20. כאשר מטרת החזקה היא מניעת התחמקות ממס וניתן להשיג את המטרה תוך תחימת תחולת החזקה בנסיבות מסויימות, כאשר החזקה מצויה בחקיקת משנה ומגמישה עקרון הטמון בחקיקה ראשית וכאשר הפרשנות לפיה החזקה חלוטה עלולה לפגוע בזכויות יסוד, הרי שהכף תיטה מפורשות לפרשנות לפיה החזקה ניתנת לסתירה. תקנות שווי שימוש מגשימות את העקרון המהותי הקבוע בחקיקה הראשית כאשר הן כוללות נוסחה טכנית שמטרתה כימות טובת ההנאה לעובד. הוראות סעיף 2(2) לפקודה הן כלל ותקנות שווי שימוש הן חזקה. העובדה שמדובר בתקנות המהוות חקיקת משנה היא הנותנת, כי מדובר בחזקה הניתנת לסתירה. תקנות שווי שימוש הן חזקה עובדתית-ראייתית. הן מניחות מצב עובדתי מסויים, לפיו עיקר השימוש ברכב צמוד הוא פרטי והיקף הנסיעה הפרטית הוא 16,300 ק"מ, ובהתאם הן קובעות את גובה שווי השימוש.
21. מבחינה לשונית, העובדה שאין ביטוי הסותר או מונע אפשרות, כי החזקה ניתנת לסתירה, מעידה כי מדובר בחזקה הניתנת לסתירה. מבחינת הרובד התכליתי, הרי שהתכלית האובייקטיבית העוברת כחוט השני בכל הוראות הפקודה, היא הטלת מס אמת. התכלית הסובייקטיבית היא יצירת נורמה אנטי תכנונית אשר תסיר מעל המשיב את נטל ההוכחה לקיומה של מציאות מסויימת. הפסיקה נוטה לראות בחזקות עובדתיות כניתנות לסתירה באמצעות אימוץ החזקה הפרשנית והקניית עדיפות לתכלית האובייקטיבית על פני התכלית הסובייקטיבית. עדיפות הפרשנות האובייקטיבית נוצרה נוכח התקדמות הטכנולוגיה אשר מקנה לנישום ולמשיב יכולת מעשית לבחון ולברר את העובדות הרלבנטיות לעניין עצם החבות במס וכימותה. באיזון בין מס אמת לבין שיקול היעילות והפשטות, יש לעמוד על היכולת המעשית לכמת את ההכנסה או ההוצאה. כאשר קיימת יכולת לכימות באופן מדוייק, אף אם היא כרוכה בעבודה רבה, הרי שיש לבכר פרשנות אשר מביאה להטלת מס אמת. כלומר, יש לפרש את החזקה כניתנת לסתירה.
22. בעת התקנת התקנות לא הייתה יכולת מעשית לבירור מס האמת ועל כן ברירת המחדל הייתה שיקול היעילות. כיום, יש יכולת טכנולוגית כאמור. העומס אשר יוטל על רשויות המס בשל קביעה, כי החזקה ניתנת לסתירה, אין בו בכדי להצדיק את דחיית הערך של מס אמת. לשם סתירת חזקה בפקודה נדרש, כי היא תהיה ניתנת לסתירה, כי בידי הנישום לקיים מעקב שאפשר לסמוך עליו וכי בפועל בוצע מעקב כאמור. מקום בו עולה בידי הנישום להוכיח את כל האמור, הרי שאין נפקות לטענות בדבר שיקולי יעילות וסבירות. בנוסף, בדומה לביקורת על מערכת ניהול חשבונות, הרי שעל המשיב לערוך בדיקה מדגמית בלבד. בידי רשות המיסים ליצור נהלים ולחייב חתכים ודיווחים שונים אשר יקלו משמעותית על הבקרה והפיקוח על המקרים החריגים בהם נסתרת החזקה שבתקנות.