ביטול זמן
128. התובע תבע סך של 32,675 ₪ בגין "ביטול זמנו של התובע, אובדן ימי עבודה טל' וכד' בהערכה". סכום זה, שנראה לכאורה די מדויק ולא בהערכה, במקרה משלים את סכום התביעה בדיוק ל-500,000 ₪. בתביעה זו אין תובע אלא תובעת, וככל שמדובר בהוצאות התובעת בגין ימי עבודה של מר זכרי, התביעה בענין זה לא הוכחה, והיא נדחית.
חיוב הנתבע 2 באופן אישי
129. התובע ביקש לחייב בתביעה זו את הנתבע 2 יחד ולחוד עם הנתבעת 1. זאת, הן בטענת הרמת מסך, הן בטענה שהנתבע 2 התחייב באופן אישי להתחייבויות הנתבעת 1.
הרמת מסך
130. בכתב התביעה טענה התובעת כי הנתבע 2 הוא דירקטור ומנהלה של הנתבעת 1, וכי הוא בעליה האמיתי, וזאת באמצעות אחזקותיו בחברת קיליאן. לטענת התובעת, הנתבע 2 הקים את חברת קיליאן במטרה להימנע מסיכונים כלכליים ולהעבירם למתקשרים עמו (פס' 1(ב) לכתב התביעה; פס' 3 לתצהיר זכרי; שם, פס' 134-137). הוסיף מר זכרי טען בתצהירו:
"[הנתבע 2] דואג לפעילותה של [הנתבעת 1] בחוסר הגינות ו/או חוסר יושר ו/או חוסר תום לב כלפי התובעת, תוך שהוא מכלכל צעדיה בכדי לחמוק מתשלום. לא מן הנמנע שהנתבע הקים את [הנתבעת 1] בכדי לחמוק מנושיה ולרוקנה מתוכן ו/או פעילות עסקית ומנכסים במקרה הצורך.
הנתבע עושה שימוש בשמה ובאישיותה המשפטית הנפרדת של [הנתבעת 1] תוך הצגתה כפעילה וסולבנטית מחד ובבוא עת לפרוע התחייבויות הוא עשוי להציגה כחסרת כל מאידך, ודי בהתנהלות זו כדי להטיל על הנתבע [2] את החיובים שנוצרו בהתקשרות" (פס' 136-137 לתצהיר זכרי).
התובעת טענה כי הנתבע 2 היה הרוח החיה במשא ומתן ובהתקשרות (פס' 3) ומי שהכתיב את כל מהלכיה (פס' 134-137 לתצהיר זכרי).
131. בסיכומיהם, טענו הנתבעים כי התובעת לא הוכיחה את טענותיה בענין חיוב הנתבע 2 באופן אישי. הנתבעת 1, ולא הנתבע 2, היה הצד השני לחוזים מול התובעת. לטענת הנתבעים לא נהירה טענת התובעת בענין הקמת חברה במטרה להימנע מסיכונים כלכליים, שהרי זו תכלית הרציונל של האישיות המשפטית המוגבלת בדיני החברות. הנתבעת 1 הוקמה עוד בשנת 2005, שבע שנים לפני ההתקשרות עם התובעת (נ/2) והיא פעילה עד היום. נטען, כי עלה בעדותו של מר זכרי שדווקא הוא זה אשר רושם בני משפחה כבעלי מניות חלף החזקה בחברותיו באופן אישי, והפוסל במומו פוסל. לטענת הנתבעים, לא הוכח ולו אחד מהטעמים בגינם יש הצדקה להרים את מסך ההתאגדות (פס' 15). עוד נטען כי התובעת לא הביאה כל ביסוס לטענה בדבר נטילת סיכון בלתי סביר בידי הנתבע 2 בניהול העסק (פס' 17).