בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ת"א 56870-03-17 לוי ואח' נ' ס.י.א.ז. שרותי הנדסה לבנין בע"מ ואח' 16 באפריל 2018
לפני כבוד השופטת מיכל ברק נבו
התובע/הנתבע שכנגד
יואב לוי
באמצעות עו"ד אמיר לוי
נגד
הנתבעת/תובעת שכנגד 1
התובעות שכנגד ס.י.א.ז. שרותי הנדסה לבנין בע"מ
וכן
2. זהבה בורנשטיין
3. יעל עשת
כולן באמצעות עו"ד עמי ורוד
פסק דין
1. לפניי תביעה ותביעה שכנגד. התביעה העיקרית היא תובענה למתן חשבונות, שבמסגרתה מבקש התובע, יואב לוי [יואב] לחייב את הנתבעת, חברת "ס.י.א.ז שרותי הנדסה לבנין בע"מ" [סיאז או החברה], לאפשר לו לעיין במסמכי החברה, בהתאם לסעיפים 183 - 185 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 [חוק החברות], ובכלל זה המסמכים הבאים: פרוטוקולים והחלטות שניתנו על ידי האסיפה הכללית ודוחות כספיים מאושרים של החברה, משנת 2008 ועד היום. זאת, נוכח טענתו שהוא בעל מניה בחברה.
התובעות שכנגד הן סיאז, זהבה בורנשטיין ויעל עשת. עתירתן היא לסעד הצהרתי, שבו יצהיר בית המשפט כי ליואב, הנתבע שכנגד, אין זכויות במניה של החברה, הרשומה על שמו ברשם החברות, אלא היא בבעלותה של יעל עשת (לבית בורנשטיין) [יעל]. בהמשך לכך מתבקש בית המשפט ליתן צו עשה, המורה ליואב לפעול לשינוי רישום הבעלות במניה ברשם החברות.
עובדות שאינן במחלוקת
2. זהבה בורנשטיין [זהבה] היא מהנדסת בניין במקצועה. היא הקימה ב-5.1.97 את סיאז כחברה פרטית, במטרה לתת שירותי הנדסה לבניין. באותה עת לא ניתן היה לרשום חברה על שם בעל מניות יחיד, המחזיק 100% מהמניות, ולכן 97 מניות נרשמו על שם זהבה, מניה אחת נרשמה על שם אושרת בורנשטיין [אושרת] - בתה של זהבה, מניה אחת על שם סיגל לוי [סיגל] - בתה של זהבה, ומניה אחת נרשמה על שם יואב, שהיה נשוי באותה עת (ומאז 1992) לסיגל. יעל, בתה השלישית של זהבה, הייתה אז קטינה, ולפיכך לא ניתן היה לרשום מניה על שמה. סיגל ויואב התגרשו ב-2014 לאחר הליך גירושין ממושך, שהחל ב-2013. מניה אחת רשומה על שמו של יואב במרשם בעלי המניות עד עצם היום הזה.
המחלוקת
התביעה העיקרית
3. לאחר גירושיו מסיגל, ביום 1.11.15, פנה יואב לסיאז באמצעות זהבה, בבקשה לקבל את המסמכים הבאים:
א. דוחות כספיים מאושרים של החברה;
ב. פרוטוקולים של האסיפה הכללית של החברה;
ג. מרשם בעלי המניות;
ד. תקנון החברה;
ה. כל מסמך שהחברה הגישה או שהיא מחויבת להגישו לרשם החברות.
משלא קיבל את המסמכים, הגיש תביעה זו.
4. לגישתה של סיאז, בעת הקמת החברה יואב קיבל את המניה בנאמנות, עבור יעל, עד שהיא תגיע לבגרות, בגלל שלא ניתן היה לרשום מניה על שמה בשל היותה קטינה. המניה ניתנה ליואב בגדר יחסי האמון במשפחה, מאחר שזהבה ובעלה אברהם בורנשטיין [אברהם], ראו אותו כבן וסמכו עליו. נוסף על כך, סיגל ויואב היו אז בתחילת נישואיהם, ומצבם הכלכלי לא היה שפיר, בעוד שיעל הייתה עדיין סמוכה על שלחן הוריה, זהבה ואברהם. לכן הם חשבו, שאם יחולק באותה תקופה דיבידנד בחברה (דבר שלא קרה בפועל), יוכלו גם בדרך זו לתת לזוג הצעיר סיוע נוסף. נושא העברת המניה ליעל ושינוי הרישום לא טופל במהלך השנים, ומלבד שיחות עם יואב (שיפורטו בהמשך), הדבר לא הבשיל לכדי צעדים פורמליים. כך נותר הרישום עד היום, אך למעשה - יואב אינו בעל המניה, אלא הוא מחזיק בה בנאמנות עבור יעל, ועל כן אינו זכאי לקבל את המסמכים שאותם הוא מבקש. לגישת סיאז, בקשתו של יואב נובעת ממניעים פסולים, מתוך רצון של יואב להטריד את גרושתו ומשפחתה, והיא עולה בקנה אחד עם איומים שהשמיע יואב במהלך הגירושין, שלפיהם הוא מתכוון להטרידם. מעבר לכך - התובע לא נימק או הסביר מה נדרש לו ממסמכי החברה, ולאיזה צורך הוא מבקש אותם. הוא הסתיר את העובדה שהסיבה האמיתית לדרישתו היא כדי לחטט בנכסי גרושתו, למטרה זרה. לאלו יש להוסיף כי הסעיף מאפשר לחברה לסרב לדרישת בעל המניה אם לדעתה הבקשה הוגשה שלא בתום לב, או שגילוי המסמכים עלול לפגוע בדרך כלשהי בטובת החברה, וזו לגישתה בדיוק הסיטואציה שבפנינו (רע"א 6830/15 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] [12.1.16]).
5. לגישתו של יואב, הוא רשום כבעל מניות בחברה, וככזה, לפי סעיפים 183 - 185 לחוק החברות, הוא זכאי לעיין במסמכים שביקש. לטענתו, מעולם לא נאמר לו שהמניה מוחזקת על ידו בנאמנות עבור יעל. גם כשניתן היה לרשום במרשם בעלי המניות שאדם מחזיק מניה בנאמנות עבור אחר (עם כניסתו של חוק החברות הנוכחי לתוקף), הדבר לא נעשה. לאורך כל השנים נשלחו לרשם החברות דיווחים שנתיים ובכולם הוא רשום כבעל מניות. הטענות הנטענות כיום על ידי סיאז הן טענות בעל פה, הסותרות את מרשם בעלי המניות ומסמכים נוספים, ולכן דינן להדחות. יותר מכך - טענה בדבר נאמנות צריכה הייתה אף היא לקבל ביטוי בכתב, והדבר לא נעשה.
התביעה שכנגד
6. סיאז טוענת שהתביעה שכנגד היא תביעה חוזית. לשיטתה, בין יואב לזהבה, מייסדת החברה, נכרת הסכם בעל פה. סעיף 24 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 [חוק החוזים], קובע כי תוכנו של החוזה הוא ככל שהסכימו הצדדים. עוד נטען שהוא מהווה, במצטבר או לחילופין, חוזה לטובת צד שלישי (יעל), וזאת בהתאם לסעיף 34 לחוק החוזים, או חוזה נאמנות על פי תנאי הנאמנות המוסכמים, למען יעל. כל אחת מן האפשרויות הללו מקימה ליעל את הזכות לדרוש את קיום החיוב על פי החוזה, כאשר תנאי החוזה הם פשוטים: המניה תירשם על שם יואב לתקופת זמן מסויימת, אף שהיא שייכת בפועל ליעל ומיועדת לה; עם הגיעה של יעל לבגרות ועם דרישת זהבה או אברהם (בשמה או בשם החברה), תועבר המניה על ידי יואב ליעל ללא תנאי, וללא תמורה. ההסכם נעשה על בסיס אמון וכבוד בתוך המשפחה, כאשר היחסים היו טובים. התובעות שכנגד הפנו לפסיקה, בעיקר מתחום דיני המשפחה, המלמדת על כך שהרישום הפורמלי של זכויות, בתוך מערכת יחסים משפחתית, לא משקף, בהכרח, את המציאות. זאת מאחר שבמערכת משפחתית הדברים נעשים, על פי רוב, לא באמצעות מסמכים פורמליים ועורכי דין, אלא על בסיס אמון בתוך המשפחה. לטענת התובעות שכנגד, יואב ידע את תנאי החוזה והסכים להם עת הוקצתה המניה על שמו, והוא ידע על החוזה לאורך כל השנים. לזאת יש להוסיף כי ההסכם אושרר בשנת 2011, ואף היה אמור להיות מיושם, כאשר יואב הסכים להעביר את המניה ליעל. גם ההסכמה על תשלום הדיבידנד ליעל, בינואר 2012, מלמדת על שהוסכם - שיעל היא בעלת המניה האמיתית.
7. ביחס לתביעה שכנגד טוען יואב כי לא הוכחה יריבות כלשהי בין התובעות שכנגד לבינו בעניין קיומה של נאמנות, לא כל שכן ביחס לתובעת שכנגד 3, יעל, וכבר מן הטעם הזה דין התביעה שכנגד להידחות. גם כאן טען יואב שטענות התובעות שכנגד הן טענות בעל פה נגד מסמך בכתב. לטענת יואב, על מנת לייחס לו הסכמה לנאמנות שאין לה ביטוי בכתב, יש להוכיח את ההסכמה בראיות בכתב (ע"א 465/85 אליזאו הרנדו וילנואבה נ' נברון בע"מ, פ"ד מב(1) 705 (1988) [עניין וילנואבה]). עוד הפנה התובע לע"א 5315/12 בדיחי נ' מיוסט [פורסם בנבו] [17.2.15] [עניין בדיחי], שגם שם לא הכיר בית המשפט בנאמנות, שעליה הוסכם - כך נטען - בעל פה, מאחר שלא נמצא לה ביטוי בכתב. נוסף על כך התביעה שכנגד התיישנה, שכן המניה ניתנה ליואב ב-1997 וחלפו מאז 20 שנה עד הגשת התביעה. אף אם התביעה שכנגד לא התיישנה, הגשתה לוקה בשיהוי וגם בשל כך יש לדחותה.
8. נוכח המחלוקת בין הצדדים, השאלה העיקרית להכרעה היא שאלה עובדתית: האם הרישום במרשם בעלי המניות משקף את המצב לאשורו, או שמא עלה בידי הנתבעת והתובעות שכנגד לסתור את המרשם ולהוכיח כי חרף הרשום, יואב אינו באמת בעל מניה בחברה. שאלות משפטיות שעולות הן האם ניתן להוכיח קיומה של נאמנות, שלא באמצעות מסמך בכתב, ובסתירה למרשם בעלי המניות, האם חלה התיישנות על התביעה שכנגד והאם היא לוקה בשיהוי.
דיון והכרעה
המסגרת המשפטית
9. תובענה למתן חשבונות מתנהלת בשני שלבים: בשלב הראשון קובע בית המשפט אם התובע אכן זכאי לחשבונות (ובמקרה שלפנינו - לעיין במסמכים המתבקשים לפי סעיף 184 לחוק החברות) מן הנתבע. ככל שבית המשפט מכריע כי התובע זכאי לחשבונות, מוציא בית המשפט צו למתן חשבונות ועובר לשלב השני, ובו נדרש הנתבע לשכנע שהחשבונות שנמסרו מספקים ואמינים (רע"א 8266/11 יו.בי.אמ נ' מעוז נסיעות בע"מ [פורסם בנבו] [16.8.12], פסקה 24).
סעיף 133(א) לחוק החברות קובע שמרשם בעלי המניות יהיה ראיה לכאורה לנכונות הרשום בו. הווה אומר, כי המרשם הוא דקלרטיבי, לא קונסטיטוטיבי, והמבקש לסתור את הרשום (במקרה זה - סיאז), עליו הנטל. אם כך יש לברר, תחילה, האם הצליחה סיאז לסתור את הטענה שיואב, הרשום כבעל מניה, הוא אכן כזה. אם ייקבע שיואב, חרף הרישום ברשם החברות אינו הבעלים האמיתי של המניה, אלא החזיק אותה בנאמנות עבור יעל, אזי אינו זכאי למסמכים שהוא מבקש. או אז דין התביעה העיקרית להדחות, ודין התביעה שכנגד, להצהיר שהמניה אינה של יואב, אלא של יעל, ולהורות ליואב לעשות את הנדרש כדי להעביר את המניה על שמה של יעל - להתקבל.
10. התובע הפנה לפסק הדין בעניין בדיחי, שם נדחתה תביעתם של המערערים לרשום אותם כבעלי מניות בחברה לאחר שנדחתה טענה שלפיה המשיב החזיק עבורם את המניות בנאמנות, ונדחתה טענתם החלופית שהם בעלי זכות להרשם כבעלי מניות. ואולם לדעתי, דווקא פסק דין זה מלמד, שקיימת אפשרות להכיר בנאמנות, אף אם זו לא נרשמה במרשם בעלי המניות (פסקה 40 לפסק הדין). באותו מקרה נדחתה התביעה מאחר שבית המשפט לא האמין למערערים שזה היה המצב העובדתי. אשר לקביעת בית המשפט כי באותו מקרה הראיות הובילו למסקנה שמלכתחילה לא הייתה כוונה שהמערערים ירשמו כבעלי מניות (פסקה 47 לפסק הדין), אזי במקרה שלנו, אני סבורה שראיות דומות מובילות דווקא למסקנה ההפוכה מזו שמבקש התובע להסיק, קרי: שמלכתחילה התכוונה זהבה שבעלי המניות בחברה יהיו היא ושלוש בנותיה (ר' למשל התייחסות לאותיות המרכיבות את שם החברה וההגיון מאחורי הקצאת 97 מניות לזהבה, ו-3 המניות הנותרות לאחרים), ועל כך אפרט בהמשך. בעניין זה אפנה גם לע"א 314/07 ברים נ' בנק לאומי לישראל בע"מ [פורסם בנבו] [8.4.10], לדעת הרוב, ובפרט לפסק דינו של השופט דנציגר, פסקה 3.
המסד הראייתי
11. מטעם התביעה העיד יואב, והוא בלבד. מטעם הנתבעת והתובעות שכנגד העידו אברהם, זהבה, סיגל, יעל ורוה"ח עולי רשטיק.
12. זהבה, אברהם, יעל וסיגל העידו שמלכתחילה הכוונה הייתה לחלק את שלוש המניות שאינן של זהבה בין שלוש הבנות, באופן שוויוני. הם ציינו שזהבה ואברהם תמיד נהגו בשלוש הבנות באופן שיוויוני. במקרה דנן, יעל הייתה קטינה ולכן לא ניתן לרשום מניה על שמה. לטענת סיאז, לא הייתה כוונה להקצות מניה נוספת למאן דהוא, בודאי שלא הייתה כוונה לקפח את אחת הבנות, ואילו רצו זהבה ואברהם להקצות מניה ליואב, היו מקצים לו מניה רביעית, ולא היו נותנים ליואב מניה על חשבון יעל, תוך קיפוחה. סיגל ציינה אף היא בעדותה, כי העובדה שהמניה שניתנה ליואב היא של יעל "הייתה על השלחן כל הזמן" (פ/18, 27 - 30) .
13. שם החברה, ס.י.א.ז, מורכב מהאות הראשונה של שמות זהבה וכל אחת מהבנות - סיגל, יעל ואושרת. גם יואב אינו מכחיש עובדה זו, אלא טוען שאינה רלוונטית (פ/23, 16 - 18).
14. יואב טען שקיבל את המניה במתנה, כפי שהוא וסיגל קיבלו מתנות נוספות, הן מזהבה ואברהם, הן מהוריו. הוא לא ידע להסביר מדוע לא הקצו מניה רביעית עבורו, אלא טען שמאחר שראו אותו כבן (וטענה זו, שראו אותו כבן, אינה מוכחשת גם על ידי זהבה ואברהם), החליטו להקצות לו מניה. הוא לא ידע להסביר מדוע, אפוא, לא הוקצתה כטענתו מניה ליעל, שאין ספק שראו אותה כבת (פ/22, 17 ואילך). הוא הפנה לדברים שאמר אברהם בשיחת טלפון באוקטובר 2013, שבה הקליט את אברהם בלא ידיעתו [השיחה המוקלטת]: "קיבלת את זה כי התחתנת עם סיגל וראינו אותך כבן ונתנו לך..." ובהמשך: "אני אגיד לך, ליעלי אין מניה מכיוון שהייתה צעירה ולא יכולתי לתת לה ואתה היית החתן הראשון וקיבלת" (השיחה שהוקלטה - נספח ג לתצהיר יואב, תמליל עמוד 9, שורות 27 - 28 ועמוד 10, שורות 19 - 20). על דברים אלה העידו אברהם וזהבה, שאכן ראו את יואב, שהיה חתנם הראשון, כבן, וגם סמכו עליו, בהתאם, אך לא התכוונו לתת לו מניה, במקום ליעל. הם אף ביקשו לסייע לסיגל ויואב בשנות נישואיהם הראשונות, כשהיו קשיים, וכך עשו. לכן, באותה תקופה, כשיעל ממילא הייתה קטינה, התגוררה בבית הוריה והייתה סמוכה על שלחנם, אברהם וזהבה התכוונו להיטיב עם סיגל ויואב ולסייע להם כלכלית. הם אף חשבו שאם יהיו דיבידנדים לחלוקה, יואב וסיגל יוכלו להנות מהם. אברהם אף הסכים, שכל עוד היה יואב בעל המניה, הוא היה זכאי לדיבידנד (פ/8, 23 - 24). עם זאת, הייתה כאמור הסכמה בינם לבין יואב, שהתבססה על אמון וכבוד בתוך המשפחה, שבהמשך, כשיעל תהיה בגירה, תועבר המניה על שמה, ובשום אופן לא התכוונו לקפח את יעל ולתת ליואב את המניה שלה. עוד הוסיף אברהם, שהפניה ליואב להעביר את המניה ליעל הייתה לפני חלוקת הדיבידנד, ולכן לא סבר בעת החלוקה שמגיע ליואב הדיבידנד, אף שעדיין החזיק במניה (פ/9, 27 - 33; פ/10, 11 ואילך).
15. אין מחלוקת ששלוש הבנות ויואב לא השתתפו מעולם באופן פעיל באסיפות בעלי מניות. אין גם מחלוקת שעובר לגירושין של יואב וסיגל, אף אחד מהם לא פנה מעולם כדי לקבל מידע על החברה, או נתונים כספיים לגביה.
16. בסוף 2011 הוחלט על חלוקת דיבידנד בחברה, זו הפעם היחידה. הדיבידנד, בסך 560,000 ₪ - רווח צבור של 14 שנים - אכן חולק בתחילת 2012, לפני הליך גירושיהם של סיגל ויואב, וכל מניה זיכתה את בעליה בסך של 4,050 ₪ (לאחר ניכוי מס במקור). בהתאם, שולם דיבידנד לסיגל ולאושרת, ושולם גם דיבידנד ליעל, ולטענת סיאז, בעקבות אֵרוע זה עלה בשיחה בין אברהם ליואב נושא העברת המניה ליעל. לטענת אברהם, הוא אמר ליואב שיש להעביר את המניה על שם יעל, ויואב אמר לו שיעשה כל שיבקש בנושא זה (תצהיר אברהם, סעיפים 19, 25; תצהיר זהבה, סעיף 20; תצהיר יעל, סעיף 8; עדות אברהם פ/9, 33). חיזוק לטענתו של אברהם כי נושא העברת המניה על שם יעל עלה סביב אֵרוע חלוקת הדיבידנד, נמצא בתצהירו של רו"ח עולי רשטיק, שסייע בייסוד החברה והכין את מסמכי ההתאגדות. רו"ח רשטיק ציין כי החברה נוסדה לפני 20 שנה, ועד שהראו לו את מסמכי ההתאגדות (שם מופיעות חותמתו וחתימתו), הוא כלל לא זכר שסייע בייסודה, ועל כן גם אינו זוכר דבר בקשר לכך. עם זאת, זכר שלפני חלוקת הדיבידנד בסיאז, אברהם ביקש ממנו לטפל בניירת הקשורה בהעברת המניה, הרשומה על שם יואב, ליעל. ואולם, העניין התמסמס, והדבר לא בוצע (תצהיר רשטיק, סעיף 4; עדות רשטיק, פ/34, 24 - 29). בגין המניה הרשומה על שם יואב קיים אישור לניכוי מס במקור, אך הכסף הועבר, לטענת אברהם, ליעל. בעדותו ציין שהכסף עבור יעל לא נלקח מהחברה, אלא מכיסם הפרטי של אברהם וזהבה, כדי לא לעשות איפה ואיפה בין הבנות.