אני דוחה, אפוא, הן את טענת ההתיישנות, הן את טענת השיהוי.
סיכום
36. לאור כל האמור, אני קובעת שהוכח כי יואב קיבל את המניה בסיאז עד שיעל תתבגר, וכאשר נדרש להעבירה ליעל, היה עליו לעשות כן, בהתאם לסיכום בעל פה בינו לבין סיאז. משכך, מאז שיואב נתבקש על ידי אברהם להעביר את המניה ליעל, לפני חלוקת הדיבידנד (קרי: מאז סוף 2011) הוא אינו זכאי להחזיק עוד במניה, שאינה שלו.
לפיכך אני קובעת שדין התביעה העיקרית להדחות, שכן יואב אינו זכאי למסמכים שאותם ביקש, מאחר שלמעשה - אינו בעל מניות בסיאז.
עוד אני קובעת, שדין התביעה שכנגד להתקבל. לפיכך אני מצהירה שהמניה הרשומה על שם יואב בסיאז היא של יעל, ונותנת צו שלפיו על יואב לעשות את כל הנדרש מצידו על מנת להעביר את המניה משמו, לשמה של יעל, הכל - עד ליום 18.6.18.
37. נוכח האמור, אני מחייבת את יואב לשלם לסיאז, לזהבה וליעל יחדיו, הן בגין דחיית התביעה העיקרית, הן בגין קבלת התביעה שכנגד, שכ"ט עו"ד בסך כולל של 18,000 ₪.
ניתן היום, א' אייר תשע"ח, 16 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.
מיכל ברק נבו