56. כל האמור מביא אותי להציע כי נאמץ את מסקנתו הסופית של בית המשפט המחוזי הנכבד, לפיה הוכח כי בין מפלי התנור לבין עפרות תבל נכרתה עסקה ראשונה בזמן לרכישת המקרקעין, אשר במסגרתה נרשמה הערת אזהרה תוך זמן סביר – וזו גוברת על העסקה השנייה בזמן שנערכה בין עפרות ברזל לבין עו"ד סלאמה וסלימאן.
57. הנה כי כן, אם תשמע דעתי, אציע לחברותי לדחות את הערעורים. פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד יוותר על כנו. כן אציע כי עפרות תבל ו-יצחק (ביחד), וסלימאן ועו"ד סלאמה(ביחד) – יחוייבו, כל אחד מהם, לשאת בתשלום ההוצאות של מפלי התנור ו-תומר בערעור (ביחד) בסך של 15,000 ש"ח.
המשנה לנשיאה
הנשיאה א' חיות:
אני מסכימה.
ה נ ש י א ה
השופטת ד' ברק-ארז:
אני מסכימה לפסק דינו של חברי המשנה לנשיאה ח' מלצר. בעיקרו של דבר, הערעורים שבפנינו ממוקדים בשאלה האם צדק בית המשפט המחוזי בכך שנתן עדיפות לקונה על-פי הסכם המכר שנעשה בין חברת עפרות תבל בע"מ לחברת מפלי התנור בע"מ. התשובה על השאלה היא חיובית, בהתחשב בכך שהסכם מכר זה אינו רק הסכם תקף אלא גם ההסכם הראשון בזמן, אשר לו ניתנת ברגיל עדיפות לפי דיני העסקאות הנוגדות – ומשלא התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 9 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 להעדפתו של הקונה על-פי ההסכם השני בזמן. אכן, ההסכם הראשון נעשה עם היזם של חברת מפלי התנור בע"מ, אולם הסכם זה אומץ על-ידי החברה על-פי ההסדר הקבוע בסעיף 12 לחוק החברות, התשנ"ט-1999. סעיף 12 אכן מסייג את אימוצו של ההסכם בהגנה על "צד שלישי" שנתן תום לב ותמורה, אך צודק חברי כי הדברים אמורים בבעל דברו של היזם, בנסיבות העניין עפרות תבל בע"מ, ולא בצדדים אחרים. במלים אחרות, אין מדובר בהסדר המשנה מדיני העסקאות הנוגדות, אלא בכזה שמשתלב בהם.
ש ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה לנשיאה, השופט ח' מלצר.
ניתן היום, י"ג בסיון התשע"ח (27.05.2018).
ה נ ש י א ה המשנה לנשיאה ש ו פ ט ת