העובדות הרלבנטיות
5. המשרד נוסד על ידי עו"ד שמואל תמיר ז"ל ועל ידי עו"ד שרגא בירן יבדל"א. עו"ד צדקיהו הרמולין יבדל"א החל את דרכו במשרד כמתמחה בשנת 1973, ולאחר הסמכתו כעורך-דין הוא המשיך לעבוד במשרד כשכיר. בחודש מאי 1979 סוכם בין עו"ד ש. בירן לבין עו"ד הרמולין על הצטרפותו של עו"ד הרמולין למשרד במעמד של "שותף בכיר". בשנת 1981 נערך בכתב יד "הסכם שותפות" לקוני ביותר בין עו"ד ש. בירן לבין עו"ד הרמולין (להלן: הסכם השותפות), שבגדרו נכתב בסעיף 5 (הסעיף האחרון בהסכם) כדלקמן: "הכרעה לגבי סכסוכים וניהול בירן" (ראו: מוצג 2 לבקשת רשות הערעור). הצדדים חלוקים ביניהם בנוגע למשמעותו של משפט זה, שאליו אחזור עוד בהמשך.
לאחר מכן ערכו עו"ד ש. בירן ועו"ד הרמולין עוד מספר הסכמים ונספחים לאותו הסכם שותפות, שנועדו לעיתים לשנות ולעיתים להבהיר את מערכת היחסים שבין הצדדים. למסמכים אלה נדרש בית המשפט המחוזי בהרחבה, ואולם אני לא אדון בהם בפירוט כאן, שכן הם אינם משליכים על ההכרעה בהליכים שלפנינו. על פי ההסכמה האחרונה שבין הצדדים, חלקו של עו"ד הרמולין בשותפות, היה אמור להיות החל משנת 1999 ואילך, בשיעור של עשרים אחוזים, אולם מהמסמכים שהוגשו לנו, עולה כי עו"ד הרמולין ויתר על אחוז אחד מחלקו זה – לטובת עו"ד ב. בירן, והוא מכיר בכך שחלקו בשותפות, טרם עזיבתו אותה, עמד על 19%.
6. בתאריך 28.2.2005 הודיע כאמור עו"ד הרמולין בכתב למערערים על: "פירוק שותפות שרגא פ. בירן ושות', משרד עורכי דין ונוטריונים", וזאת החל מתאריך 15.3.2005. עו"ד ש. בירן ויתר המערערים סברו, כאמור, כי לעו"ד הרמולין אין זכות לפרק את השותפות, שכן לטענתם הם לא ראו בו שותף במשמעות הפקודה.
נוכח עמדה זו – הגיש עו"ד הרמולין את התביעה, מושא ההליכים שלפנינו, שבגדרה הוא ביקש את פירוק השותפות.
תמצית הכרעתו של בית המשפט המחוזי הנכבד
7. בית המשפט המחוזי הנכבד (כב' השופט מ' אלטוביה) – בפסק דין ארוך ומנומק – נדרש בתחילה לשאלה, האם עו"ד הרמולין ועו"ד ש. בירן אכן היו שותפים, במשמעות הפקודה. לאחר בחינה מפורטת של כלל הנתונים והנסיבות (וביניהם: המסמכים השונים שנחתמו על ידי הצדדים; התנהלות המשרד בפועל; העובדה כי עו"ד הרמולין התחייב לשאת בהפסדי המשרד, ועוד), נקבע כי עו"ד הרמולין אכן היה במשרד במעמד של "שותף", כמשמעות מונח זה בפקודה. הכרעה זו היוותה את לב פסק הדין, מושא הערעור, ואולם מאחר שהמערערים אינם משיגים עליה עוד – אין צורך לתאר את הנמקתו של בית המשפט המחוזי הנכבד בנקודה זו בהרחבה.