27. ההנחה לפיה יש לזקוף את מלוא ההוצאות הקבועות, היא תולדה של דוקטרינת עיקר השימוש וכאשר הדוקטרינה אינה מתקיימת, נשמטת הקרקע תחת הנחה זו. כאשר הרכב מהווה כלי עבודה, הרי שדווקא טובת ההנאה בידי העובד היא שיורית ואגבית לטובת ההנאה של המעביד. כאשר צרכיו של המעביד מחייבים הקצאת רכב צמוד, הרי שממילא הוא היה נושא במלוא הוצאות הרכב הקבועות. במקרה זו מדובר ברכב צמוד, ייתכן כי הרכב נרכש שלא לעובד ספציפי, ההוצאות הקבועות שולמו ממילא, המעביד יכול ליטול את הרכב מהעובד בכל עת וייתכן, כי בבעלות התא המשפחתי של העובד קיים רכב נוסף. במצב כאמור ברי, כי חובת המעביד לשאת בחלק מההוצאות הקבועות, גבוהה יותר. יש לאבחן את המקרה בו עסקינן מהמקרה אשר נדון בפסק דין סארוס, שכן, שם הנהנה העיקרי הוא העובד והנאתו של המעביד היא שיורית. כמו כן, במסגרת המקרה האמור, לא נטען כי התקנות הן בגדר חזקה הניתנת לסתירה, אלא כי יש לבטלן. בנסיבות אלו, גם לא הוצעה במסגרת תיק סארוס אלטרנטיבה לזקיפת שווי שימוש, וכן, לא נטענו ונבחנו חלק משמעותי מהטענות אשר מעלה המערערת.
28. קיימים מקרים בהם העמדת רכב צמוד לעובד, באופן קבוע או מזדמן לצרכים שונים, משמשת ככלי עבודה והיא חלק בלתי נפרד מהתפקיד אשר אין בידי העובד למלא ללא הרכב. כאשר הרכב הצמוד הוא כלי עבודה, הרי שאין בידי העובד לסרב ליטול את הרכב הצמוד אשר נכפה עליו לצורך מילוי תפקידו. זהו המצב בנוגע לעובדי המערערת. משכך, אין מדובר בחלף שכר אלא בגורם ייצור בעבור המערערת. הקביעה בפרשת יעקבזון, לפיה היה בידי העובד לבחור שלא לקחת את הרכב הביתה וככל שלא עשה כן, חזקה כי שווי השימוש אשר נקבע בתקנות משקף את שיעור ההטבה אשר נזקפת לצורך מס, אינה רלבנטית כאשר הרכב הצמוד משרת בעיקר את המעביד והעובדים מחוייבים לקחת את הרכב הצמוד. המשיב הכיר בכך שיש מצבים בהם הנחת המוצא העומדת בבסיס התקנות לא מתקיימת והרכב אינו תחליף שכר ותחליף לרכבו הפרטי של העובד אלא גורם ייצור אשר נכפה על העובד.
29. ככל שהמעביד היה מקצה לעובד רכב לשימושו במהלך יום העבודה ובסוף היום הרכב היה נותר בשטח חניה מוסדר, הרי שלא היה נזקף שווי שימוש כלל לעובד. לא יעלה על הדעת, כי כאשר מדובר באותה מציאות ממש בה הרכב מהווה כלי עבודה, אולם בכדי לייעל את תהליך העבודה ולענות על צרכי המעביד לוקח העובד את הרכב לביתו, אזי העובד נדרש לשאת במלוא ההוצאות הקבועות. האיזון בגישת המערערת בחישוב שווי השימוש על פי המערכת כך שההוצאות הקבועות מתחלקות בין העובד למעביד, הוא יותר מראוי במקרים בהם השימוש העיקרי ברכב הוא של המעביד.