אחד עם הקביעה, כי טובת ההנאה אינה נמדדת רק בהתאם להיקף השימוש הפרטי.
82. אציין עוד, כי בטרם תוקן סעיף 2 לפקודה בשנת 1975 במסגרת תיקון מס' 22, נוסחו היה צר ונקבע במסגרתו, כי הכנסת עבודה תיחשב השתכרות או רווח מעבודה, לרבות שוויים הנאמד של מקום לינה או אוכל או מגורים או של כל קצובה אחרת. לאור ההגדרה הכוללנית בנוגע ל"כל קצובה אחרת" המהווה הכנסת עבודה אשר חייבת במס, הרי שעלתה בפסיקה השאלה מהי קצובה. במסגרת ע"א 545/59 דן שירות ציבורי עירוני ובין עירוני יפו פתח תקווה ותל אביב רבתי אגודה שיתופית בע"מ נ' פקיד השומה, ת"א 5, פ"ד יד 2088 נקבע, כי לא כל מה שניתן לעובד מעבר לשכרו יהיה בגדר קצובה אשר חייבת במס. יש להבחין בין הנאה שאינה אלא הכנסה מוסווית לבין הנאה שכולה או עיקרה לצורך התפקיד. אין לחייב במס דברים שאינם מוסיפים למקבלם כל הנאה פרטית או שאינם מוסיפים לו אלא הנאה בלתי ניכרת לעומת מטרתם התועלתית. עוד נקבע, כי יש לבחון האם המצרך או השירות ניתנו לעובד לשימושו להנאתו או לשם נוחות המעביד. במסגרת מבחן נוחות המעביד יש לבחון האם טבעו של התפקיד מצריך את העובד להיזקק למצרך או לשירות שסופקו לו. במסגרת ע"א 3501/05 פקיד שומה ירושלים 1 נ' בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ; ע"א 343/68 פקיד שומה ת"א 5 נ' עירית בת-ים, פ"ד כג(1) 186, בחן בית המשפט, האם מימון לימודים לעובדים או לילדיהם הוא בגדר טובת הנאה החייבת המס בשים לב לצורכי התפקיד, מבחן נוחות המעביד וטובת ההנאה שנגרמת לעובד.