התחייבות אישית של הנתבע 2
135. דין טענת התובעת לפיה הנתבע 2 התחייב כלפי התובעת למלא את התחייבויות הנתבעת 1 בחוזים להידחות אף היא. ענייננו בשני גופים עסקיים אשר התקשרו בחוזים בכתב. האפשרות לעגן ערבות אישית להתחייבויות הנתבעת 1 לא נעלמה מעיני התובעת. שכן, כפי שצוין, גב' חן (הנתבעת 3), שניהלה את המתחם מטעם הנתבע 1, רשומה בחוזה הראשון כערבה. לא נטען כי יש זכר לערבות אישית של הנתבע 2 בחוזים שבכתב שבין התובעת והנתבעת 1. מר זכרי בעצמו העיד, כאשר עומת עם העדר רישום התחייבות או ערבות אישית של הנתבע 2, "נכון, ורוצה להבהיר, זה מאוד משמעותי, הוא רצה שאני אחתום ערבות אישית גם כן אמרתי שהוא זה שאמור לחתום, אני מספק כסף עבודה והוא אמר שהוא לא חותם אלא מנהל המתחם יחתום" (פרוטוקול ע' 34 ש' 30-35). הנה המצהיר מטעם התובעת מעיד ברורות כי הוא ידע לפני החתימה על החוזה הראשון כי הנתבע 2 מסרב לחתום על התחייבות או ערבות אישית. כאשר נשאל מר זכרי האם דבר ההתחייבות הנטענת של הנתבע 2 "...נשמע באוזניך בלבד", הוא השיב "לא רק, זה נשמע במו"מ. מי שערך את המו"מ זה אני סיגל וחזי שבת..." (ע' 36 ש' 11-12). גב' חן הצהירה בתצהירה כי הנתבע 2 התחייב אישית לתובעת (פס' 18), אולם לאור כל האמור לעיל בענין עדותה של גב' חן, לא מצאתי מקום לקבוע על בסיסה ועל בסיס עדותו של מר זכרי, ממצא לפיו הנתבע 2 התחייב אישית להתחייבויות הנתבעת 1 במסגרת חוזית של חוזים בכתב בין שתי חברות בע"מ, במסגרתם דאגו הצדדים לענין ערבות אישית בכתב (של גב' חן) ללא זכר להתחייבות או ערבות אישית של הנתבע 2.
סיכום
136. הנני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעת סך של 267,325 ₪ בניכוי סכומים כדלקמן:
א. 28,875 ₪ בגין חיובי יתר עבור תיירים משלושת המוצאים המוזלים (ניגריה, מזרח אסיה, מזרח אירופה) בתקופת החוזה הראשון;
ב. 4,934 ₪ בגין חיובי יתר במע"מ ובחיוב תיירים בתוספת בסופי שבוע בתקופת החוזה השני;
ג. 2,960 ₪ בגין חיובי יתר בגין כשרות מיוחדת;
ד. 13,217 ₪ בגין חיוב יתר בגין סועדי OTH בתקופת החוזה הראשון;
ה. 12,257 ₪ בגין חיוב יתר בגין סועדי OTH בתקופת החוזה השני;
ו. 13,685 ₪ בגין חיוב יתר בענין "אקסטרות"
ז. 1,474 ₪ בגין אירוע פרטי;
ח. 45,000 ₪ בגין דמי שכירות/שימוש;
ט. 22,451 ₪ בגין ארנונה
י. 22,000 ₪ בגין חיובי מים
י"א 55,000 ₪ בגין חשמל
סך הניכויים: 221,853 ₪.