"המערערת טענה... שאי הצגת 'הצעת הביטוח'... על ידי המשיבה... פועלת לרעתה... אין לקבל את הטענה. ראשית, עמדו למערערת דרכים דיוניות לגרום להצגת הצעת הביטוח... שנית, אין לשכוח שהמערערת היא המבקשת לשכנע (ע"א 793/89 בניני מ. י. גינדי הנדסה ופיתוח בע"מ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מו(3) 324, 331 (1992)).
התובעת לא טענה כי היא פנתה לבית המשפט במסגרת ההליכים המקדמיים לציווי לשם עיון בחשבונות אורחים או "בונים" מקוריים נטענים.
66. אוסיף, כי העד מטעם התובעת מר יאיר פדידה לא קידם עבור התובעת את הוכחת זכאות התובעת לחיובי ה"אקסטרות". בניגוד לטענת התובעת לפיה התובעת העבירה את ה"בון" שנחתם בידי הלקוח לידי הדלפק "עוד באותו יום", הצהיר מר פדידה כי "...מדי חודש נערך על ידי התובעת חשבון עבור הבונים ודפי החשבון המקוריים נמסרו לה יחד עם גיליון החיוב עבור כל חודש וחודש" (פס' 9 לתצהיר פדידה, ההדגשה הוספה). כטענת הנתבעים, עדות זו מעלה את השאלה הרטורית הבאה: אם לטענת התובעת האורח היה משלם על "אקסטרות" בדלפק בעת גמר חשבון בעזבו את המלון, כיצד ניתן היה לפעול כך אם ה"בונים" בגין ה"אקסטרות" הגיעו לנתבעת 1 רק בסוף החודש.
67. הנתבעים טענו בסיכומיהם כי התובעת חייבה את הנתבעת 1 בתקופת החוזה הראשון בגין "בונים" בסך של 59,676 ₪, ובתקופת החוזה השני בסך של 13,685 ₪. משום מה, טענו הנתבעים כי חיוב-היתר שחייבה התובעת את הנתבעת בענין זה משתקף אך בחלק (20% לפי החוזה הראשון ו-25% לפי החוזה השני) שהתובעת היתה צריכה לשלם נתבעת 1 בגין "אקסטרות" – סך כולל של 13,685 ₪ (פס' 33 לסיכומיהם) -- ולא במלוא סכום ה"אקסטרות" שחויב מאחר וגביית תקבולי "אקסטרות" בידי הנתבעת 1 לא הוכחה.
אירועים פרטיים
68. הנתבעים טענו כי בחוזה השני הוסכם כי התובעת רשאית לערוך אירועים במתחם, כאשר הנתבעת 1 זכאית ל-18% מההכנסות בגין האירועים וכן ל- 25% מכל הכנסה שהתקבלה אצל התובעת בגין מוצרי מזון או משקה שמכרה התובעת לאורחי המתחם בחדר האוכל.
69. עיון בחוזה השני מעלה כי נפל סיכול אצל הנתבעים בענין האחוזים (השיעור הנכון הוא 25% מהכנסות מכל אירוע ו-18% ממוצרים שמכרה התובעת לאורחי המתחם בחדר האוכל).
70. הנתבעים טענו כי התובעת חייבת לנתבעת 1 25,000 ₪ בגין הכנסות מאירועים (פס' 86 לכתב ההגנה). בסיכומים טענו הנתבעים כי הם הוכיחו לפחות אירוע אחד, בגינו זכאית הנתבעת 1 לסך של 1,474 ₪. הנתבעים מפנים לכך שמר זכרי הודה בחקירתו הנגדית כי היו אירועים, הם דווחו והוצאה חשבונית (ע' 39 ש' 9-12). כאשר נתבקש מר זכרי להראות היכן בכרטסת רואים את ההכנסה בגין אירועים פרטיים, הוא טען לאחר עיון לאורך מספר דקות, כי מדובר בכרטסת של הוצאות שאינה כוללת הכנסות (ע' 40 ש' 13-17). כפי טענת הנתבעים, עיון בכרטסת (נספח כ"ו לתצהיר זכרי) מעלה בבירור כי מדובר דווקא בכרטסת שבה מופיעים הן זיכויים הן חיובים.