43. העולה מן המקובץ אפוא, כי העותרים לא הציגו תשתית ראייתית מספקת לבסס את כנות אימוצו של העותר על ידי עותר 3. לא שוכנעתי כי התקיים תא משפחתי ממשי מן הבחינה המהותית בתקופה שלפני השלמת הליך האימוץ הפורמלי, ואף אם נניח כי התקיים תא משפחתי כאמור בתקופה הקודמת להליך האימוץ – והדבר מוטל בספק רב – בנסיבות המקרה נראה כי תא משפחתי מעין זה לא התקיים במשך כ-16 שנים בתקופה שלאחר השלמת הליך האימוץ ובטרם הוגשה הבקשה השנייה מושא העתירה. לפיכך, אין לי אלא להחזיק אחר החלטת המשיב. דעתי היא כי החלטה זו ניתנה כדין ולא מצאתי כי נפל בה כל פגם המצדיק את התערבותנו.
44. בנוסף לכל האמור, לנוכח העובדה שהמשיב העניק לעותר מעמד של תושב קבע, לא מן הנמנע שבעוד זמן לא רב, העותר ממילא יזכה לקבל את מבוקשו – אזרחות ישראלית.
45. סיכומו של דבר: לוּ תישמע דעתי, תידחה העתירה ובהתאם יבוטלו הצו על תנאי וצו הביניים שניתנו ביום 3.7.2017. בנסיבות העניין לא יעשה צו להוצאות.
ש ו פ ט
המשנה לנשיאה ח' מלצר:
אני מסכים.
המשנה לנשיאה
השופטת ע' ברון:
אני מצרפת את הסכמתי לתוצאה שאליה הגיע השופט ד' מינץ, בהינתן הנסיבות כפי שהיטיב חברי לפרט.
ש ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ד' מינץ.
ניתן היום, ט' באייר התשע"ח (24.4.2018).
המשנה לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט