אשר למכתב שנטען ע"י התובעת למשלוחו, ואשר לפיו זומנה התובעת ביום 12.6.12 לדון בהשגותיה, חזר שני באופן נחרץ על טענתו כי המכתב לא התקבל מעולם, אף שהכתובת הרשומה בו היא כתובתו אז והיום (עמ' 12 ש' 17 לפרוטוקול).
8. הנתבעת מצידה תמכה הגנתה בתצהירו של מר שמשון ישעיהו מנהל מחלקת שירות הלקוחות אצלה ובתצהירו של המהנדס גטושקין. שניהם נחקרו על תצהיריהם.
משני התצהירים עולה, שאין מחלוקת בדבר העובדה כי לבקשת התובעת, נשלח המהנדס גטושקין ע"י הנתבעת לבניין בו מצויה הדירה, לבדוק את תקינות חיבורי המים המשרתים את הבניין.
יצוין כי תאריך הבדיקה המופיע בתצהיר ישעיהו הוא 17.2.2012, ובתצהיר המהנדס התאריך הוא 17.2.2011, מכל מקום דו"ח בדיקה נושא תאריך לא הוצג.
לטענת ישעיהו, הבדיקה העלתה כי מד המים הנפרד, ממוקם במקום הנכון, וכי במועד הבדיקה לא קיימת תקלה במערכת מוני המים שבאחריות הנתבעת (סעיף 8 לתצהיר ישעיהו).
ישעיהו טוען כי בזמנים הרלבנטיים לכתב התביעה, החזיקה התובעת במספר נכסים בבניין, אשר היה מצוי בשיפוצים שערכה התובעת באותה עת.
לטענתו אין ביכולתה של התובעת לדעת אם הדירות מאוכלסות או ריקות, ואין לכך רלבנטיות, שעה שיכולות להיות סיבות שונות ומשונות שהביאו למדידת מים גבוהה, ובין היתר, נזילה, השארת ברז פתוח, עבודות בניה ועוד.
ישעיהו מכחיש את טענת שני, כי לאחר הבדיקה יצרה התובעת קשר עם הנתבעת בעניין החשבון, וטוען כי רק לאחר ההתראה מיום 28.5.2012, התקשר גורם מטעמה לנתבעת והעלה טענות לגבי עצם החיוב, ומסר כי בכוונתו לערער עליו, ואכן ביום 5.6.2012 שלחה התובעת באמצעות שני מכתב השגה בו דרשה הקטנה של חשבון המים, בטענה כי המונים הדירתי והמשותף הוחלפו.
לטענתו, למקרא המכתב, ונוכח אי גילוי עובדות חשובות הנוגעות לתובעת ולהתנהלותה, שלחה התובעת לנתבעת מכתב ביום 12.6.23012 שצורף נספח ג' לתצהירו בו זומנה התובעת למשרדי הנתבעת.
ישעיהו עומד על כך כי המכתב נכתב ונחתם בזמן אמת ונשלח לתובעת, והוא מתייחס לניסיון להציג זאת כמכתב בדיעבד כפסול ובלתי ראוי. לטענתו, מאחר ועד שנת 2014 לא הייתה חובת שמירת מכתבים היוצאים בצורה סרוקה אשר כוללת לוגו וחתימה והמכתב נשמר בדואר פנימי בדרך בה הוא הוצג בנספח ג'.
יציין, כי המכתב אינו חתום ע"י ישעיהו, אלא הוא מכותב להעתק המכתב בלבד, ולא הוצגה כל אסמכתא לקבלת המכתב ע"י התובעת, או אפילו למשלוחו בדואר היוצא של התובעת.
ישעיהו עומד על כך כי רק בעקבות העיקול, הגיעו נציגי התובעת למשרדי הנתבעת, ובעקבות הפגישה, ועל מנת ליתן לתובעת הזדמנות לבצע בירורים ולשלם את החוב, הוסר העיקול ביום 31.7.2012, כמתועד בנספח ד' לתצהירו.
לטענתו, החוב בגין החשבונות עומד לעת חתימת התצהיר על 21,806 ₪.
9. העד הנוסף, המהנדס גטושקין, התייחס בתצהירו לביקור המשותף שנערך בדירה, כפי שטען שני.
לטענת המהנדס, הבדיקה גילתה שמוני המים מדדו את צריכת המים בצורה תקינה. קרי: ביצעו מדידה של צריכה שנצרכה בפועל (סעיף 5 לתצהיר). לטענתו, הבחין בביקורו כי הבניין נמצא בשיפוצים נרחבים וכי גורם חיצוני שאינו הנתבעת ביצע בו עבודות תשתית, וזאת ללא ידיעתה או אישורה הנדרשים על פי דין וללא תיאום עמה.
הוא הוסיף כי עבודות או שיפוצים מביאים מטבע הדברים, לעיתים קרובות, לצריכת מים גבוהה מהרגיל ומכל מקום, אין לנתבעת היכולת לדעת כיצד ובאיזה אופן צרכה התובעת את המים, על אחת כמה וכמה בזמן שנערכים בבניין שיפוצים.
לטענתו בתצהיר, בניגוד לאמור בתצהיר שני, לא אישר במהלך ביקורו במקום ו/או בכל מועד אחר את טענת התובעת לפיה המונה הנפרד הותקן במקום המונה המשותף, והוא הוסיף כי לא הייתה לו יכולת פרקטית להבחין בהחלפה של הצנרת המחוברת למונים בעת הבדיקה (סעיף 9 לתצהירו).
בסעיף 10 לתצהירו הבהיר העד, כי הנתבעת אחראית לנעשה ברשת המים העירונית, דהיינו עד גבול החלקה, ואילו על רשת המים הפרטית בתחום החלקה, אחראים הצרכנים בלבד. עם זאת הוסיף, כי אלה אינם רשאים לעשות שינויים או עבודות או התערבויות במערכת ההולכה הפרטית ללא אישור הנתבעת.
אישור כזה ניתן לאחר המצאת תוכניות עבודה מסודרות ובדיקתו ע"י הגורמים המוסמכים בחברה.
יצוין, כי אין התייחסות בתצהיר, גם לא על דרך ההכחשה, לטענת שני, כי בביקור נכח גם האינסטלטור ידיד מטעם התובעת, או לכך שבאותו מעמד ביצע ידיד את החלפת המונים בנוכחות גטושקין ובאישורו. העד גם אינו טוען בתצהירו כי התריע בזמן הביקור על התנהלות בלתי תקינה מצד התובעת.
10. שני העדים נחקרו על תצהיריהם.
ישעיהו אישר כי עליה של צריכה מ-43 לקוב ל-376 קוב, כפי שניתן לראות לגבי דירה 5, היא צריכה חריגה מאד באופן חד משמעי, והוסיף כי הוא בטוח שיצאה הודעה על כך לתובעת, שכן זו הודעה אוטומטית שיוצאת לכל לקוח (עמ' 15 ש' 14-22 לפרוטוקול). הודעה כזו לא הוצגה.
ישעיהו גם עומת עם סעיף 12 לתצהיר עליו חתם בשנת 2012, בתמיכה לבקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, שם אישר את דבר החלפת המונה הדירתי עם המונה המשותף, והשיב, כי הוא אינו רואה סתירה בין התצהירים, שכן המד מדד באופן נכון את הצריכה, וסביר להניח שהפועלים צרכו לצורך שיפוץ של כל דירות הבניין שהיו בבעלות התובעת, מים מן המונה הדירתי. בכל מקרה, מבחינתו, כפי שטען בתצהיר השני, אין לנתבעת אחריות או יכולת לשלוט על כך (עמ' 14 ש'8-עמ' 15 ש' 8 לפרוטוקול).
כשנשאל ישעיהו, אם יש תרשומת ומעקב כאשר נשלח מפקח, השיב כי ברוב המקרים יש והוא ממלא דו"ח. ישעיהו אישר כי אין תחת ידו תרשומת כזו ( עמ' 16 ש' 1-7 לפרוטוקול וכן שם ש' 11-19).
העד חזר והבהיר לכל אורך חקירתו הנגדית, כי כל שינוי שנעשה ברשת הפרטית, אינו מעניינה של הנתבעת, והוא באחריות התובעת, מה גם שאין מדובר בתקופה "אידיאלית" בלשונו, לאור השיפוצים שנעשו בבניין באותה עת, הגורמים להפרת האיזון של הצריכה השוטפת.
כאשר נשאל אם סביר בעיניו כי כל שאר הדירות חויבו במשותף בגין צריכה של 3 קוב בלבד, לתקופה המקבילה, השיב:
"אל תשאל אותי סבירות כי אני לא צריך את זה. אני צריך לבדוק שהמונה מודד והוא לא תקוע, אם הוא מודד בתנאים רגילים משהו תמוה אני אפעיל שיקול דעת, אבל כל הבניין היה בבלגן ואני לא אמור לדעת מה קורה בתקופה זו.
ש: האם נראה לך בסיור או נתקלת בכך בבניין שיש 6 דירות מאוכלסות שצריך 6 קוב?
ת: במצב נורמלי אני אגדיר את זה כמונה לא פועל, כי הוא תקוע, ואחייב אותם בהערכה לפי ממוצע, צריכות שלהם ואשלח מונה להחלפה אבל פה זה לא נורמלי". (עמ' 18 ש' 9-15 לפרוטוקול).