102. שעות העבודה אשר הוגדרו עבור עובדי המערערת היו בהיקף רחב, כאשר הן לא שיקפו בהכרח את שעות העבודה של כל עובד מידי יום. בנסיבות אלו, בחינת הנסיעות בהתאם לשעות העבודה המוגדרות אצל המערערת, לא תיתן לרשות המיסים את מלוא המידע בנוגע לנסיעות פרטיות אשר בוצעו על ידי עובדי המערערת במהלך השעות המוגדרות כשעות עבודה בימים בהם סיימו לעבוד מוקדם יותר. יש באמור בכדי להשליך על האפשרות של רשות המיסים לבחון את אמיתות הדיווח ועל הנטל אשר היה מוטל על הרשות לבחון את הדיווח.
103. פלד נשאל, האם הוא בודק כל חודש כל נסיעה של כל עובד והשיב, כי מדובר בחמישה רכבים בלבד, כי הם יודעים היכן עובדים העובדים וכי הבדיקה שלו יחסית מהירה, כי הוא רואה איפה היום התחיל, איפה נגמר ואיפה האמצע (עמ' 13, ש' 21-25). לטענתו, אין דבר כזה אפס טעויות וכי הטעויות הן מזעריות ושוליות (עמ' 14, ש' 24-25). אין זה סביר בעיניי, כי פלד עורך בחינה של כל הנסיעות אשר עורכים עובדי המערערת מידי חודש. אמנם מדובר בחמישה רכבים בלבד, אולם מדובר במספר רב מאוד של רשומות מידי חודש. בשים לב לטענתו של פלד, לפיה הוא היחיד שמבצע ביקורת לגבי הנסיעות (עמ' 16, ש' 4-5), אין זה סביר כי נערכת בחינה מקיפה כנדרש. בליטי טענה בעדותה, כי היא אינה מכירה מישהו שיכול לבצע את זה ולכן בבקרה החודשית לא עולים על טעויות (עמ' 30, ש' 28-29; עמ' 31, ש' 1-2). עדותה בעניין זה מקובלת עליי.
104. הנסיעות החשודות אשר מצא המשיב בדיווחי המערערת, לאחר שהדו"חות עברו לכאורה בדיקה על ידי המערערת, תומכות בטענה כי אין מדובר בביקורת אשר עונה על הדרישות. אציין, כי בבדיקה המדגמית אשר ערך המשיב, הוא מצא נסיעות אשר התבצעו ביום שבת ודווחו כעסקיות. מדובר ב-16 נסיעות במהלך שנת 2011. כמו כן, קיימות גם נסיעות אשר בוצעו ביום שישי לאחר שעות העבודה ובין היתר נסיעה שהחלה קרוב לשעה 16:00. ברי, כי המערערת הייתה אמורה לעלות בקלות על נסיעות אלו כשגויות במסגרת בדיקתה. העובדה שהמערערת לא עלתה על נסיעות חריגות אלו מעוררת ספק משמעותי בנוגע לפיקוח שערכה. העובדה שעובדי המערערת לא סיווגו את הנסיעות האמורות כנסיעות פרטיות והעובדה שהמערערת לא פעלה לשם שינוי הסיווג, יש בהם בכדי ללמד על האופן בו עשו עובדי המערערת שימוש במערכת ועל הפיקוח שערכה המערערת על דיווחי עובדיה.
105. כמו כן, רק היקף קטן מאוד של נסיעות אשר סווגו על ידי העובדים כעסקיות, שונה במסגרת בדיקת המערערת מנסיעות עסקיות לנסיעות פרטיות. בסיכומיה טוענת המערערת, כי לאורך השנים בוצעו 200 תיקונים והדבר מלמד כי נערכה ביקורת ובוצעו תיקונים. בשים לב למספר הנסיעות אשר מבצעים עובדי המערערת מידי חודש, הרי שאין ב-200 תיקונים לאורך השנים בכדי ללמד על קיומה של ביקורת הדוקה ורצינית. אין מחלוקת, כי מדובר באחוז קטן מאוד מסך הנסיעות. מקובלת עלי טענתה של עמיר, כי אין בעובדה שבוצע שינוי מינורי בכדי ללמד בהכרח שמלכתחילה הנסיעות סווגו כנדרש וייתכן שבעל החברה פספס (עמ' 24, ש' 1-3). לטעמי, היקף השינוי תמוה ומעורר ספק באשר לטיב הביקורת. סבירה בעיני עדותה של בליטי אשר טענה, כי היא רואה את היקף השינוי המינורי ככמעט חוסר בקרה (עמ' 30, ש' 29-30). כאמור, טעויות אשר המערערת לא גילתה, מחזקות עמדה זו.