פסק דין
1. עניינה של התביעה ברכב מסוג פיז'ו 207 מ. ר. 61-652-13 (להלן: "הרכב"), שהוצא מידי התובעים במרמה ע"י הנתבע 1 (להלן: "אמארה"), נרשם על שם בנו, הנתבע 2 (להלן: "עמיד" או "הבן"), ולאחר מכן נמכר לנתבעת 3 (להלן: "הנתבעת"). התובעים עתרו תחילה לסעד הצהרתי כי הרכב הוא קניינם ולצו עשה המורה על השבת הרכב, ולחילופין ביקשו לחייב את הנתבעים לשלם להם את שווי הרכב במועד בו נמכר, סכום של 80,000 ₪, בצירוף שערוך. בהמשך, זנחו התובעים הלכה למעשה את סעד ההשבה, והתמקדו בסעד הכספי.
רקע
2. זוהי תמצית העובדות הצריכות לעניין:
התובעים פרסמו מודעה למכירת הרכב. למודעה השיב אמארה, שיצר קשר עם התובע וביקש לרכוש את הרכב תמורת סך של 80,000 ₪, לדבריו עבור בנו עמיד. אמארה התחייב בפני התובע לשלם את התמורה באמצעות שיק בנקאי, כך נטען, אותו יפקיד ישירות לחשבון התובעים בבנק. ביום 22.11.13, לאחר שהתובעים בדקו את חשבונם וראו כי אכן הופקד שיק ע"ס של 80,000 ₪, הועברה הבעלות ברכב על שם עמיד, כאשר את העברת הבעלות ביצע אמארה באמצעות תעודת הזהות של עמיד וייפוי כוח.
ביום 26.11.13 קיבלו התובעים הודעה מסניף הבנק בו מנוהל חשבונם לפיה השיק חולל מסיבת "א.כ.מ." - אין כיסוי מספיק. לטענת התובעים, באותו מועד הם למדו לראשונה כי השיק שהופקד לא היה שיק בנקאי אלא שיק רגיל. התובע פנה לאמארה שטען כי מדובר בטעות של הבנק, אשר סודרה, והנחה את התובע לדרוש מהבנק להציג את השיק לפירעון בשנית. התובע עשה כן אך השיק לא כובד. משחולל השיק בשנית, הודיע אמארה לתובע כי יפקיד לחשבונו שיק אחר ע"ס 50,000 ₪ והתחייב להשלים את היתרה במזומן תוך כמה ימים. ביום 4.12.13 קיבל התובע הודעה מהבנק לפיה גם השיק השני חולל מסיבת "א.כ.מ.". ביום 10.12.13 הגישו התובעים תלונה למשטרה נגד אמארה בגין עבירה של משיכת שיק ללא כיסוי וכן בקשה לבית משפט זה למתן צו מניעה המורה לנתבעים שלא לעשות כל דיספוזיציה ברכב. לבקשת התובעים ניתן צו ארעי במעמד צד אחד שמאוחר יותר הפך לצו זמני בהסכמת הצדדים.
בין לבין, הרכב נמכר ע"י אמארה לנתבעת, באמצעות בעלה, מר צביקה ברזילי (להלן: "ברזילי"). על פי טענות ה"ה ברזילי זו היתה השתלשלות הנסיבות שקדמו לרכישה: ברזילי, אשר נהג לשתות קפה בתחנת דלק באזור עכו, הכיר שם את אמארה ושוחח עמו. אמארה שמע מברזילי כי הוא מחפש רכב עבור אשתו והציע לו כמה רכבים, כאשר האחרון ביניהם היה הרכב נשוא התביעה. אמארה ציין לגביו כי רכש את הרכב עבור בנו, אך זה איננו מעוניין בו משום שהוא קטן, וכי הוא מוכר אותו עבורו. ביום 27.11.13 נערך בין אמארה וברזילי זיכרון דברים בו נכתב כי ה"ה ברזילי ישלמו לאמארה עבור הרכב סך של 82,000 ₪, כאשר סך של 50,000 ₪ ישולם במקום במזומן והיתרה ע"ס 32,000 ₪ תשולם עם העברת הבעלות עד ליום 10.12.13. על זיכרון הדברים מופיעות שלוש חתימות הנחזות להיות של אמארה ושל ה"ה ברזילי. ביום 10.12.13 שולמה היתרה והועברה הבעלות ברכב ע"ש הנתבעת.