8. בשלב הבא דן בית המשפט המחוזי הנכבד בשאלה, האם יש לקבל את בקשתו של עו"ד הרמולין לפירוק השותפות. בנושא זה נטען על ידי עו"ד ש. בירן כי יש להרחיק את עו"ד הרמולין מן השותפות, מבלי לפרקה. בית המשפט המחוזי הנכבד דחה טענה זו, נוכח הוראת סעיף 35 לפקודה שקובעת כדלקמן:
"שום רוב של השותפים לא יוכל להרחיק שותף מן השותפות, אלא אם ניתנה סמכות לעשות כן בהסכם מפורש שבין השותפים".
עו"ד ש. בירן טען כי סעיף 5 בהסכם השותפות, אשר קובע, כזכור, כי: ה"הכרעה לגבי סכסוכים וניהול" מסורה לו, מהווה "הסכם מפורש" במשמעות סעיף 35 לפקודה הנ"ל. על כן הוא גרס כי על פי רצונו – הוא יכול להרחיק את עו"ד הרמולין מן השותפות. בית המשפט המחוזי הנכבד דחה טענה זו, בקובעו כי: "הסכמה זו [הסכם השותפות – ח"מ] חולשת על ניהולו של המשרד, ואיננה חותרת תחת זכותו של השותף שלא להיות מורחק מהשותפות" (ראו: פיסקה 82 לפסק הדין).
יחד עם זאת בית המשפט המחוזי הנכבד לא הכריע בטענה אחרת, והיא כי הסכם השותפות שולל את זכותו של עו"ד הרמולין לפרק את השותפות (במובחן מהזכות להרחיק את עו"ד הרמולין מהשותפות). טענה זו נטענה בהקשר לסעיף 41(א)(3) לפקודה, שקורא כך:
"41. (א) שותפות תפורק –
[...]
(3) אם נתכוננה לתקופה לא מסויימת – כשאחד השותפים מודיע לשאר השותפים על כוונתו לפרק את השותפות;
והכל בכפוף להסכם שבין השותפים".
(ההדגשה שלי – ח"מ).
עו"ד ש. בירן טען בנושא זה כי חלה פה הסיפא לסעיף 41(א)(3) הנ"ל, שכן לשיטתו על פי הסכם השותפות – עו"ד הרמולין איננו יכול לפרק את השותפות בצורה חד צדדית. בית המשפט המחוזי הנכבד נמנע מלהכריע בטענה האמורה נוכח מסקנתו כי ממילא ניתן להעניק בפועל לעו"ד הרמולין את חלקו בשותפות, מבלי לפרק אותה.
9. בית המשפט המחוזי הנכבד הגיע למסקנה הנ"ל בקובעו כי סמכותו להורות על פירוק השותפות ולמנות בעלי תפקידים לצורך כך – היא סמכות שבשיקול דעת, אשר מכוחה אין להורות כאמור במקרה זה, בעיקר נוכח העובדה שמדובר במשרד עורכי דין שהמשיך לתפקד כסדר גם לאחר עזיבתו של עו"ד הרמולין, ופירוק המשרד יגרום לנזק רב לכל המעורבים (הן הישירים והן צדדים שלישיים).
זה המקום לציין כי המשרד ניהל את פעילותו משני "סניפים" – בתל-אביב ובירושלים. ה"סניף" של המשרד בתל-אביב פעל החל משנות השבעים כמשרד נפרד (הנהלת חשבונות נפרדת וכו'), אך בשנת 2002 נפתח "סניף" נוסף וחדש בתל-אביב, שפעל בצורה משותפת עם ה"סניף" בירושלים (כך שלמעשה היה מדובר במשרד אחד לכל דבר ועניין). בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי עו"ד הרמולין היה "שותף", במשמעות הפקודה ביחס לעסקאות ולתיקים המשותפים ב"סניף הישן" בתל-אביב רק החל משנת 1993, בהתאם לאישורו של עו"ד ש. בירן בנושא זה (מתאריך 11.1.1993), וביחס ל"סניף החדש" בתל-אביב – הוא היה שותף בו מלכתחילה מעת תחילת פעילותו (וכל זאת בנוסף, כמובן, להיותו גם שותף מלא ביחס ל"סניף" ירושלים) – ראו: פיסקה 63 לפסק הדין.