96. בנוסף, קבלת הטענה כי ניתן להוכיח את שווי השימוש באמצעות המערכת, תטיל על המשיב עומס בלתי סביר אשר אינו עולה בקנה אחד עם עקרון היעילות אשר עמד לנגד עיני המחוקק.
97. בנסיבות אלו מצאתי, כי לא ניתן להסתמך על מערכת save tax לשם קביעת שווי השימוש, ככל שהיה בידי עובדים לנסות ולהוכיח את שווי השימוש.
השימוש בתוכנה על ידי עובדי המערערת ופיקוחה של המערערת
98. ככל שהייתי מוצאת, כי בידי העובד לסתור את דרך החישוב הקבועה בתקנות שווי שימוש וכי מערכת save tax מאפשרת סתירה כאמור, הרי שהיה מקום לבחון האם האופן בו עשו עובדי המערערת שימוש במערכת והאופן בו ערכה המערערת ביקורת על שימושם האמור יש בהם כדי ללמד, כי עלה בידי המערערת להוכיח את טובת ההנאה אשר צמחה לעובדיה בעקבות שימושם הפרטי ברכב.
99. במהלך עדותו ביקש פלד להוכיח, כי מתבצעת בקרה ראויה ואיכותית אחר דיווחי העובדים בנוגע לסיווג נסיעותיהם. פלד העיד, כי מערכת הבקרה שהם מבצעים על העובדים מתחלקת לשתי רמות: דו"ח חריגים שמציין נסיעות מחוץ לשעות הנורמה המוגדרות, ודו"ח הנסיעות העסקיות (עמ' 13, ש' 17-20). מעדותו של פלד עולה, כי לאור אופי העבודה, שעות העבודה של העובדים לא קבועות והם עובדים גלובלית. לפעמים עובד מסיים יותר מוקדם ולפעמים יותר מאוחר (עמ' 11, ש' 13-34).
100. משכך, לא ברור כיצד בידי פלד לבחון את הנסיעות שבוצעו על סמך שעות העבודה המוגדרות, אשר בעניינו הן רחבות מאוד. ברי, כי ייתכן שעובד יסיים בחלק מהימים מוקדם יותר ויעשה נסיעות פרטיות אשר לא יעלו כחריגות, מאחר והן בטווח שעות העבודה. כאשר מדובר בדו"ח נוכחות ידני, כמו במקרה בו עסקינן, בו מסומנים ימי העבודה של העובד ואין בו ביטוי לשעות אשר בוצעו בפועל, הרי שלא ניתן ללמוד ממנו על שעות העבודה ועל ימי עבודה קצרים אשר בסיומם בוצעו נסיעות פרטיות, בשעות שבדרך כלל הן שעות העבודה. כך לדוגמא, עובד אשר הגיע לעבודה ויצא מוקדם לבדיקה רפואית או אירוע משפחתי, הרי שהיום יסומן כיום עבודה ולא יהיה ביטוי לכך שמדובר ביום עבודה קצר. במקרה שנסיעתו הפרטית באותו יום תסווג על ידו כנסיעה עסקית, הרי שהנסיעה לא תעלה בדו"ח החריגים מאחר ובוצעה בשעות העבודה המוגדרות על ידי המערערת. מעבר לכך, לא מן הנמנע, כי עובדים ובעיקר עובדים אשר נמצאים במהלך היום בדרכים, יעשו שימוש ברכב לצרכים פרטיים אף במהלך יום העבודה.
101. בעניין זה טענה המערערת, כי דו"ח החריגים הוא בקרה נוספת ולא בלעדית. לטענתה, אף נסיעות אשר בוצעו במסגרת שעות העבודה, נבדקות. משכך טוענת, כי אין באמור בכדי לפגום במערך הבקרה המהימן שלה. אינני מקבלת טענה זו. לאור היקף הנסיעות החודשיות אשר מבצעים עובדי המערערת, אין זה סביר לערוך מעקב הרמטי על כל הנסיעות. לכך מתווספת העובדה, כי בחינת דו"ח הנסיעות אל מול דו"ח הנוכחות הידני של עובדי המערערת, לא נעשתה באמצעות התוכנה. סבורני, כי העובדה שמדובר בעובדים ששעות העבודה שלהם אינן קבועות ושדו"ח הנוכחות הוא ידני ולא ניתן ללמוד ממנו על שעות העבודה אשר בוצעו בפועל, וכן העובדה שטווח שעות העבודה המוגדרות רחב מאוד, משליכות על היכולת לבצע מעקב אחר אמינות הסיווג שקבע העובד.