5. לגישתו של יואב, הוא רשום כבעל מניות בחברה, וככזה, לפי סעיפים 183 - 185 לחוק החברות, הוא זכאי לעיין במסמכים שביקש. לטענתו, מעולם לא נאמר לו שהמניה מוחזקת על ידו בנאמנות עבור יעל. גם כשניתן היה לרשום במרשם בעלי המניות שאדם מחזיק מניה בנאמנות עבור אחר (עם כניסתו של חוק החברות הנוכחי לתוקף), הדבר לא נעשה. לאורך כל השנים נשלחו לרשם החברות דיווחים שנתיים ובכולם הוא רשום כבעל מניות. הטענות הנטענות כיום על ידי סיאז הן טענות בעל פה, הסותרות את מרשם בעלי המניות ומסמכים נוספים, ולכן דינן להדחות. יותר מכך - טענה בדבר נאמנות צריכה הייתה אף היא לקבל ביטוי בכתב, והדבר לא נעשה.
התביעה שכנגד
6. סיאז טוענת שהתביעה שכנגד היא תביעה חוזית. לשיטתה, בין יואב לזהבה, מייסדת החברה, נכרת הסכם בעל פה. סעיף 24 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 [חוק החוזים], קובע כי תוכנו של החוזה הוא ככל שהסכימו הצדדים. עוד נטען שהוא מהווה, במצטבר או לחילופין, חוזה לטובת צד שלישי (יעל), וזאת בהתאם לסעיף 34 לחוק החוזים, או חוזה נאמנות על פי תנאי הנאמנות המוסכמים, למען יעל. כל אחת מן האפשרויות הללו מקימה ליעל את הזכות לדרוש את קיום החיוב על פי החוזה, כאשר תנאי החוזה הם פשוטים: המניה תירשם על שם יואב לתקופת זמן מסויימת, אף שהיא שייכת בפועל ליעל ומיועדת לה; עם הגיעה של יעל לבגרות ועם דרישת זהבה או אברהם (בשמה או בשם החברה), תועבר המניה על ידי יואב ליעל ללא תנאי, וללא תמורה. ההסכם נעשה על בסיס אמון וכבוד בתוך המשפחה, כאשר היחסים היו טובים. התובעות שכנגד הפנו לפסיקה, בעיקר מתחום דיני המשפחה, המלמדת על כך שהרישום הפורמלי של זכויות, בתוך מערכת יחסים משפחתית, לא משקף, בהכרח, את המציאות. זאת מאחר שבמערכת משפחתית הדברים נעשים, על פי רוב, לא באמצעות מסמכים פורמליים ועורכי דין, אלא על בסיס אמון בתוך המשפחה. לטענת התובעות שכנגד, יואב ידע את תנאי החוזה והסכים להם עת הוקצתה המניה על שמו, והוא ידע על החוזה לאורך כל השנים. לזאת יש להוסיף כי ההסכם אושרר בשנת 2011, ואף היה אמור להיות מיושם, כאשר יואב הסכים להעביר את המניה ליעל. גם ההסכמה על תשלום הדיבידנד ליעל, בינואר 2012, מלמדת על שהוסכם - שיעל היא בעלת המניה האמיתית.
7. ביחס לתביעה שכנגד טוען יואב כי לא הוכחה יריבות כלשהי בין התובעות שכנגד לבינו בעניין קיומה של נאמנות, לא כל שכן ביחס לתובעת שכנגד 3, יעל, וכבר מן הטעם הזה דין התביעה שכנגד להידחות. גם כאן טען יואב שטענות התובעות שכנגד הן טענות בעל פה נגד מסמך בכתב. לטענת יואב, על מנת לייחס לו הסכמה לנאמנות שאין לה ביטוי בכתב, יש להוכיח את ההסכמה בראיות בכתב (ע"א 465/85 אליזאו הרנדו וילנואבה נ' נברון בע"מ, פ"ד מב(1) 705 (1988) [עניין וילנואבה]). עוד הפנה התובע לע"א 5315/12 בדיחי נ' מיוסט [פורסם בנבו] [17.2.15] [עניין בדיחי], שגם שם לא הכיר בית המשפט בנאמנות, שעליה הוסכם - כך נטען - בעל פה, מאחר שלא נמצא לה ביטוי בכתב. נוסף על כך התביעה שכנגד התיישנה, שכן המניה ניתנה ליואב ב-1997 וחלפו מאז 20 שנה עד הגשת התביעה. אף אם התביעה שכנגד לא התיישנה, הגשתה לוקה בשיהוי וגם בשל כך יש לדחותה.