(יג) מחומר הראיות שבתיק לא ברור מה הייתה עמדת שאר היורשים בעניין המחלוקת שבין המערער והמשיבה; אולם, עובדה היא כי אף לא אחד מהם ראה לנכון להצטרף בדרך כלשהי להליך שהתנהל בין המערער לבין המשיבה. נראה כי מרביתם לא היו מודעים לכל השתלשלות העניינים, או שלא התעניינו בבית שבירושלים והניחו את הטיפול בכל הנושא בידי המשיבה.
--- סוף עמוד 806 ---
(יד) ביום 6.6.90הגיש המערער את התביעה בת"א 257/90, ובה תבע כי יינתן צו- מניעה קבוע, אשר ימנע מן המשיבה להעביר את הנכס על שם המשיב. באותו יום הוגשה, במסגרת התיק, המ' 1135/90, והתבקש בה מתן צו-מניעה זמני, שימנע את העברת הנכס עד לסיום הדיון. צו המניעה הזמני ניתן באותו יום. כמו כן תבע המערער צו לגילוי חשבונות באשר לניהול הבית במשך השנים על-ידי המשיבה ואביה.
(טו) התביעה בת"א 393/90 הוגשה ביום 30.7.90, ובה תבע המשיב את המשיבה לאכיפת סעיף האופציה שתואר לעיל. המשיבה הגישה הודעת צד ג' למערער.
הדיון בשתי התביעות אוחד.
.3בית המשפט קמא קבע, כי המשיבה החזיקה בבית בנאמנות בעבור שאר היורשים. "מדובר איפוא בנאמנות שיש עימה הקנייה ברורה של הבעלות בנכס הנאמנות לידי הנאמן... המסקנה המשפטית הנובעת מכך היא שהנאמן רשאי לנהוג בנכס הנאמנות המוקנה לו מנהג בעלים... לפי קונסטרוקציה משפטית זו היתה הנתבעת רשאית למכור את הבית, לבטל את המכירה ולחזור ולמכרו, הכל כאמור בהסכם הביטול, ואין התובעים יכולים למנעה מכך".
זאת ועוד, על-פי חומר הראיות שהובא לפני הערכאה הראשונה לא חלק המערער על זכותה של המשיבה למכור את הבית, וכל הסכסוך שנוצר נבע אך מהמחלוקת באשר לאופן חלוקת פדיון המכירה בין היורשים. כך אמר גם המערער בעדותו, כי המחלוקת היחידה עם המשיבה מתייחסת לחלוקת כספי המכירה, ובשל כך לא בא ארצה כדי להשלים את הרכישה.
אומר בית המשפט קמא:
"אמור מעתה שבין שידע התובע על 'המכירה הראשונה' של הדירה לשחר ובין לא, בין הסכים לה ובין לא, הוא הכיר בה בסופו של דבר. הוא לא פתח בהליכים לביטול הסכם המכר הזה, כפי שעשה בהליך קא עסקינן גבי הסכם הביטול, אלא שילם ממיטב כספו כדי להשיג את ביטול ההסכם הזה. בהסכמה ובתשלום זה מקופלת הצהרה מודגשת והכרה מוחלטת של התובע ביכולתה, כוחה וסמכותה של הנתבעת למכור את הדירה".
אשר לסעיף האופציה, היה ברור לכל הצדדים, כי עם ביטול ההסכם בין המשיב והמשיבה יבוא המערער לארץ בהקדם וישלים את רכישת הנכס על-ידיו, שהרי לשם כך בלבד בוטל ההסכם. במכתבה מיום 24.11.89כותבת המשיבה למערער, כי, כפי שהוא כבר יודע, היום האחרון להשלמת הליכי המכירה הוא .7.6.90הוכח, כי המשיבה נפגשה עם המערער בארצות-הברית סמוך לאחר חתימת הסכם הביטול, ואמרה לו כי בתום שנה תהיה למשיב אופציה לשוב ולרכוש את הבית.