פסק דין (הנתבעים 1 ו-2)
1. הנתבעת 1 ניהלה מתחם לאירוח בתשלום, והיא התקשרה עם התובעת כדי שתספק לנתבעת 1 שירותי הסעדה במתחם.
2. התובעת טוענת בתביעה זו כי לנתבעת 1 יתרת חוב כלפיה בסך של 267,325 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. כן טוענת התובעת, כי הנתבעת 1 סירבה להשיב לה ציוד שבבעלותה, וכי עליה לפצות את התובעת בגין כך בסך של 200,000 ₪. עוד מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת 1 לפצות אותה בסך של 32,675 ₪ בגין "ביטול זמנו של התובע" (פס' 28 לכתב התביעה).
3. לטענת התובעת יש לחייב את הנתבע 2, בעלי המניות של הנתבעת 1 (בשרשור), יחד ולחוד עם הנתבעת 1.
4. בנוסף תבעה התובעת את הנתבעת 3, אשר היתה בתקופה מסוימת מנהלת מטעם הנתבעת 1 במתחם וחתמה מטעם הנתבעת 1 על החוזה הראשון שנחתם בין האחרונה לבין התובעת. שכן, נכתב בחוזה הראשון כי החוזה נחתם "בערבותה" של הנתבעת 3. לאחר שמיעת הראיות בתיק נמחקה התביעה נגד הנתבעת 3 בהסכמת התובעת, ועל כך בהמשך פסק דין זה.
5. החוזה הראשון בין התובע והנתבעת 1 נושא תאריך 10.9.2012. התובעת טוענת כי לאחר חתימתו, עד מהרה החלה להצטבר אצל הנתבעת 1 יתרת חוב כלפיה. לטענת התובעת, היא הודיעה לנתבעת 1 כי היא מתכוונת להפסיק את ההתקשרות, אולם בסופו של דבר נחתם הסכם חדש בין הצדדים, תוך קיפוח התובעת, כאשר הנתבעת 1 התנתה את תשלום חובה כלפי התובעת בחתימה על ההסכם החדש. החוזה החדש (להלן: החוזה שני) נושא תאריך 1.5.2013. לטענת התובעת הנתבעת 1 המשיכה להעביר תשלומים חלקיים בלבד. נטען, כי בחודש 8.2014 העבירה הנתבעת 1 את ניהול המתחם למפעיל חיצוני. התובעת טוענת כי פניותיה לנתבעת 1 לפרעון חובותיה לא הועילו, ולפתע שלחה הנתבעת 1 "דו"ח כספי" המצביע, כביכול, על כך שהתובעת היא זו אשר חייבת לנתבעת 1, סך של 50,000 ₪. לטענת התובעת, כאשר הסתיים ביצוע ההתקשרות, ניסיונה לקבל בחזרה לידיה את ציודה נתקל בתגובה אלימה.
6. הנתבעת 1 והנתבע 2 (להלן גם: הנתבעים) טענו כי התובעת הפרה את התחייבויותיה, בכך שלא הקפידה על ניקיון המטבח וחדר האוכל, ולא סיפקה סבון לשטיפת ידיים או נייר לניגוב ידיים. לטענת הנתבעים הנתבעת 1 לא היתה שבעת רצון מטיב ומגוון האוכל שסופק בחדר האוכל, מתחזוקתו הלקויה של חדר האוכל, ומהעובדה ששרר בו ריח לא נעים. לטענת הנתבעים, לא פעם התקבלו תלונות ביחס לעיכוב ניכר בהוצאת מנות, ובכלל חדר האוכל של מתחם האירוח התנהל באופן ירוד אשר הסב פגיעה למוניטין של הנתבעת 1. נטען כי הקירות והווילונות בחדר האוכל היו מלאי כתמי לכלוך, והטבחים היו לבושים בבגדי עבודה מזוהמים ומרושלים, והופיעו כשהם אינם מגולחים ומסודרים. לטענת הנתבעים, הנתבעת 1 העירה לתובעת פעמים רבות ובזמן אמת בענין