132. דין טענת הרמת המסך להידחות. בכך שמאחורי מסך ההתאגדות פועל בעל מניות (ישיר או עקיף) המהווה "הרוח החיה" של התאגיד, אין כל רבותא. "'אדם' – לרבות חברה..." (סעיף 1 לפקודת הפרשנות [נוסח חדש]), אולם חברה היא אישיות יציר המשפט, והפועלים במסגרתה (למצער בקצה שרשור תאגידי, וכפוף לרמת התפתוחתה של הבינה המלאכותית, למידה עמוקה וכד') הם בגדר אדם בשר ודם. מי ימנה, למשל, את החברות הפרטיות הקטנות "של איש אחד", בהן הכל לא רק מנוהל אך אף מבוצע בידי איש (בשר ודם) אחד; ואף חברות אלה מהוות אישיות משפטית נפרדת לכל דבר וענין. מתן אפשרות לבצע פעילות כלכלית תוך מיזעור הסתכנות כלכלית אישית הוא אכן תכליתה של ההכרה באישיות המשפטית הנפרדת בדיני התאגידים: "עיקרון יסוד של דיני התאגידים, עוד מימי Salomon v. Salomon [& Co.(H.L. 1897) A.C. 22], הוא עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, של האדם ושל החברה, עקרון הנחוץ לשם עידוד פעולתן של חברות, תוך נטילת סיכונים עסקיים שהפרט אינו נכון לנוטלם לו יימצא אחראי אישית לכל כשלון עסקי" (ת"א (שלום ת"א) 16223-05-12 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' כהן, פס' 16 (7.7.2015)).
134. התובעת לא הוכיחה אף תנאי להרמת מסך בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999. הגם שנמצא לעיל כי הנתבעת 1 הפרה את התחייבותה החוזית לשלם את מלוא התמורה המוסכמת, ואף אם אניח כי בתוך הנתבעת 1, הנתבע 2 היה זה אשר קיבל את כל ההחלטות הרלוונטיות בענין זה, הצד לחוזים עם התובעת הוא הנתבעת 1 ולא הנתבע 2, והתנהלות זו, ביחסים מול התובעת אשר התקשרה עם הנתבעת 1, הם מעשים של הנתבעת 1. בין התנהלות מפרה של הנתבעת 1 באמצעות הנתבע 2, אף אם התנהלות זו לא היתה תמת לב, לבין התקיימותו של "מקרה חריג" שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה (סעיף 6(א)(1)(א) לחוק החברות), רב המרחק (על כך שיש להפעיל את סמכות בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות במשׂורה ובאופן זהיר, ראו רע"א 996/17 חברת טקסס השקעות בע"מ נ' אינגדג, פס' 4 (31.8.2017). ודוק: כטענת הנתבעים, התובעת לא הביאה כל ראיה המצביעה על כך שהנתבעת 1 היתה, או הינה, חסרת יכולת פרעון. מכאן שהתובעת לא הוכיחה שהשימוש באישיות המשפטית הנפרדת דווקא, שימש כאמצעי לאי-תשלום התמורה החוזית, ולכאורה, אף אם הנתבע 2 היה פועל באופן אישי שלא באמצעות תאגידים, הוא יכול היה להתנהל מול התובעת בדיוק באותה צורה. אין מקום להרמת מסך לפי סעיף 6(א)(1)(ב) לחוק החברות בענין "נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה", שכן אין טענת התובעת כי אי-תשלום מלוא התמורה נבע מקשיי פרעון אצל הנתבעת 1 עקב נטילת סיכונים עסקיים על ידיה (אלא שהנתבעים לא שילמו באופן מלא במועד במטרה להתחמק מתשלום).