במקרים מסוג זה – המסגרת החדשה באה בנעליה של השותפות הישנה לכל דבר ועניין, כך שהשותף הישן הופך לנושה של המסגרת החדשה (אם כי לנוכח מעמדו המיוחד – אין הוא נושה רגיל של השותפות; השוו: ע"א 553,554/78 לסרי נ' ויטל, תקציר סביר פ"ד טו (18), שמובא גם אצל יהודאי, בעמ' 271-270).
וכך מוסבר הסדר הפירוק המיוחד הנ"ל בספרם שלLindley & Banks on Partnership (19th ed., 2010) (להלן: Lindley), שהוא המוביל בתחום זה בבריטניה:
"It does not necessarily follow from the fact that a partnership has been dissolved that its affairs will fall to be wound up in the manner proscribed by the Partnership Act 1890. It has already been seen that, as a matter of law, a change in the composition of a partnership results in a dissolution of the existing firm, and the creation of a new firm; in such a case, the new firm will usually take on the assets and liabilities of the old, without any break in the continuity of the business"
(ראו: שם, עמ' 791).
ואכן, המנגנון של "פירוק טכני" מופעל לעתים קרובות באנגליה בהקשרים של שותפויות עורכי-דין, אדריכלים ורואי-חשבון. ראו, לדוגמה: Sobell v. Boston [1975] 2 All ER 282 [1975] 1 WLR 1587; Hudgell Yeats & Co. v. Watson [1978] QB 45l; Rose v. Dodd [2005] EWCA Civ 957; HLB Kidsons v. Lloyd’s Underwriters [2008] EWHC 2415.
אפשרות זו חשובה לענייננו מכיוון שהיא מאפשרת לקבוע את חלקו של עו"ד הרמולין בשותפות והעברתו אליו, מבלי לחסל בפועל את: משרד עו"ד ש. בירן ושות'.
29. יש לציין שגם במדינת ניו-יורק בארצות-הברית, שדיני השותפויות שלה דומים, בעיקרם, לאלה הנהוגים במשפט האנגלי (ראו כיום: סעיפים 75-60 ל-New York Partnership Law), מקובל המנגנון של "פירוק טכני" במקרים של שותפויות מקצועיות, ובהן שותפויות של עורכי דין. ראו, לדוגמה: Burger, Kurzman, Kaplan & Stuchin v. Kurzman 139 A.D.2d 422 (1988); Peirez v. Queens P.E.P Associates Corp 148 A.D.2d 596 (1989); Dawson v. White & Case 88 N.Y.2d 666 (1996); Bitetto v. F. Chau & Associates, LLP 10 Misc. 3d 595 (2005) (להלן: פרשת Bitetto). ועיינו: Mark I. Weinstein “The Revised Uniform Partnership Act: An Analysis of Its Impact on the Relationship of Law Firm Dissolution, Contingent Fee Cases and the No Compensation Rule” 33 DUQ. L. REV. 857 (1995).