30. הנחת ההוצאות הקבועות והנחת ההוצאות המשתנות שבבסיס תקנות שווי שימוש הן אחידות, גורפות ונעדרות התייחסות לשימוש בפועל על ידי העובד ולנסיבות הקצאת הרכב הצמוד. בחלק מהמקרים הנחות אלו גורמות לעיוות של ממש וזקיפת הכנסה דמיונית אשר גבוהה ממצב בו העובד היה מקבל משכורת בגובה שווי הרכיב הפרטי האמיתי של נסיעותיו. בעידן הטכנולוגי בו אנו מצויים כיום, ניתן לכמת באופן אמפירי את גובה השימוש האמיתי ואין צורך לקבוע אותו לפי הערכות והשערות. תקנות שווי שימוש וההנחות העומדות בבסיסן יוצרות מצב שבו יש כאלה שנהנים ויש כאלה שסובלים, כאשר אלה שסובלים הם דווקא העובדים אשר משתייכים למעמד הביניים.
31. בפסיקה נקבע, כי התקנות העוסקות בניכוי הוצאות רכב הן חזקה הניתנת לסתירה. מקל וחומר, כי תקנות שווי שימוש ניתנות לסתירה כאשר אין כל התייחסות להיקף הנסיעה הכולל של העובד בפועל או של ההוצאות שהוצאו בשימוש ברכב. כמו כן, ההסדר אליו הגיעו הצדדים בעניין רפא"ל מלמד, כי מדובר בחזקה הניתנת לסתירה, שכן, נקבעו נוסחאות בנוגע לשימוש יחסי. משכך, הרי שהחזקה ניתנת לסתירה בכל מקרה ומקרה. עובד אשר נוטל רכב איגום לביצוע נסיעות פרטיות במהלך היום הרי שאין ביקורת על נסיעותיו והמשיב אינו מלין על כך ואינו מבקש לזקוף לעובד שווי שימוש.
32. כאשר נעשה במסגרת העבודה שימוש ברכבו הפרטי של העובד, הרי שהשתתפות המעסיק בהוצאות הרכב של העובד אינה בגדר הכנסה. הוצאות אשר עובד נדרש על ידי מעבידו להוציא תוך כדי ביצוע עבודתו הן הוצאות בייצור הכנסת עבודה של העובד וניתן לנכותן מהכנסתו החייבת. באשר להחזר הוצאות רכב, הבחינה הפסיקה בין הוצאות אשר שימשו לייצור הכנסה לבין כאלו שלא. הרציונל העומד בבסיס זקיפת שווי שימוש או החזר הוצאות, זהה. את האבחנה אשר נעשית במקרה של החזר הוצאות, יש להחיל גם על הקצאת רכב צמוד. ככל שהאבחנה בין טובת העובד וטובת המעביד רלבנטית לעניין החזר הוצאות רכב כאשר הרכב בבעלות העובד, הרי שעל אחת כמה וכמה אמורים הדברים להיות רלבנטיים עת מדובר בזקיפת שווי שימוש בגין רכב ארעי אשר המעביר העמיד לעובד. על אף שהמחוקק אמר לכאורה את דברו בנוגע לזקיפת שווי שימוש, הרי שבית המשפט בחן את התקבול במבחן הנהנה העיקרי. המבחן האמור אינו משליך על עצם זקיפת שווי השימוש, אולם הוא משליך על גובה שווי השימוש אשר יש לזקוף.
33. מטרת המערכת היא יצירת מעקב הדוק, מדידה מדוייקת ואבחנה ברורה בין נסיעות עסקיות לנסיעות פרטיות של עובדים. המערכת אובייקטיבית לחלוטין ואין כל הסתמכות על יושרו של מישהו. המערכת עומדת בנטל ההוכחה הדרוש לשם סתירת תקנות שווי שימוש. במהלך השנים, פותחה ועודכנה המערכת. נוספה אופציה לפיה ניתן להזין את מטרת הנסיעה וכן אופציה לייצור מאגר של לקוחות קבועים עם כתובותיהם (פוליגונים). זאת לצורך וידוא, כי נסיעה שהוזנה כעסקית היא אכן כזו. בנוסף, במסגרת ביקורת של מחלקת ביקורת מערכות מידע של רשות המיסים, הוספו למערכת נתיבי ביקורת ושאילתות אשר עשויים לסייע למפקחי מס הכנסה במלאכת הביקורת על נסיעות העובד.