אשר למכתב שנטען ע"י התובעת למשלוחו, ואשר לפיו זומנה התובעת ביום 12.6.12 לדון בהשגותיה, חזר שני באופן נחרץ על טענתו כי המכתב לא התקבל מעולם, אף שהכתובת הרשומה בו היא כתובתו אז והיום (עמ' 12 ש' 17 לפרוטוקול).
8. הנתבעת מצידה תמכה הגנתה בתצהירו של מר שמשון ישעיהו מנהל מחלקת שירות הלקוחות אצלה ובתצהירו של המהנדס גטושקין. שניהם נחקרו על תצהיריהם.
משני התצהירים עולה, שאין מחלוקת בדבר העובדה כי לבקשת התובעת, נשלח המהנדס גטושקין ע"י הנתבעת לבניין בו מצויה הדירה, לבדוק את תקינות חיבורי המים המשרתים את הבניין.
יצוין כי תאריך הבדיקה המופיע בתצהיר ישעיהו הוא 17.2.2012, ובתצהיר המהנדס התאריך הוא 17.2.2011, מכל מקום דו"ח בדיקה נושא תאריך לא הוצג.
לטענת ישעיהו, הבדיקה העלתה כי מד המים הנפרד, ממוקם במקום הנכון, וכי במועד הבדיקה לא קיימת תקלה במערכת מוני המים שבאחריות הנתבעת (סעיף 8 לתצהיר ישעיהו).
ישעיהו טוען כי בזמנים הרלבנטיים לכתב התביעה, החזיקה התובעת במספר נכסים בבניין, אשר היה מצוי בשיפוצים שערכה התובעת באותה עת.
לטענתו אין ביכולתה של התובעת לדעת אם הדירות מאוכלסות או ריקות, ואין לכך רלבנטיות, שעה שיכולות להיות סיבות שונות ומשונות שהביאו למדידת מים גבוהה, ובין היתר, נזילה, השארת ברז פתוח, עבודות בניה ועוד.
ישעיהו מכחיש את טענת שני, כי לאחר הבדיקה יצרה התובעת קשר עם הנתבעת בעניין החשבון, וטוען כי רק לאחר ההתראה מיום 28.5.2012, התקשר גורם מטעמה לנתבעת והעלה טענות לגבי עצם החיוב, ומסר כי בכוונתו לערער עליו, ואכן ביום 5.6.2012 שלחה התובעת באמצעות שני מכתב השגה בו דרשה הקטנה של חשבון המים, בטענה כי המונים הדירתי והמשותף הוחלפו.
לטענתו, למקרא המכתב, ונוכח אי גילוי עובדות חשובות הנוגעות לתובעת ולהתנהלותה, שלחה התובעת לנתבעת מכתב ביום 12.6.23012 שצורף נספח ג' לתצהירו בו זומנה התובעת למשרדי הנתבעת.
ישעיהו עומד על כך כי המכתב נכתב ונחתם בזמן אמת ונשלח לתובעת, והוא מתייחס לניסיון להציג זאת כמכתב בדיעבד כפסול ובלתי ראוי. לטענתו, מאחר ועד שנת 2014 לא הייתה חובת שמירת מכתבים היוצאים בצורה סרוקה אשר כוללת לוגו וחתימה והמכתב נשמר בדואר פנימי בדרך בה הוא הוצג בנספח ג'.
יציין, כי המכתב אינו חתום ע"י ישעיהו, אלא הוא מכותב להעתק המכתב בלבד, ולא הוצגה כל אסמכתא לקבלת המכתב ע"י התובעת, או אפילו למשלוחו בדואר היוצא של התובעת.
ישעיהו עומד על כך כי רק בעקבות העיקול, הגיעו נציגי התובעת למשרדי הנתבעת, ובעקבות הפגישה, ועל מנת ליתן לתובעת הזדמנות לבצע בירורים ולשלם את החוב, הוסר העיקול ביום 31.7.2012, כמתועד בנספח ד' לתצהירו.
לטענתו, החוב בגין החשבונות עומד לעת חתימת התצהיר על 21,806 ₪.
9. העד הנוסף, המהנדס גטושקין, התייחס בתצהירו לביקור המשותף שנערך בדירה, כפי שטען שני.
לטענת המהנדס, הבדיקה גילתה שמוני המים מדדו את צריכת המים בצורה תקינה. קרי: ביצעו מדידה של צריכה שנצרכה בפועל (סעיף 5 לתצהיר). לטענתו, הבחין בביקורו כי הבניין נמצא בשיפוצים נרחבים וכי גורם חיצוני שאינו הנתבעת ביצע בו עבודות תשתית, וזאת ללא ידיעתה או אישורה הנדרשים על פי דין וללא תיאום עמה.
הוא הוסיף כי עבודות או שיפוצים מביאים מטבע הדברים, לעיתים קרובות, לצריכת מים גבוהה מהרגיל ומכל מקום, אין לנתבעת היכולת לדעת כיצד ובאיזה אופן צרכה התובעת את המים, על אחת כמה וכמה בזמן שנערכים בבניין שיפוצים.
לטענתו בתצהיר, בניגוד לאמור בתצהיר שני, לא אישר במהלך ביקורו במקום ו/או בכל מועד אחר את טענת התובעת לפיה המונה הנפרד הותקן במקום המונה המשותף, והוא הוסיף כי לא הייתה לו יכולת פרקטית להבחין בהחלפה של הצנרת המחוברת למונים בעת הבדיקה (סעיף 9 לתצהירו).
בסעיף 10 לתצהירו הבהיר העד, כי הנתבעת אחראית לנעשה ברשת המים העירונית, דהיינו עד גבול החלקה, ואילו על רשת המים הפרטית בתחום החלקה, אחראים הצרכנים בלבד. עם זאת הוסיף, כי אלה אינם רשאים לעשות שינויים או עבודות או התערבויות במערכת ההולכה הפרטית ללא אישור הנתבעת.
אישור כזה ניתן לאחר המצאת תוכניות עבודה מסודרות ובדיקתו ע"י הגורמים המוסמכים בחברה.
יצוין, כי אין התייחסות בתצהיר, גם לא על דרך ההכחשה, לטענת שני, כי בביקור נכח גם האינסטלטור ידיד מטעם התובעת, או לכך שבאותו מעמד ביצע ידיד את החלפת המונים בנוכחות גטושקין ובאישורו. העד גם אינו טוען בתצהירו כי התריע בזמן הביקור על התנהלות בלתי תקינה מצד התובעת.
10. שני העדים נחקרו על תצהיריהם.
ישעיהו אישר כי עליה של צריכה מ-43 לקוב ל-376 קוב, כפי שניתן לראות לגבי דירה 5, היא צריכה חריגה מאד באופן חד משמעי, והוסיף כי הוא בטוח שיצאה הודעה על כך לתובעת, שכן זו הודעה אוטומטית שיוצאת לכל לקוח (עמ' 15 ש' 14-22 לפרוטוקול). הודעה כזו לא הוצגה.
ישעיהו גם עומת עם סעיף 12 לתצהיר עליו חתם בשנת 2012, בתמיכה לבקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, שם אישר את דבר החלפת המונה הדירתי עם המונה המשותף, והשיב, כי הוא אינו רואה סתירה בין התצהירים, שכן המד מדד באופן נכון את הצריכה, וסביר להניח שהפועלים צרכו לצורך שיפוץ של כל דירות הבניין שהיו בבעלות התובעת, מים מן המונה הדירתי. בכל מקרה, מבחינתו, כפי שטען בתצהיר השני, אין לנתבעת אחריות או יכולת לשלוט על כך (עמ' 14 ש'8-עמ' 15 ש' 8 לפרוטוקול).
כשנשאל ישעיהו, אם יש תרשומת ומעקב כאשר נשלח מפקח, השיב כי ברוב המקרים יש והוא ממלא דו"ח. ישעיהו אישר כי אין תחת ידו תרשומת כזו ( עמ' 16 ש' 1-7 לפרוטוקול וכן שם ש' 11-19).
העד חזר והבהיר לכל אורך חקירתו הנגדית, כי כל שינוי שנעשה ברשת הפרטית, אינו מעניינה של הנתבעת, והוא באחריות התובעת, מה גם שאין מדובר בתקופה "אידיאלית" בלשונו, לאור השיפוצים שנעשו בבניין באותה עת, הגורמים להפרת האיזון של הצריכה השוטפת.
כאשר נשאל אם סביר בעיניו כי כל שאר הדירות חויבו במשותף בגין צריכה של 3 קוב בלבד, לתקופה המקבילה, השיב:
"אל תשאל אותי סבירות כי אני לא צריך את זה. אני צריך לבדוק שהמונה מודד והוא לא תקוע, אם הוא מודד בתנאים רגילים משהו תמוה אני אפעיל שיקול דעת, אבל כל הבניין היה בבלגן ואני לא אמור לדעת מה קורה בתקופה זו.
ש: האם נראה לך בסיור או נתקלת בכך בבניין שיש 6 דירות מאוכלסות שצריך 6 קוב?
ת: במצב נורמלי אני אגדיר את זה כמונה לא פועל, כי הוא תקוע, ואחייב אותם בהערכה לפי ממוצע, צריכות שלהם ואשלח מונה להחלפה אבל פה זה לא נורמלי". (עמ' 18 ש' 9-15 לפרוטוקול).
העד השיב כי להערכתו, ממוצע צריכה לנפש באיזור היא 10-11 קוב לנפש, בהנחה שאין השקיה או חיבורים מוזרים (שם בש' 19-21 לפרוטוקול).
לטענתו, העובדה שהעיקול בוטל, נעשתה כפי הנראה, בצעד שירותי בלבד ולא משום טעם אחר (עמ' 19 ש' 5-8).
בהמשך כשנשאל לגבי החשבונות הנמוכים בדירות האחרות, השיב כי לא בדק זאת, אך בכל מקרה היה על התובעת לשלם את החוב, ואם ימצא, כפי שקורה במקרים רבים, כי יש טעות, היה הסכום מוחזר לה.
ובהמשך, בעמ' 19 ש' 29-עמ' 20 ש' 5 :
"ש: אני אומר לך שבכלל 50 ו' לכללים שציטטתי בשנת 2011 כתוב: "מצאה החברה כי מדי המים בנכס הוצלבו בין צרכנים תתקן החברה את החיוב הצרכני שביניהם התרחשה ההצלבה לפי צריכתם בפועל בתקופת החיוב שבהם הוצלבו המים?
ת: אתה מטעה. אסביר לך למה התכוון המחוקק. שאני ושמרית (ב"כ הנתבעת א.א.) שכנים, המונה שלי בפועל הוא 123 מספר סידורי והמונה של שמרית זה 456 אבל בגיחון נרשם ההיפך, כך שהיא משלמת את הצריכות שלי ואני משלם את הצריכות שלה, לזה התכוון המחוקק לא למקרה שמישהו ערבב בצינורות. במקרה זה המונה היה רשום נכון אצלנו, מספר מונה נכון ואם מישהו החליף את הצינורות זה לא קשור אלינו. לא התבלבלו פה במונים".
ובתשובה לשאלות בית המשפט בעמ' 21 ש' 17-21:
"אתה ידעת שאחד שייך לדירה אחת ואחד חילקת ל-11 דירות עד התקופה שבמחלוקת?
ת: כן.
ש: בתקופה שבמחלוקת לקחת 3 קוב וחילקת ל-11 דירות?
כן. מתקן. באחת התקופות. היו 3 תקופות בעייתיות.
ש.ת. הפעולה של חלוקה ל-11 היא פעולה מיחשובית ללא מגע יד אדם. אני לא מודע לחלוקה שנעשית עד שלא פונים אלי ואומרים לי.
אם היה מערער היינו פונים והולכים ובודקים ומנסים לראות, אבל הוא לא ערער, לא שילם וחיכה לאכיפה שלנו. יכול להיות שמבחינתי לא גרו שם. כי היו שיפוצים".
11. אשר לחקירת המהנדס גטושקין, העד טען, כי יכולות להיות מספר סיבות לצריכה הגבוהה שאינן בהכרח הצלבת מונים, ובין היתר, שהשעון שסיפק מים ל-11 דירות, נתקע לחודש חודשיים ואח"כ המשיך. טעמים נוספים שמנה הם נזילה, ברז פתוח, פיצוץ בצינור וכו' (עמ' 22 לפרוטוקול ש' 3-15 לפרוטוקול)
כשנשאל לגבי הפגישה המשותפת אליה התייחס בתצהירו השיב:
"ש: אתה זוכר את הפגישה שהייתה בשנת 2011?
ת: לא בדיוק.
ש.ת. אני לא מכיר את האינסטלטור מר ידיד.
ש: אתה כותב בתצהיר שלך בסעיף 3 שביום 17.2.11 הגעת לבניין?
ת: נכון.
ש: כשאתה מגיע לבניין שהוא אתר בנייה חלקו, אין תרשומת דו"ח פעולה בדיקה?
ת:אני מניח שיש.
ש: מדוע לא צרפת אותו? אתה מתייחס בתצהיר שלך למשהו שקרה לפני 5 שנים מדוע לא ניסית לרענן את זכרונך באמצעו הפתק או מה שנמצא במחשב אותו יום?
ת: לא התבקשתי ולא ידעתי שיש צורך."
כשנשאל אם הוא מזהה את מר שני השיב:
"לא בדיוק. אני פוגש הרבה אנשים" (עמ 23 ש' 19 לפרוטוקול).
העד גם לא הכחיש את הפגישה ביום 17.2.12, אך השיב כי בדק שהשעונים תקינים והקריאות סדירות ולא אימת את הקריאה למול הצריכה בפועל במקום (שם בש' 20-27)
העד אישר שמד המים הראשי, אמור לתת בקרה על המונים המשניים, אך הוסיף שבבניין זה, "זה היה המצב כל השנים ש11 דירות מחוברות לראשי, אחת נפרדת וכי מדובר במצב חוקי לגמרי".
ובהמשך:
"ש: אתה מסכים שצריך לתקן חלק מהחשבון, אתה לא יודע איזה?
ת: כן. כמו ששמענו יש 10 דירות ויש איזה אחוז מסויים, לא יודע כמה אבל יגיע לאיזה שהוא" (עמ' 24 ש' 24-25 לפרוטוקול).
כשנשאל העד אם הוא זוכר שעשה בדיקה ברשת המים, השיב שלא עשה בדיקה בתקופה המדוברת, אלא כשנגמר הפרויקט, וכשביקשו שעונים דירתיים "בדק וראה שהכל בסדר" (עמ' 23 ש' 17 לפרוטוקול).
עד כאן ראיות הצדדים.
הכרעה
12. מהראיות שלעיל, עולה כי למעשה, אין מחלוקת בין הצדדים, כי החל מסוף שנת 2010 החיובים בגין הדירה הראו צריכת מים חריגה. עוד עולה, כי בהתאמה לעליה חדה זו, נרשמה בד בבד, ירידה תלולה בצריכה הכללית בבניין, ובעוד שבעבר החיוב בגין הצריכה המשותפת עמד על יחס של בין פי 4 לפי 5 מהחיוב לדירה, בתקופה שבמחלוקת, והחל מחודש נובמבר 2010 התהפכו היוצרות באופן דרסטי , עד אשר בחודש מרץ 2011, נמדדה צריכה של 489 קוב לדירה, לעומת 3 קוב לכל הבניין, דהיינו צריכה בדירה אחת, של יותר מפי 150 מהצריכה המשותפת לכל הדירות בבניין (סעיפים 7,8,9, לתצהיר המשלים של מר יניב שני שלא נסתר).
עד הנתבעת גם אישר בחקירתו, כאמור, כי הצריכה הראשית לבניין, לתקופה שבין 8.11.2010-5.1.2011, הייתה 3 קוב בלבד, וכי כאשר 6 דירות מאוכלסות צורכות 3 קוב בלבד, במצב נורמאלי זה יוגדר כמונה לא פועל, כי הוא תקוע, ובמקרה כזה יחויבו הדיירים בהערכה, לפי ממוצע צריכות וישלח מונה להחלפה (עמ' 18 ש' 13-15 לפרוטוקול).
מר ישעיהו אישר גם כאמור, כי ממוצע הצריכה לנפש באיזור המדובר הוא בין 10 ל-11 קוב לנפש בהנחה שאין השקיה או חיבורים מוזרים (עמ' 18 ש' 19-21 לפרוטוקול).
13. במחלוקת העובדתית שבין הצדדים, אני מעדיפה את גרסת עד התובעת, לפיה פנה בזמן אמת עם קבלת החשבון המופרז, ולאחר הפגישה המשולשת בנוכחות המהנדס גטושקין והאינסטלטור ידיד, שהעלתה כי המונים הוצלבו, הוחלפו, או הותקנו זה על גבי זה, החליף ידיד את המונים חזרה.
העובדה כי אכן לא עלתה טענה לחיוב מופרז בגין התקופה שלאחר מכן, מחזקת את הטענה, כי החלפת המונים באותו מעמד, פתרה את הבעיה.
אני מקבלת גם את גרסתו של שני, לפיה פנה לאחר מכן למשרדי הנתבעת, ובשיחה שנערכה במשרדים בין הנציג, אילן או עוזי, למהנדס גטושקין, אישרו לו כי יבוצע זיכוי במחלקה המתאימה, וכי יזוכה בהתאם.
אני מקבלת גם את טענתו, כי ערך בדיקות יזומות וטלפוניות לאחר מכן, כי הובטח לו שהעניין בטיפול, וכי כך סבר עד לקבלת ההודעה וההתראה מיום 28.5.2012.
אני מקבלת גם את טענתו, לפיה לא קיבל מעולם את המכתב שצרפה הנתבעת לתצהיר מר ישעיהו כנספח ג' לתצהירו, הנושא תאריך 12.6.2018, וקובעת כי עד למועד הטלת העיקולים המנהליים ביום 25.7.2012 לא קיבלה התובעת כל התייחסות למכתב מיום 5.6.2018, שהוגדר ע"י הנתבעת כ"השגה" או "ערעור".
ואחרון, אני מקבלת את טענת שני, כי אחרי הטלת העיקול הופיע במשרדי הנתבעת, ורק לאחר בדיקת השוואה שערכה נציגה בכירה של הנתבעת, בוטל העיקול ולא מטעמים שירותיים, כפי שטוענת הנתבעת.
14. הטעמים לכך שהעדפתי גירסה זו על פני גרסת הנתבעת הינן כדלקמן:
ראשית- שני לא טען בשום שלב כי פגש בעד מר ישעיהו. הוא נקב בשמות אחרים, ואף אחד מאותם נציגים בשמותם נקב, לא רק שלא הובא לעדות, אלא שלא זכה להתייחסות בתצהירו או בעדותו של ישעיהו ולא נטען כי נערך בירור מולם. גם ישעיהו לא טען כי פגש בשני מעולם. בנספח ה' שצירף ישעיהו, המוכיח כי העיקולים בוטלו, מופיע שם הנציגה שביטלה את העיקולים, גב' הדסה לויטס, ומופיע כי ניתן אישור של רונית. לא נטען כי ישעיהו בירר את הטעם לביטול העיקולים מול מי מהן, ואין די בהשערות שהעלה לפיהן, מדובר בצעד שירותי בלבד. מכאן, שטענת שני שעניין ביטול העיקולים, בשל בדיקת השוואה שהוכיחה כי החוב אכן אינו צריך להיות משויך לדירה 5 לא נסתרה.
שנית- הנתבעת עצמה טוענת כי פניית התובעת מיום 5.6.2012 היא בגדר השגה או ערעור, אך לטענתה, המכתב מיום 12.6.2012, בו זומנה התובעת להגיע לבירור במשרדיה, וממנו בחר להתעלם, לא הותיר לה כל ברירה אלא לנקוט הליכים מנהליים.
דא עקא שעורכת המסמך, הגב' נופיה ביטון, לא חתומה על המכתב שלמשלוחו נטען, הגב' ביטון לא הובאה לעדות, אין בפני רישומים של התובעת על דואר יוצא שיעידו על משלוח המכתב, שלא לדבר על אישור קבלה, ואפילו לא נטען ע"י מר ישעיהו כי ההעתק לו הינו מכותב, נתקבל אצלו, וזאת אפילו אקבל את טענתו, לפיה באותה תקופה נשמר קובץ שאינו נושא לוגו או חתימה במערכת. במילים אחרות: אין בפני ראיה כי המכתב, שהיווה את הבסיס להטלת העיקולים ולנקיטת הליכים מנהליים בזמן שתלויה ועומדת השגה, או ערעור, אכן נשלח.
שלישית-נטען ע"י הנתבעת, כי מדובר בחברה מסודרת בה מתועדות כל הפניות בעל פה ובכתב המגיעות למשרדיה. לא הוצג בפני כל תיעוד של הפניות, גם אלו אותם אישרה הנתבעת, ובנקל יכולה היתה הנתבעת להציג פלט שיכלול פניות מתועדות בתקופה הנטענת, ויסתור את טענות שני לפניות נוספות שלו לחברה.
רביעית-לא הוצג תיעוד של הפגישה בה נכח גטושקין בנוכחות שני והמהנדס ידיד, אף כי הן גטושקין והן ישעיהו אישרו כי אמור להיות תיעוד לביקור זה. היות ונטען ע"י שני כי באותו ביקור התבררה הצלבת המונים וגטושקין אישר כי יש לבצע זיכוי, הייתה יכולה הנתבעת ללא קושי לסתור טענה זו, בהצגה פשוטה של המסמך המצוי תחת ידה, שכן אין מחלוקת כי ביקור כזה נערך, וכי גטושקין מצד הנתבעת, נכח בו.
חמישית- גטושקין הודה בחקירתו כי אינו זוכר "כל כך טוב" את הביקור, כי הוא פוגש אנשים רבים, ואף אם אין לזקוף זאת לחובתו בחלוף 5 שנים, אין ביכולתו להוות משקל נגד לטענת שני בדבר הביקור ומהלכו, כפי שטען לו שני.
אני ערה לעובדה כי תצהירו של ידיד, הצלע השלישית בפגישה, נמשך בהיעדר התייצבות, אך אני סבורה שדי בעדותו של שני, לגביה התרשמתי כי הוא זוכר היטב את אותה פגישה, ובהתנהלותו בעקבותיה , כדי להעדיפה על פני עדותו של גטושקין, שכאמור, הודה בהגינות, כי אינו זוכר היטב את המעמד. יצוין, כי תיאור של אותה פגישה הופיע גם בטרם להגשת התביעה, בהשגה שהגיש שני, מיום 5.6.12.
שישית- במכתבו של שני מיום 5.6.12 לאחר קבלת ההתראה, התייחס שני גם לחיובים האחרים וטען כי מדובר בנכסים שאינם בבעלות החברה זה מכבר, על אף האמור, לא מצאתי כל התייחסות בתצהירי הנתבעת לעניין זה, ולא מצאתי כי קיבל תשובה טרם העיקול לטענות אלו.
שביעית- גם אם הייתה הנתבעת שולחת את מכתבה הנטען ביום 12.6.2012, והתובעת הייתה מתעלמת ממנו, עדין חובה היה על הנתבעת להודיע לה, לאור כך שהיא עצמה הכתירה את פניית שני כהשגה או ערעור, כי ערעורה נדחה בשל היעדר שיתוף פעלה מצידה, טרם שתפנה למסלול הדרסטי של נקיטת הליכים מנהליים.
שמינית- עדותו של שני כולה כוללת עובדות שבידיעה אישית שלו, העד עמד על טענותיו, ואלו לא נסתרו בחקירה נגדית.
תשיעית- עדי הנתבעת התייחסו להשערות שונות, הנוגעות לאפשרויות בגינן נשלח לתובעת חיוב העולה ב-1,200% על חיובים קודמים, בעוד שטענת התובעת מתייחסת גם לירידה בצריכה המשותפת בתקופה המקבילה, עד כדי 3 קוב לכלל הדירות, לעומת 10-11 קוב שהם הצריכה הממוצעת לנפש באזור, והשערות הנתבעת לא כללו התייחסות לירידה בצריכה המשותפת.
עשירית- אפילו אקבל את טענת התובעת, כי אין לה כל אחריות לצריכה או לתקלות או לצריכה מוגברת ברשת הפרטית, הרי לאור העובדה כי לטענת התובעת אושר לה כי יבוצע זיכוי, ולאור כך שאני מקבלת גרסה זו, שמידת הסתברותה מספקת במשפט אזרחי, לא הייתה רשאית התובעת לנקוט בהליכים מנהליים לגביית חוב שהיא הודתה כי יש לזכות את התובעת בגינו.
מטעם זה ממש, ומאחר ואני מקבלת את טענות התובעת כי נאמר לה שיש לזכותה, הן ע"י גטושקין, הן ע"י נציגי הנתבעת בסמוך לפגישה המשולשת (אילן או עוזי) והן לאחר הטלת העיקול, זכאית התובעת גם לסעד ההצהרתי המבוקש על ידה, ככל שהדבר נובע לחיובים הנובעים מדירה 5.
אני ערה לטענת הנתבעת, כי מאחר ולתובעת היו דירות נוספות בבניין, מן הסתם היה מושת עליה החיוב, או חלקו לפחות, במסגרת הצריכה המשותפת באופן יחסי, אך טענה זו אינה יכולה לשמש עילה לנקיטת הליכים מנהליים. מן הראוי היה להוציא חיוב נכון בהתאם, לאפשר לתובעת לשלמו, ורק אם זה לא היה משולם, רשאית הייתה הנתבעת לפנות לנקיטת הליכים מנהליים.
אחת עשרה-- ישעיהו טען בעמ' 21 ש' 23 לפרוטוקול, כי התובעת לא ערערה על החוב אלא העדיפה לחכות להליכי אכיפה ורק אז פנתה לערער.
טענה זו נדחית על ידי, שכן אין חולק כי התובעת פנתה והשיגה על החוב בזמן אמת, ובעקבות פנייה זו, נשלח המהנדס גטושקין לבדוק את תקינות מד המים. כיצד ניתן לשלוח נציג מחד , ומאידך גיסא לטעון כי התובעת לא פנתה לערער על החוב?
שתים עשרה- מר גטושקין אישר שאחרי שהפרויקט נגמר, כאשר נתבקשו שעונים דירתיים, הגיע למקום ועשה בדיקה ו"הכל היה בסדר", וזאת בעמ' 23 ש' 10-15 לפרוטוקול, ומכאן שטענות הנתבעת לפיהן כביכול נעשו עבודות שלא בתיאום איתה, ללא הצגת תוכניות, ובאופן פיראטי, הנן בגדר עורבא פרח, ומכל מקום, בתקופה הרלבנטית לכתב התביעה היו רק שני המונים פעילים, זה ששירת את 11 הדירות, וזה ששירת את דירה 5, ואין כל הוכחה לביצוע עבודות ע"י מאן דהוא מצד התובעת במונים, באותה תקופה.
שלוש עשרה- אין מחלוקת כי השגת התובעת מיום 5.6.12, התקבלה במשרדי הנתבעת, כעולה מנספח ד' לתצהיר שני, ולטענת הנתבעת, אפילו שלחה בעקבותיה זימון לתובעת להגיע למשרדיה. באותו מכתב העלה שני את אותה גרסה שהעלה גם אחרי הטלת העיקול, בתביעה, בתצהיר, ובחקירתו הנגדית. על אף זאת, אין במכתב שלמשלוחו נטען כל הכחשה להשתלשלות הנטענת, ובכך יש כדי לחזק את האמור בו, שנטען עוד בטרם להטלת עיקולים.
15. המסקנה המתבקשת, וכך אני קובעת, כי בעת נקיטת ההליכים המנהליים, לשיטת הנתבעת לא היה כל חוב לתובעת, ולא היה מקום לנקוט בהליכים המנהליים.
מכאן אפנה לסקירה המשפטית, בהתאם לעובדות שלעיל.
המסגרת הנורמטיבית
16. טרם לחקיקת חוק תאגידי מים וביוב, תשס"א 2001, אגרות מים היו מוטלות מכוח חוקי עזר עירוניים, ובירושלים מכוח חוק עזר לירושלים (אספקת מים), תשכ"א-1960. עם חקיקת חוק תאגידי מים וביוב הועברו סמכויות אלו לתאגידי המים והביוב שהוקמו מכוח חוק זה.
החקיקה הרלבנטית הינה כדלקמן:
חוק תאגידי מים וביוב, תשס"א-2001
39. (א) חברה תנקוט את האמצעים הדרושים לגביית התשלומים המגיעים לה בעבור השירותים שהיא מספקת וכן הוצאות שהוציאה לפי סעיף 53, ואולם היא לא תהיה רשאית להפסיק או לצמצם את מתן שירותי המים והביוב לצרכן שלא שילם את התשלומים שנדרשו ממנו כדין, אלא על פי כללים שייקבעו לפי סעיף 146.
(ב) פקודת המסים (גביה), להוציא סעיף 12 שבה, תחול על תשלומים והוצאות כאמור בסעיף קטן (א) כאילו היו מס כמשמעותו בפקודה האמורה; הוראה זו תחול כל עוד החברה היא חברה בשליטת רשות מקומית, כהגדרתה בסעיף 59(ב).
פקודת המיסים (גביה)
4. (1) הוטל על אדם כחוק סכום כסף בקשר לאיזה מס שהוא, ולא שילם אותו אדם את הסכום בתוך חמישה עשר יום למן היום שהיה חייב לפרעו ולאחר שנשלחה אליו דרישה בכתב לשלם את הסכום שהוא חייב לפרעו ושלא פרעו, ייתן פקיד גביה כתב הרשאה לגובה מסים ובו יצטווה לדרוש מאת החייב לשלם מיד את הסכום המגיע ממנו ולגבותו, אם לא ישלמנו, על ידי תפיסתם ומכירתם של נכסי המטלטלים של החייב באופן המותנה להלן.מיום 18.1.1973
תיקון מס' 1