וכן בפסקה א' לפסק דינו של המשנה לנשיאה, כב' השופט א. רובינשטיין:
" לרשות הציבורית חובה "להגינות יתרה בהתנהגותה בכל דרכיה (וזו) ברורה לדידי כשמש בצהרי היום, עד כי אינה טעונה אסמכתאות; 'דבר שאינו מחוור ומבורר אל נכון, מבקשים לו אסמכתאות ממקומות רבים' (מתוך אוצר המשלים והפתגמים לי"ח טביוב)" (רע"א 470/08 כרמל התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2010), פסקה ט' (הדגשה במקור - א"ר)). מחובת ההגינות המוגברת והמובנת מאליה – ובודאי צריכה להיות מובנת מאליה – אשר מוטלת על הרשות ביחסיה מול הפרט מתחייב, בבחינת פשיטא ומושכלות יסוד, כי על הרשות להפעיל שיקול דעת זהיר והוגן בהתנהלותה. עליה, בגדר זה, לאזן כראוי, ולשקול תדיר הן את הצורך בהפעלתה של הסמכות (בג"ץ 4374/15 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש הממשלה [פורסם בנבו] (2016), פסקה ק"ו), הן את אופן ההפעלה, באורח העולה בקנה אחד עם הוראות החוק והתקנות. "
חובה זו חלה ביתר שאת, שעה שהתובעת התרתה בנתבעת במכתבה, לבל תנקוט הליכים טרם לבירור טענותיה. לא הובאה כל עדות כי נעשה ניסיון לברר את טענותיה למול נציגי הנתבעת המצוינים במכתב, טרם להטלת העיקולים, ומכאן, שאין לאפשר לנתבעת לחסות באלו מהגנות החוק.
פיצוי בגין לשון הרע
20. לאור האמור, זכאית התובעת לפיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפגיעה בשמה, שנוצרה עקב הטלת העיקול על חשבונות התובעת בבנקים, ומשלוח הודעת העיקול לצדדים שלישיים.
בהיעדר ראיות מצד התובעת, יש לקבוע את הפגיעה על דרך האומדן.
אשר לשיקולים אותם יש לקחת בחשבון בקביעת הפיצוי, הבאתי בחשבון את העובדה כי הסכום שנתפס במסגרת העיקול, בסך 3,600 ₪ בבנק אחד בלבד, אינו גבוה, העיקול בוטל לאחר כשבוע, לא הוכח בשום אמצעי כי העיקול הפריע באופן כזה או אחר לפעילותה העסקית של התובעת או למתן אשראים, או כי הפרסום הגיע לצדדים שלישיים נוספים זולת עובדי הבנקים.
התובעת אמנם פטורה מהוכחת נזק, וזה תכלית הפיצוי בהתאם לסעיף 7 לחוק, אלא שיש להביא שיקולים אלו במסגרת קביעת הפיצוי, אשר נע בין 1,500 ₪ ל-35,000 ₪ מסקירת פסיקת הערכאות הדיוניות שעסקו בנושא.
בנסיבות העניין, אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך 6,000 ₪.
הסעד ההצהרתי
21. אשר לסעד ההצהרתי המבוקש ,לפיו אין לתובעת כל חוב לנתבעת, בהתאם לקביעות שלעיל, לפיו גם הנתבעת אישרה שיש לזכות את התובעת בגין החיובים שהוציאה לדירה, התובע זכאי לסעד הצהרתי בגין התקופה בה התחיבה התובעת לזכותו.
אני ערה לכך שגם לשיטת התובעת, אין טענה כי לא הייתה משלמת בגין חוב שהיה נזקף בהתאם לחלק היחסי בצריכה המשותפת לאור החלפת המונים, אך משבחרה הנתבעת שלא להציג ראיות מה החוב הנכון לתקופה זו, לו הייתה מחייבת את התובעת על פי החלק היחסי, אין מקום לקבוע כי קיים חוב, ואני קובעת כי התובעת תזוכה באופן מלא בגין החובות המיוחסים לה ביחס לדירה 5, הרשומה תחת חוזה 1305636 בספרי התובעת, ככל שאלו מתייחסים לתקופה שעד מועד ההתראה מיום 28.5.2012.