כאמור, כפי שעלה לראשונה בדיון ההוכחות (עמ' 33 ש' 11-13), ברזילי טען כי חלק הארי מן הסך של 50,000 ₪ ששילם כביכול לאמארה היה בידו, ואת היתר לקח מחבר, זמנית. אמירה זו של ברזילי מעוררת תמיהה במספר מישורים. האחד, מדובר בגרסה כבושה, שלא בא זכרה קודם לכן, על כל המשתמע מכך. השני, גרסה זו מחדדת את העובדה כי לא הובאה כל עדות לתמיכה בטענות הנתבעת. אם אכן היה חבר כזה, מה פשוט יותר היה מכך שיובא להעיד על גיוס התשלום ממנו? ההימנעות מהבאתו לעדות של אותו חבר, מקימה את החזקה הראייתית המוכרת בנוגע לאי-הבאת ראיה, ופועלת לחובתה של הנתבעת. השלישי, קשה שלא לשים לב כי גם גרסה זו כשלעצמה נטולת פירוט ועמומה: מיהו החבר? כמה כסף לווה ממנו ברזילי? מתי החזיר לו אותו? וכד'. לבסוף, קשה שלא לתהות: אם לא היה בידי ברזילי סכום של 50,000 ₪ במזומן במועד החתימה על זיכרון הדברים, והוא נזקק לעזרה מחבר, הכיצד זה היה בידי ברזילי מספר ימים לאחר מכן סכום נוסף של 32,000 ₪ במזומן, ממקורותיו שלו, דהיינו מבלי למשוך סכום זה מחשבון בנק, או לקבלו ממקור אחר? ומזווית הפוכה: אם אמנם היה בידי ברזילי סכום נוסף של 32,000 ₪, לשם מה נזקק לסיוע מחבר לצורך התשלום הנטען הראשון בסך 50,000 ₪?
שלישית, ברי כי למסקנות הדיון דלעיל בפרק בו נדונו עדויות הנתבעת ובעלה ועד כמה ניתן לסמוך עליהן, יש ליתן משקל מתאים בבואנו לבחון האם ניתן לקבל את גרסתם לעניין התמורה.
19. סיכומו של דבר - הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את התמורה ששולמה בגין הרכב, ובוודאי לא תמורה ממשית.
הנכס נקנה ממוכר העוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר
20. השאלה העולה כאן הינה האם הנתבעת הוכיחה כי אמארה הוא סוחר רכב? יובהר כי תנאי זה לתחולתה של תקנת השוק הינו אובייקטיבי ולא סובייקטיבי, על כן, אין רלוונטיות לשאלה האם הנתבעת וברזילי סברו כי מדובר בסוחר רכב. שאלה זו עשויה להיות רלבנטית במסגרת הדיון לבחינת התנאי השישי בדבר תום לב. ברם, ששת התנאים הנדרשים לתחולת תקנת השוק הם תנאים מצטברים, כפי שנקבע בפרשת כנען, וכפי שנפסק במפורש פעמים רבות בכל הערכאות גם בהקשר הספציפי של רכבים. ראו, למשל, הדיון המקיף והאסמכתאות בע"א (ת"א) אברהמי נ' אריה חברה לביטוח בע"מ (17.2.2008) [אושר ברע"א 2452/08 אברהמי נ' אריה חברה לביטוח בע"מ (1.7.2008)]. גם שם טענה הרוכשת כי "רכשה את הרכב מאדם בשם אוחיון שהיה מוכר לה כסוחר רכב". נקבע כי אין די בכך ונדחתה הטענה לפיה כביכול התנאי המרכזי לתחולת תקנת השוק הוא תום הלב, ושאר התנאים מהווים כלי עזר. בית המשפט ציטט מספרו הנ"ל של זמיר, בעמ' 690: "חמשת התנאים הראשונים הם אובייקטיביים ואילו השישי הוא סובייקטיבי. כלומר, טעות כנה של הקונה לגבי התקיימות אחד או יותר מחמשת התנאים הראשונים, ואפילו טעותו היא סבירה, לא תועיל אם התנאי או התנאים לא התקיימו למעשה". לפיכך, השאלה הנכונה היא האם הוכח כי אמארה אכן היה סוחר רכב בפועל. אמונה מוטעית מצד ה"ה ברזילי כי אמארה הוא סוחר רכב, אף אם היתה מוכחת כזו ובתום לב, לא תועיל לנתבעת.