אשר לשאר החובות הנטענים בהתראה מיום 28.5.2012, התובעת טענה בהשגה מיום 5.6.12, כי הנכסים אליהם מתייחסים החיובים הנטענים המסתכמים במאות שקלים לנכסים אלו, נמכרו על ידה קודם לתקופות החיוב. לאור קביעתי כי נשלחה לנתבעת השגה או הוגש ערעור, שלא טופלו טרם נקיטת הליכי העיקול, בגין חובות אלו, המסקנה היא כי לא הייתה כל הכחשה מצד הנתבעת לטענות אלו של התובעת.
הנתבעת בחרה שלא להביא ראיות לעניין זה, ולא העלתה כל טענה בתשובה למכתב זה ביחס לנכסים האחרים, או במסגרת כתב טענותיה, ואפילו לא בסיכומיה, ומכאן שאפילו הוכחשה הטענה לזכאות לסעד ההצהרתי במלואו, בכלליות, ואפילו נחקר שני בעניין זה, דין כל טענה לעניין זה כדין טענה שנזנחה בסיכומים.
לאור התוצאה אליה הגעתי, ומאחר שדנתי בטענות לגופן, איני רואה מקום להכריע בטענה לשינוי חזית.
סוף דבר
22. א. התובעת זכאית לפיצוי בסך 6,000 ₪ בגין פגיעה שנגרמה לה בגין פרסום לשון הרע, כפיצוי ללא הוכחת נזק.
ב. כן זכאית התובעת לסעד הצהרתי הקובע כי על הנתבעת לזכות את התובעת במלוא החובות המופיעים בנספח ב' לתצהיר שני בהתראה מיום 28.5.2012, כפי שהם מופיעים בספרי התובעת.
ג. הנתבעת תשיב לתובעת את האגרות ששלמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומם ועד לתשלום בפועל וכן תישא בשכר טרחת עורך דינה בסך 5,000 ₪.
ניתן היום, ג' סיוון תשע"ח, 17 מאי 2018, בהעדר הצדדים.
אפרת אייכנשטיין שמלה -/