60. לא מצאתי התמודדות של ממש מצד התובעת עם טענות הנתבעים בענין זה, ויש לנכות את הסכומים הנזכרים בסעיף לעיל מחיובי הנתבעת 1 כלפי התובעת.
"אקסטרות"
61. בסעיף 31(א)(2) להסכם הראשון הוסכם כי "...הקבלן [התובעת] ישלם למזמין [התובעת 1] סך השווה ל-20% מההכנסות מ'האקסטרות' כדלהלן: הכנסות משתיה, לובי בר, ארוחות נוספות שנמכרו על ידי הקבלן".
62. בכתב הגנתם טענו הנתבעים כי התובעת חייבה את הנתבעת 1 במסגרת החשבונות שהגישה לה בגין "אקסטרות" ואירועים. לטענתם, התובעת פירטה את ה"אקסטרות" שהיא לכאורה סיפקה לחדרים שונים במתחם, כאשר בחלק מהמקרים היא מפנה ל"בון", שהוא מעין חשבונית שהלקוח אמור לחתום עליה בעת קבלת ההזמנה. לטענת הנתבעים, כל פניותיהם לתובעת בזמן אמת להציג את ה"בונים" ואת האסמכתאות לכך שחיובי ה"אקסטרה" הנטענים סופקו, עלו בתוהו (פס' 78 לכתב ההגנה מטעם הנתבעים 1 ו-2). הנתבעים טענו כי מבדיקה ראשונית עלה כי "הנתבעת לא גבתה תשלום מאורחי המתחם בגין 'אקסטרות' אלו, ומשכך ממילא לא היה עליה לשלם לתובעת בגינן. יתר על כך, לטענת הנתבעים, על פי ההסכם הראשון התובעת היא אשר נדרשה לגבות בעצמה תשלום בגין ה"אקסטרות" מהאורחים ולהעביר 20% מההכנסות בגין כך לנתבעת 1 (שם, פס' 80).
63. מר זכרי הצהיר מטעם התובעת כי "חלק" מה"אקסטרות" הוזמנו על ידי הנתבעת 1 ובגין חלקן שולם לנתבעת 1 ישירות על ידי אורחי המלון בעת עזיבתם וביצוע גמר חשבון. מר זכרי הצהיר כי כספים אלו לא הועברו לידי התובעת. כן הצהיר מר זכרי כי ה"בונים" המקוריים מצויים בידי הנתבעת 1 (פס' 106-107). בסיכומים טענה התובעת כי "על פי ההנחיות" אורחים שביקשו לקבל שירות נוסף הוחתמו על "בון" אשר הועבר לדלפק הקבלה "עוד באותו יום", פקיד הקבלה "אישר בד"כ" בחתימתו את ה"בון", והנתבעים חייבו את האורחים על פי הרשום ב"בונים" (פס' 23-24 לסיכומי התובעת).
64. לא מצאתי מקום לחייב את הנתבעת 1 בגין ה"אקסטרות" הנטענות. העולה מסעיף 31(א)(2) המצוטט לחוזה הראשון הוא, כי תשלום מ"אקסטרות" מגיע מהאורח לידי התובעת, ואילו התובעת היא אשר אמורה לשלם לנתבעת 1 חלק מתקבולים אלה (20% מהם). הנטל להוכיח שביצוע ההתקשרות בענין זה בפועל היה אחרת והנתבעת 1 קיבלה במישרין מאורחים תקבולים מ"אקסטרות", רובץ לפתחי התובעת.
65. התובעת – לא הרימה נטל זה. היא טענה כי ה"בונים" המקוריים מצויים בידי הנתבעים, וכי ניתן לראות מהנתונים שאצל הנתבעים בקשר לחשבונות אורחי המתחם, הכנסות בגין "אקסטרות", ואילו הנתבעים נמנעו מלהציג מסמכים אלה (פס' 25-28 לסיכומיה). התובעת טוענת כי מכך שהנתבעים לא ציינו חשבונות של אורחים כמסמכים רלונטיים בתצהיר גילוי מסמכים, ומעדותם של עדי ההגנה לפיה אינם יודעים על ענין ה"בונים" ולא בדקו את טענות התובעת בענין זה, יש להבין כי טענתם לפיה הנתבעת 1 לא קיבל תקבולים עבור אקסטרות אינה נכונה. דא עקא, כאמור לעיל צד שעליו מוטל הנטל להוכיח עובדה מסוימת אינו יכול להיבנות מהטענה שהראיה נמצאת אצל היריב. עליו להפעיל את האמצעים הדיוניים העומדים לרשותו. יפים לענייננו דברים שנקבעו ב-ע"א 793/89: