פסק דין
לפניי תובענה לפיצוי ללא הוכחת נזק, לפי סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן "החוק") וכן בקשה לפסק דין הצהרתי לפיו התובעת אינה חייבת כספים לנתבעת.
רקע כללי
1. התובעת הינה חברה פרטית העוסקת בייזום ופיתוח בניה בנדל"ן.
הנתבעת היא תאגיד המים המספק שירותי מים וביוב לתושבי ירושלים, ואשר סיפק מים לדירה בבעלות התובעת.
התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת בפיצוי לפי חוק לשון הרע, לאור העובדה כי ביום 25.7.2012 הוטל עיקול מנהלי על חשבונות החברה ב-3 בנקים שונים, כשפעולה זו הינה לטענתה בגדר "פרסום" לפי סעיף 2 לחוק.
התובעת טוענת כי הטלת העיקול נעשתה בגין חוב שהוטל על הנתבעת שלא כדין, שכן, החוב בגינו הוטל העיקול שגוי, והתובעת, אשר הייתה אחראית לתקן את רישום החוב השגוי, התעלמה מפניות התובעת, הותירה את החוב על כנו ונקטה הליכים מנהליים פסולים.
בצד התביעה הכספית, מבקשת התובעת כי יינתן צו הצהרתי לפיו החוב בגינו הוטלו העיקולים אינו קיים, וכי אין לה חוב לנתבעת.
טענות התובעת
2. התובעת הייתה בזמנים הרלבנטיים לתובענה בעלת דירה 5 ברח' פלמ"ח 36 בירושלים (להלן: הדירה). הדירה רשומה אצל הנתבעת תחת חוזה 1305636, ומספר הלקוח של התובעת בספרי הנתבעת הוא 100018699.
לטענת התובעת, היא מנהלת נכסים רבים, ובמועדים שונים היו בבעלותה 6 דירות בבניין. כל הדירות נמכרו בין השנים 2009-2011, ומכירת דירה 5 התארכה מעט יותר. מכל מקום בעת הרלבנטית לחוב הנטען עמדה הדירה, לטענתה, ריקה מכל אדם וחפץ.
התובעת קבלה חשבון מים שהופק ביום 14.3.2011, ולפיו קיים חוב מים לדירה, לתקופה שמיום 6.1.2011 ועד 9.3.2011 בסכום של 15,247 ₪. יצוין, כי כעולה מהדרישה, כולל החשבון התייחסות לחוב קודם בסך 10,458 ₪, והתובעת טוענת, שהחיוב המנופח והבלתי סביר החל בחודש אוקטובר 2010.
לטענתה, פנתה עם קבלת החשבון המנופח לתובעת, וזו שלחה מהנדס מטעמה, מר מיכאל גטושקין, לבדוק את טענותיה. בבדיקה שנערכה בנוכחותו, בנוכחות מר שני ובנוכחות אינסטלטור מטעמה, מר ידיד, התברר לצדדים כי המונה הפרטי, המשויך לדירת התובעת, הותקן על גבי מד המים המשותף לכל הבניין, שכן לבניין היו שני מונים בלבד, אחד ששימש את דירת התובעת, ואחר ששימש את 11 הדירות הנוספות בבניין, וההתקנה האמורה גרמה לנתבעת לחייב את התובעת שלא כדין על צריכת המים המשותפת של כלל דיירי הבניין.
לטענת התובעת, בסמיכות לאותה פגישה, הגיע מר יניב שני מטעמה למשרדי הנתבעת על מנת לבקש זיכוי בגין החיוב השגוי, בעקבות הגילוי, ובאותו מעמד נבדקה טענתו טלפונית, מול נציג הנתבעת, מר גטושקין, אשר אישר כי צריכת המים שנזקפה לחשבון התובעת צריכה להיות מיוחסת לחשבון של כלל הדירות בבניין, וכי יש לזכות את התובעת בהתאם.
לטענת התובעת, במהלך התקופה שלאחר מכן, ערכה מספר בירורים למול הנתבעת, על מנת לברר אם זוכתה בהתאם, ובכל פעם נמסר לה כי סטטוס הבקשה בטיפול, ומכל מקום, מעולם לא נאמר לה כי הנתבעת חולקת על הטענה שאושרה גם ע"י המהנדס מטעמה, והתובעת הניחה כי העניין טופל.
להפתעתה, כך התובעת, ביום 28.5.2012, נשלחה אליה דרישה לתשלום לפי סעיפים 4 ו-5 לפקודת המיסים (גביה), הכוללת את החוב בגין דירה 5, וכן חובות נטענים נוספים בגין 3 נכסים שנמכרו על ידה זה מכבר. בעקבות כך, פנתה ביום 5.6.2012 לנתבעת במכתב מפורט, בו התרעמה על ההתראה, שטחה את טענותיה לגבי החובות הנטענים, ובמסגרתו שבה והודיעה כי אין כל חוב שלה, והתרתה בנתבעת שלא לנקוט הליכים מנהליים, בטרם תינתן התייחסות מצידה לטענות התובעת.
לטענתה, חרף האמור, נקטה הנתבעת הליכי גבייה מנהליים, והטילה עיקול ב-3 חשבונות בנק של התובעת, בבנק המזרחי, בבנק פאג"י ובU בנק.
התובעת מוסיפה וטוענת, כי ביום 25.7.2012, מיד עם היוודע לה דבר העיקול, פנתה למשרדי התובעת, ובבירור שערכה מול מנהל מחלקת הגביה, התברר כי טענות התובעת כלל לא נבדקו טרם הטלת העיקול, ובבדיקה שנערכה בהוראת נציגה בכירה של הנתבעת שנעשתה במקום, ואשר לפיה הושוותה הצריכה בין מונה המים המשותף לפרטי, בתקופה הרלבנטית לחוב הנטען, התברר כי אכן בזמנים אליהם התייחס החשבון המנופח לצריכת הדירה, הצביע המונה המשותף לכלל הדירות, על צריכה נמוכה במיוחד, באופן שאישר את טענת התובעת, כי המונים הוחלפו ובהתאם, בוטל העיקול.
התובעת טוענת, כי מעשים ומחדלים אלו של הנתבעת, אשר גרמו לתובעת נזקים כספיים ותדמיתיים, ופגיעה בשמה הטוב, מהווים פרסום על פי חוק המזכה את התובעת לפיצוי המקסימלי הקבוע בחוק, ללא הוכחת נזק, מכוח סעיף 7 לחוק.
לטענתה, הנתבעת הטילה עיקולים אלו בקלות דעת בלתי נסבלת, ללא עריכת כל בדיקה או שימוע ולו גם בסיסיים, ואת אותה בדיקה שערכה הנתבעת ביום 27.5.2018, לאחר הטלת העיקול, היה עליה לעשות קודם לכן.
לפיכך עותרת התובעת לשני הסעדים; ההצהרתי בדבר היעדר חוב, והנזיקי- מכוח סעיף 7 לחוק.
טענות הנתבעת
3. לעומתה טוענת הנתבעת כי פעלה כדין לכל אורך הדרך ודין התביעה להידחות.
לטענתה, החיוב בוצע על בסיס קריאות בפועל של מד המים ששמש את דירת התובעת, והינו באחריות התובעת בלבד.
לטענתה, אין לה כל אפשרות לדעת אם הדירה מאוכלסת, או אם נעשה השימוש בפועל, ומבחינתה, עם ביצוע החיוב על פי מדידה בפועל, יצאה ידי חובתה.
הנתבעת מאשרת את הפגישה עם המהנדס גטושקין מטעמה בבניין, אך חולקת על כך כי הוא אישר שמדובר בחיוב שגוי וכי יש לבצע זיכוי בהתאם.
הנתבעת טוענת כי לאחר קבלת מכתב התובעת מיום 5.6.2012, ביום 12.6.2012, זמנה את נציג התובעת להגיע לבירור במשרדיה, ובכך שבחר להתעלם מפנייתה, לא הותיר בידה כל ברירה אלא לנקוט בהליכים מנהליים, ולראשונה הגיע נציג התובעת למשרדיה לאחר הטלת העיקול. לפיכך, כך הנתבעת, אין לתובעת להלין אלא על עצמה.
הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי בכל מקרה, תאגיד אינו זכאי לפיצוי בגין נזק לא ממוני כתוצאה מפרסום.
טענה נוספת שבפי הנתבעת היא כי הטלת העיקול אינה מהווה פרסום, ולחילופי חילופין, כי מדובר בפרסום מותר, שעה שהחוק הסמיך אותה לנקוט הליכים, ונכון לתקופה בה הטילה את העיקול, היה הפרסום אמיתי, על פי סעיף 15 לחוק, ההליכים ננקטו בתום לב מוחלט ולא היה עליה לדעת על קיום הנפגע.
לאור האמור, אין מקום לזכות את התובעת בפיצוי כלשהו, על פי חוק.
4. יצוין, כי בהתאם לכתב ההגנה, ולתצהיר מר שמשון ישעיהו בתמיכה לקשה לביטול פסק דין, שניתן בשלב ראשון בהיעדר הגנה, נראה כי הנתבעת לא הכחישה את זכאות התובעת לפסק הדין ההצהרתי, לפיו אין לתובעת חוב כלפיה. יחד עם זאת, בכתב ההגנה, הופיעה הכחשה כללית של הנטען בכתב התביעה, ובתצהיר עדותו הראשית, הכחיש מר ישעיהו זכאות זו, וטען כי מדובר בחוב קיים, שכן מבחינת התובעת אחריותה משתרעת על הרשת הציבורית בלבד, ובקו הפרטי, ככל שבוצעו שינויים, או אירעו תקלות, נזילות, או כל דבר העלול לגרום לחיוב חריג, אין הדבר באחריות הנתבעת. בשל כך, הוסיף העד, כי בדעת הנתבעת לגבות את מלוא החוב הנטען, ככל שתידחה העתירה לפסק הדין ההצהרתי.
העד הכחיש כי ביטול העיקול נעשה בשל הבדיקה לה טוען שני, וכתוצאה מכך שהתברר בחיוב שגוי, ולטענתו, הסיבה לביטול העיקול, נעוצה בשיקולי מדיניות של מחלקת שירות הלקוחות.
בהקשר זה טוענת התובעת לשינוי חזית אסור.
יחד עם זאת, ולאור העלאת הטענות בתצהיר הנתבעת, הגיש מר שני תצהיר גילוי משלים, בו התייחס לטענות הנתבעת לגבי החוב עצמו, ובמסגרת טבלאות שערך על בסיס חשבונות קודמים, טען כי הצריכה המתייחסת לבניין בשלושת החשבונות המתייחסים לחודשים נובמבר עד ינואר 2011 היא 1120 קוב לעומת 91 קוב ב-3 החשבונות הקודמים, דהיינו גבוהה בשיעור של פי 1,200%, דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת.
דיון
5. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות ואת טענות הצדדים, אני סבורה שדין התביעה להתקבל.
לבד מן המחלוקת המשפטית הנטושה בין הצדדים, קיימת מחלוקת עובדתית שהיא בלב הסכסוך, והכרעה בה, תוביל לבחינת המצב המשפטי, בהתאם.
המחלוקת העיקרית נוגעת בעיקר לשני עניינים; האחד- סביב השתלשלות העובדות עד למועד משלוח ההתראה ביום 28.5.2012, והשני - בשאלה אם בעקבות מכתבה של התובעת מיום 5.6.2012, זומנה התובעת ע"י הנתבעת לבירור, וזאת במכתב הנושא תאריך 12.5.2012, והתעלמה מהזימון, או שמא, כטענת התובעת, לא קיבלה כל מענה או התייחסות למכתבה, שהוגדר ע"י הנתבעת עצמה כ"ערעור" עד לביצוע העיקולים בפועל.
ההכרעה בשאלות עובדתיות אלה, חיונית לבחינת ההיבט המשפטי, ולפיכך, אכריע בהן תחילה.
הראיות
ראיות התובעת
6. השתלשלות העניינים בהתאם לגרסת התובעת, מתוארת בסעיפים 4-16 לתצהירו של שני מיום 18.5.2015.
שני טוען, כי עם קבלת החשבון מיום 3.4.2011, פנה לנתבעת וביקש לברר את פשר החשבון המנופח, בסך של 15,247 ₪ בה בשעה שהדירה עמדה ריקה, וכי נציג שירות הלקוחות הבטיח לו שיבדוק ולא חזר אליו.
כראיה להיות הדירה ריקה, צירף שני חשבונות חשמל לתקופה המקבילה המאששים טענה זו. יצויין, כי התובעת מאשרת שבתקופה זו בוצע שיפוץ פנימי בדירה.
לאחר שהמשיכו להתקבל התראות נוספות בגין אותו חשבון, ניגש למשרדי הנתבעת, שם תואמה פגישה בבניין עם נציג הנתבעת מר מיכאל גטושקין, ולפגישה הגיע עם האינסטלטור יעקב ידיד מטעם התובעת.
בפגישה, ולאחר בירור קצר, בדיקות והצלבות נתונים בין מונה המים והצרכן, גם באמצעות שיחות בין גטושקין למוקד הטלפוני בנתבעת, התברר לבעלי המקצוע, ידיד וגטושקין, כי מונה המים הדירתי הורכב/הוחלף/הותקן, מסיבה לא ברורה, וודאי שלא ע"י התובעת, על צינור קו המים המשותף של הבניין, ומונה המים המשותף הותקן על מונה המים הדירתי.
שני מונים אלו, אשר היו שני החיבורים היחידים לדירות בבניין, הוחלפו, ובאותו מעמד, לאחר קבלת אישור הגיחון כי יש להחליף את המונים, על מנת ליצור התאמה בין קו המים לבין הצרכן אליו יש לשייך את המונה, בוצעה ההחלפה ע"י מר ידיד, בנוכחות גטושקין ושני.
לאחר ביצוע החלפת המונים, ניגש שני למחלקת שירות הלקוחות בנתבעת, כדי לקבל זיכוי בגין החיוב השגוי, כמו גם אישור בדבר העדר חוב. למיטב זכרונו שמות הפקידים ששירתו אותו היו אילן ועוזי, ואלו הבטיחו כי הטיפול יבוצע במחלקת הזיכויים והחיובים, והרגיעו אותו כי יסיר דאגה מליבו והעניין יטופל עד תום. מס' פנייה או אישור כתוב לא נתקבל ומפעם לפעם פנה טלפונית באופן יזום לנתבעת ונאמר לו כי סטטוס המופיע לפנייתו הוא "בטיפול".
ביום 28.12.2012 נתקבלה ההודעה שנשלחה ע"י הנתבעת, לפי פקודת המיסים (גביה), שצורפה נספח ב' לתצהירו, ועם קבלתה פנה בכתב לנתבעת, בכובעו כעו"ד, ודרש הסבר מדוע לא נתקבל הזיכוי כפי שהובטח לו, וכפי שצריך היה להיעשות, לאור העובדה כי החיוב צריך היה להיות מיוחס לבניין כולו.
המכתב צורף נספח ג' לתצהירו ואישור על קבלתו אצל הנתבעת, צורף נספח ד'.
יצוין, כי ההודעה מתייחסת ל-3 נכסים אחרים, בסכומים פחותים בהרבה, שניים מהם לדירות באותו בניין והשלישי, לנכס נוסף ברחוב בן הלל 14, ובמכתב התייחסה הנתבעת גם לחובות אלו והבהירה כי מדובר בנכסים שנמכרו על ידה זה מכבר.
חרף המכתב, ועל אף ההתראה שלא לנקוט הליכים מנהליים, טרם להתייחסות לטענותיו, נקטה הנתבעת בטרם לעריכת כל בירור מולו, הליכי עיקול, שנשלחו ל-3 בנקים עמם עבדה התובעת, הליך שגרם לפגיעה בשמה הטוב.
שני טוען כי מיד לאחר הטלת העיקולים הגיע למשרדי הגיחון ודרש לבטלם, נציגת השירות קראה למנהלת פניות הציבור, ולאחר שהוצלבו הנתונים והן נוכחו לראות כי במועדים הרלבנטיים צריכת המים המשותפת הייתה אפסית, והצריכה הביתית חריגה ביותר, נמסר לו כי העיקול יבוטל, וההודעה לבנק על ביטול העיקולים, נמסרה כעבור 5-7 ימים.
שני עמד על כך, כי לא קיבל כל תשובה ביחס למכתב האמור נספח ג' וכי הפעם ראשונה בה ראה את תשובת הנתבעת שצורפה לכתב ההגנה היא עם הגשת כתב ההגנה לבית המשפט.
שני צירף כנספח ה' אסמכתאות לביצוע העיקולים בבנקים, ולפיהם בבנק איגוד עוקל סכום של 3,600 ₪ בפק"מ, ובבנק מזרחי, כמו גם ב-U בנק, לא נתפסו כספים במסגרת העיקול.
יצוין, כי הוגש גם תצהיר האינסטלטור ידיד, אך בהיעדר התייצבות לחקירה, נמשך התצהיר, ואין הוא מהווה חלק מהראיות בתיק.
7. שני נחקר על תצהירו.
במהלך חקירתו של שני, אישרה ב"כ הנתבעת כי ברישומי הנתבעת מופיעה פניה טלפונית של התובעת בשנת 2011 בה הלינה על החיוב המנופח ובקשה הסבר לגביו (עמ' 8 ש' 30 לפרוטוקול).
שני עמד על כך שפנה לנתבעת, חזר על טענתו לגבי הבדיקה בנוכחות גוטושקין והוסיף, כי האחרון גם עלה לדירה פיזית, פתח שם את ברז המים, וראה שכשפותחים את המים המונה מסתובב, וכשנשאל אם יש לו הוכחה השיב:" יש לי את עצמי". (עמ' 11 ש' 8-11 לפרוטוקול).
שני גם לא חזר בו מהטענה שפנה למוקד לאחר הפגישה עם גטושקין (עמ' 11 ש' 22-עמ' 12 ש' 8 לפרוטוקול):
" ש: למה לא פניתם לגיחון מבדיקת המהנדס בפברואר 2012 ועד שקיבלתם מכתב התראה מטעם הגיחון לקראת יוני אותה שנה? אני מתכוונת פנייה בכתב?
ת: אני ציינתי בתצהיר ובכתב... לא פניתי בכתב כיוון שסברתי שכשבאים למוקד שירות הלקוחות והפקיד אומר שהוא מטפל בזה, אני אישית התקשרתי מספר פעמים עד התביעה באופן יזום וגם כתבתי את זה בכתב התביעה או בתצהיר, לברר מה עלה בגורל החיוב הנ"ל וכל פעם אמרו לי זה בטיפול, וכך גם כתבתי במכתב המידי ששחתי לגיחון עם קבלת ההתראה הדבר הגשת העיקולים.
ש: ברישומי הגיחון הכל מתועד, אנו לא פועלים במחשכים. אם אומר לך שמפברואר 2011 בה תועדה שיחה טלפונית מטעמכם אל הגיחון ועד ליוני 2012 בו שלחתם מכתב, התקשרתם ושלחתם מכתב, לא הייתה פניה מצדכם לגיחון, לא טלפונית ולא בכתב, מה תגיד?
ת: אני מעיד שאני בעצמי אישית התקשרתי וביררתי ומה רשום אצלכם אין לי שום שליטה.
ש:נושא כ"כ חשוב, מחלוקת לא מבוטלת ואתם לא דואגים לפניות בכתב אף פעם, נכון?
ת: אין ספק שמדובר בחיוב עצום והטיפול בו נעשה על ידי אישית ומה יותר צריך להיעשות מאשר לקבוע פגישה משולשת עם הגיחון בשטח, להראות להם שיש בעיה בין המונים וצריך כנראה להחליף אותם. מיד לאחר מכן סרתי למשרדי הגיחון והלכתי לפקיד ואמרתי לו לטפל ,הוא אמר שיטפל והתקשרתי בטלפון, אמרו מטופל. האם אפשר לעשות יותר מזה?
ש.ת. אם הכל מתועד, כל פנייה מתועדת, היא מהווה כמו מכתב, מה ההבדל?"