ליואב טענה אחרת בעניין זה: לדבריו, לא ידע כלל שחולק דיבידנד ב-2012, ונודע לו על כך רק במכתב של סיאז מ-23.11.15. נושא העברת המניה עלה, לטענתו, לראשונה, באותה שיחה מוקלטת (תצהיר יואב, סעיפים 11, 13, 16). אלא שבשיחה המוקלטת, הוא ואברהם מדברים על העברת המניה, ואברהם אומר ליואב: "(כ)שאמרתי לך בזמנו אמרת בסדר, אני אוותר על זה, היום אתה עושה משהו..." (עמוד 10, שורה 12 לתמליל). בשיחה יואב אומנם טוען שמעולם לא דיברו על נושא העברת המניה, אך מוסיף: "היה פעם אחת שאמרת לי אתה רוצה לתת לי צ'ק שאני אפדה אותו ולתת אותו ליעלי, זה הכל, את הסכום ליעל, אז אני אמרתי לך אתה תתן לי צ'ק אני אתן אותו לך, את הסכום, אתה תיתן למי שאתה רוצה, זה הדבר היחידי שהיה לנו שיחה בנושא הזה" (עמודים 9 - 10 לתמליל). אברהם טוען כי דברים אלה מתייחסים להעברת תמורת הדיבידנד ליעל. ההסבר של יואב שונה בתכלית: לטענתו הם לא דיברו על תמורת הדיבידנד, אלא על תשלומי צ'קים לפי תלושי שכר על שם סיגל, שהונפקו על ידי אברהם. יואב טוען בתצהירו, שאברהם נהג להנפיק תלושי שכר על שם בנותיו, למרות שהן לא עבדו בחברה, ובגין תלושים שהיו על שמה של סיגל ביצע יואב הפקדות בחשבון המשותף שלו ושל סיגל, לבקשת אברהם, ומשך את מלוא ההפקדה במזומן והעביר את הכסף לאברהם. הוא מוסיף כי בשיחה המוקלטת זו הייתה הפעם הראשונה שבה אברהם ביקש ממנו להעביר את המזומן מתוך כספי תלושי השכר ישירות למישהו אחר, ולכן השיב לו שיעשה כפי שעשה בעבר, ויעביר את המזומן אליו ישירות, שיעשה בו כרצונו. בגין טענה זו הגיש אברהם תצהיר תשובה, שבו הכחיש את הטענה שסיגל קיבלה שכר מהחברה, כמו גם את הטענה שהוצאו לה תלושי שכר, אחרי תחילת ינואר 2008. לתצהיר המשלים צורף מכתבו של רו"ח רשטיק, שאישר כי מאז 1.1.08 אין סיגל מועסקת בחברה ובהתאם - לא יצאו לה תלושי שכר. אברהם אף העיד בבית המשפט כי מעולם לא היו צ'קים שניתנו בגין משכורת ונמשכו חזרה במזומן. בחקירתו הנגדית בבית המשפט חזר בו יואב, במידת מה, מהטענה שבאותה שיחה דובר על צ'ק בגין תלוש שכר, ואמר כי אינו יודע בגין איזה צ'קים אברהם הוציא תלושי שכר. הוא טען שהיו מספר מקרים שבהם נמסרו לו או לסיגל צ'קים שהופקדו, וסכומם נמשך ונמסר בחזרה במזומן, אך לא ידע לומר אם בגין הצ'ק הוצאו תלושי שכר. הוא לא חזר בו מטענתו, שהצ'ק שנמסר לו ב-2012 היה אמור להיות על שם סיגל ("יכול להיות"), וכאשר עומת עם העובדה שבשיחה אמר "אתה רוצה לתת לי צ'ק שאני אפדה אותו ולתת אותו ליעלי ... אז אני אמרתי לך אתה תתן לי צ'ק אני אתן אותו לך, את הסכום, אתה תיתן למי שאתה רוצה..." טען שהכוונה לכך שהצ'ק ימסר לו, ולא שהצ'ק יהיה על שמו.
17. אברהם הודה שהיה צריך לעגן במסמכים את ההסכמה עם יואב, ולפעול מוקדם יותר להעברת המניה, אך הוא לא עשה כן. לדבריו, הדבר נבע מכך שהעניין נעשה בתוך המשפחה, ששררו בתוכה יחסי אמון, ומאמונם ביואב. גם במכתב מיום 23.11.15 הוא מודה: "באשמתי לא הצגתי לך את המסמכים כדי שהמהלך הזה יהפוך לפורמלי". בתצהירו ציין שאפילו לא פנה לעו"ד לצורך ייסוד החברה, אלא רו"ח הוא שטיפל בייסודה, ועשה זאת בחינם, מתוך היכרות עם אברהם וזהבה. בעדותו בבית המשפט הסכים שניתן היה לפתור את בעיית ההקצאה של המניה עבור יעל בכל מיני דרכים, אך הם בחרו בדרך הזו, והוסיף: "אילו היינו יודעים שיכולות להיות בעיות, לצוץ כאלה בעיות, היינו פונים לעו"ד" (פ/9, 1 - 16). יואב אישר שאכן, אברהם סמך עליו (פ/24, 9 - 10). אברהם הוסיף כי ב-2008 התגלתה אצל זהבה בעיה רפואית חמורה, והיא הייתה באבדן כושר עבודה במשך כחמש שנים, שבמהלכן נרתם אברהם לסייע בפעילות החברה. גם מטעם זה נושא העברת המניה לא היה על הפרק.
18. אברהם הסביר בתצהירו, כי הסכים לשלם ליואב במסגרת הליך הגירושין 5,000 ₪ תמורת העברת המניה ליעל, לא משום שסכום זה הגיע לו, אלא משום שרצה לנתק את הקשר עם יואב באופן סופי, בדרך שנראתה זולה ויעילה ביותר, בהתחשב בכך שיואב הוא אבי נכדיהם של אברהם וזהבה, והם לא רצו עימותים. דבר זה השתקף גם בטיוטה של הסכם הגירושין, ששלחה עורכת דינה של סיגל ליואב (נספח 3 לתצהיר סיגל, סעיף 17.1). עוד ציין אברהם, שכל השיחה, שבה הציע ליואב כסף תמורת המניה, באה על רקע עזיבתו של יואב את הבית בלי להשאיר אמצעי מחיה לסיגל ולילדים. השיחה נועדה לנסות ולהגיע להסכמה עם יואב, שיתחיל לשלם כסף. לכן רצה מצד אחד להעלות את נושא המניה, אך מצד שני - לא ליצור קונפליקט נוסף. "אמרתי שם הרבה דברים שבזמן רגיל לא הייתי אומר. זה הרקע לשיחה הזו ואי אפשר להוריד את מה שהיה מסביבו להוציא משם דברים, זה מה שהיה העיקר" (פ/13, 5 ואילך). הוא הבהיר שתשלום של 5,000 ₪ הוצע תמורת העברת המניה ליעל, בשביל לגמור את הסיפור (פ/14, 17 - 18).
יואב טען שלא הסכים לקבל 5,000 ₪ ולהעביר את המניה שלו ליעל, מאחר שרצה לבדוק את שווי החברה, ולכן לא הסכים לכלול את עניין המניה בהסכם הגירושין. הוא מציין כי בשיחה המוקלטת הוא אמר לאברהם שאם מבקשים לקשור את נושא המניה בגירושין, עליו לערוך בדיקה עם עו"ד, ואולי יזדקק למסמכים, ואברהם השיב לו "תעשה חקירה ותחזור עם נתונים, בסדר? תבדוק" (תמליל השיחה, עמוד 9). מכאן שאברהם הסכים שליואב זכות לבדוק מה שווי המניה ורק אז ינוהל מו"מ על מכירתה ליעל. יואב מציין שלאחר הגירושין לקח לו זמן להתאושש מבחינה כלכלית ונפשית, ולכן העלה את עניין המניה רק במכתבו לאברהם מיום 1.11.15, שבו ביקש לקבל מסמכים מהחברה, כדי לברר את שוויה. לטענתו, בסמוך למועד הגירושין לא היה לו זמן לבדוק את זה. עוד ציין, שאברהם הסתיר ממנו את העובדה שכבר ב-2011 הגיע לו סכום כסף בגין הדיבידנד, בלא קשר לשווי המניה. אברהם העיד שביקש לרכוש את המניה על מנת להפסיק את הקשר עם יואב, ולא העלה כל טענה שהמניה אינה שלו. חיזוק נוסף לטענתו שהמניה היא שלו מוצא יואב בכך, שאלמלא הייתה המניה שלו, היו הוא וסיגל צריכים להתחלק בשווי המניה של סיגל במהלך הגירושין, והם לא עשו כן, כי כל אחד מהם החזיק מניה. בעדותו בבית המשפט טען שלא היה צורך להכניס את עניין המניה להליך הגירושין, כי הוא החזיק מניה אחת וסיגל החזיקה אחת, ולכן לא היה צריך להתחלק בדבר. בהמשך הודה שהתכוון שהעניין יוסדר בהסכם נפרד, וכי בזמן הגירושין לא היה פנוי לעשות את זה, וכי לא רצה לדחות את החתימה על ההסכם (פ/28, 32 - פ/29, 15).
19. אין מחלוקת בדבר העובדה, שבמענה לפנייתו הראשונה של יואב ב-1.11.15, הציע אברהם בשם סיאז, במסמך מיום 23.11.15, לשלם לו תמורת הדיבידנד שחולק בינואר 2012 סכום של כ-4,808 ₪ (שהם סכום הדיבידנד בתוספת 4% ריבית והצמדה). סיאז הכינה צ'ק עבורו ואברהם ציין במסמך שיש אישור על כך ששולם מס בגין התשלום. יואב רואה בכך אישור לטענתו שהמניה שלו. הוא הלין על כך שהוצא בענינו אישור לניכוי מס במקור, ואילו ידע על כך, הדבר צריך היה להיות מובא לידיעת הנהלת החשבונות של העסק שלו במסגרת דיווחיו למע"מ ומס הכנסה.
20. יואב ציין כי רצונם של זהבה ואברהם לתת לו מניה (כמתנה, ולא בנאמנות) עולה בקנה אחד גם עם כל מה שהוא עשה עבורם ומה שהוא תרם לעסק שלהם: לדבריו, סייע בהקמת תשתית תקשורת מחשבים במשרד ישן ובמשרד הנוכחי, הוא סייע בהקמת תשתית טלפוניה במשרד, הוא סייע באחזקת מחשבים, הוא סייע בטיפול בהוצאות התקשורת של החברה מול פרטנר, הוא ביצע הפקדות של כספי החברה בארץ ובחו"ל, הוא סייע לאברהם בנושא עיסוקו בתחום המיגון האישי, כולל פגישות עם ספקים, ועוד. בעדותו הבהיר יואב שאיזכור ההפקדות שביצע בפריז ב-2007 עבור אברהם נועדו להמחיש חלק מהדברים שעשה כתרומה למשפחה, במענה לטענת המשפחה שלא תרם דבר (פ/23, 21 ואילך). יצויין כי בסיכומים נולדה לפתע טענה שיואב סייע בנושא רכוש המשפחה בלונדון, אלא שלא נטען בשום שלב שיש למשפחה רכוש בלונדון, והדבר גם הוכחש בסיכומי התשובה על ידי אברהם.
טענותיו של יואב על תרומה למשפחה ולעסק הוכחשו על ידי סיאז. אברהם ציין כי ליואב אין, ולא היה מעולם, קשר לסיאז, ולא היה מעורב בפעילותה. את טענותיו של יואב על הסיוע הגדיר כמגוחכות, שכן אם נתן סיוע כלשהו, מדובר בעצה כזו או אחרת, או שיחת טלפון או שתיים, שעשה לחברות תקשורת. לדבריו, עצם איזכור הדבר תמוה ומלמד על קטנוניות, ומדובר בסיוע פעוט של חתן לחותנו, סיוע שהוא אפסי לעומת כל העזרה שזהבה ואברהם נתנו לו ולסיגל לאורך השנים. הטענות על פגישות עם ספקים בתחום המיגון הוכחשו אף הן, שכן אברהם אינו עוסק במיגון אישי מ-1993, וכשעסק בכך, היה שכיר. לדבריו, "הוא מנסה לצייר אותי כאילו אני איזשהו אוליגרך, שמעביר כספים מפה לשם וכל מיני עסקים אפלים שאני עושה, וזה שקר וכזב".
21. כל אחד מהצדדים טען שלא רצה להגיע לבית המשפט. יואב טוען שנאלץ לפעול כך, לאחר שלא ניתנו לו המסמכים שביקש, כפי זכותו, כדי לברר מה ערכה האמיתי של המניה שלו בסיאז. סיאז טענה שעשו מאמצים רבים להגיע להדברות עם יואב, כעולה מהמכתבים, מההצעה לשלם לו 5,000 ₪ שלא הגיעו לו, מהנסיון לסיים את נושא המניה בתוך הליך הגירושין ומהנכונות לשלם לו ב-2015 עבור הדיבידנד שלא הגיע לו, אלא שכל המאמצים לא נשאו פרי.
22. כל צד טען שהאחר נהג שלא כראוי. סיאז טענה שיואב השמיע איומים כלפי המשפחה, שיגרום להם לסבול, וכי נהג להקליט את סיגל ואת שיחותיו עם אברהם. כן טענה שכל תביעתו כאן נועדה להטריד את סיגל והמשפחה, מתוך מניעים זרים ונקמניים, בנִסיון לעשות שימוש לרעה בטענתו לזכות במניה ובכוונה לממש את איומיו. הוא לא נימק לשם מה דרושים לו מסמכי החברה ולאיזה צורך הוא מבקש אותם. יואב הכחיש וטען שיחסיו עם המשפחה תקינים, אלא שנהגו בו בכוחניות ולא בהגינות. יצויין, כי בכתבי הטענות, בתצהירו ובעדותו בבית המשפט, רמז יואב, או אמר במפורש, שהיו דברים שנעשו שלא כדין בחברה (תצהיר יואב, סעיפים 12, 15, 24, 33, 41, 42; השאלות שנשאלו בחקירה הנגדית של אברהם - פ/12, 24 ואילך).
23. בעדותו בבית המשפט טען יואב שביקש את המסמכים של החברה 7 שנים לאחור, על מנת להעריך את שוויה, כדי לנהל את המו"מ על מכירת המניה. עוד טען, שרווחי החברה הצבורים לצורך חלוקת דיבידנד היו יכולים להיות גדולים בהרבה, אלמלא בוצעו משיכות מהחברה. עם זאת הסכים שאינו יודע דברים מדוייקים, ולא הציג מסמכים התומכים בדבריו, אך "אם יהיה צורך אראה" (פ/29, 16 - פ/32, 9).
24. יצוין כי כחיזוק לטענתו שהמניה בסיאז ניתנה לו כמתנה, ולא בנאמנות, יואב טען בתצהירו שבצד אמירות של משפחת בורנשטיין שהיא רואה אותו כבן, זהבה סיפרה לאימו ולאחיו גל, שהם "הכניסו אותי [את יואב - מ.ב.נ] לעסק שלהם". חרף האמור, לא צורפו תצהירים של אימו של יואב ואחיו גל, והם לא שימשו עדי תביעה. זהבה בעדותה הכחישה דברים אלה ואף ציינה כי נדמה לה, שאימו של יואב אינה יודעת כלל במה היא עסקה.
הכרעה
25. לאחר ששמעתי את כל העדויות, עיינתי בתצהירים וראיתי את כל המסמכים הרלוונטיים, אני מקבלת את גרסת הנתבעת והתובעות שכנגד, ודוחה את גרסת התובע, הנתבע שכנגד.
אציין, כי איני מקבלת את טענת התובע, שלפיה יש להתייחס לעדויות אברהם, זהבה, סיגל ויעל כעדות יחידה, של גורמים מעוניינים, שיחול עליה סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. ראשית, מדובר בארבעה אנשים שונים, והעובדה שכולם בעלי עניין אינה מכניסה אותם לגדרו של סעיף 54 לפקודה, המתייחס במפורש לעדות יחידה, שאין לה סיוע והיא של בעל דין או אדם המעונין בתוצאות המשפט לטובת בעל הדין שקרא אותו להעיד. שנית, הארבעה אינם מעידים עדות זהה, אלא כל אחד מעיד על קטעי מידע שבידיעתו, שרק חלקם חופפים. אוסיף, כי בנקודה משמעותית, יש עדות גם של רו"ח רשטיק, המחזקת את עדויות האחרים. לעומת זאת, עדותו של התובע היא אכן עדות יחידה של בעל דין, ולכן יידרש סיוע כדי לקבלה. אין להתעלם גם מכך שיואב לא הביא לעדות את אימו ואת אחיו גל, בנוגע לטענתו שזהבה אמרה להם שהיא הכניסה אותו לעסק שלה (פסקה 24 לעיל), ואין צורך לחזור על ההלכות הידועות בדבר המשמעות הראייתית של אי הבאת עד רלוונטי מבלי לספק הסבר לכך (ר' למשל רע"א 7933/15 רונאל פישר נ' רינת מילוא תמיר [פורסם בנבו] [13.12.15]).
26. הגרסה של סיאז, זהבה, אברהם ובנותיהם מתיישבת טוב יותר עם כלל הראיות, והיא מתיישבת גם עם התנהגות של משפחה סבירה, הוגנת ונורמטיבית. מצאתי את ההסברים שנתנו העדים מטעם סיאז קוהרנטים ועקביים. אני מאמינה לעדי הנתבעת, שכאשר הוקמה החברה, היא הושתתה על עבודתה ומקצועיותה של זהבה. מדובר למעשה בחברה של אדם אחד, ואלמלא המניעה שהייתה קיימת אז להקים חברה עם בעל מניות אחד, יש להניח שזהבה הייתה בעלת המניות היחידה. משנוצר הצורך להכניס בעל מניות נוסף, החליטה זהבה, בשיתוף עם אברהם, לתת מניה אחת לכל אחת מבנותיהן. כאשר התברר שלא ניתן להקצות מניה ליעל, בשל קטינותה, הוחלט לתת את המניה, בינתיים, ליואב - החתן היחיד שהיה אז במשפחה, בעלה של סיגל. שוכנעתי שלא הייתה כל כוונה לתת לו מניה במקום יעל, שכן זהבה ואברהם הקפידו תמיד על שוויון בין הבנות, ואילו רצו לתת לו מניה משל עצמו, היו מקצים לו מניה רביעית. שוכנעתי שהכוונה הייתה, שכל עוד המניה אינה מועברת ליעל, אזי ככל שתצמחנה זכויות בעקבות ההחזקה - אלה תנתנה ליואב, שכן הצרכים שלו ושל סיגל באותה עת, כזוג צעיר, היו שונים מהצרכים של יעל, שהייתה סמוכה על שלחן הוריה, שדאגו באותה עת לכל צרכיה. איני מסכימה עם טענתו של יואב, שלפיה טענות סיאז אינן עקביות. לא מצאתי סתירה בין הרצון להותיר מניה בידי יואב בנאמנות עבור יעל עד בגרותה, לרצון להיטיב, באותה הזדמנות, עם הזוג הצעיר בתחילת דרכו, מבחינה כלכלית.