26. סיכומה של נקודה זו - אף אם היתה הנתבעת מוכיחה כי אמארה היה סוחר רכב, לא הוכח כי מתקיים התנאי של מכירה במהלך העסקים הרגיל.
תום לב
27. בפסיקת בית המשפט העליון הובהר לא אחת מהו "תום הלב" הרלבנטי לעניין תקנת השוק, וכך למשל נאמר בע"א 716/72 רוזנשטרייך נ' חברה א"י לאוטומובילים בע"מ, פ"ד כז(2) 709 (1973) (להלן: "פס"ד רוזנשטרייך"), בעמ' 713:
"המושג "תום-לב" אינו מוגדר בחוק המכר, אך הוא אינו חדש עמנו. הוא מצוי בחוקים אחרים, ומובנו ידוע: "יושר לב". כלומר, על הקונה לנהוג בהגינות ברכישת הממכר מאת הסוחר המוכרו במהלך הרגיל של עסקיו ותו לא, כשאין לו ידיעה ואין לו יסוד לחשוד בקיומו של פגם או מגבלה כלשהם בזכותו של המוכר".
הפסיקה קבעה כי "ידיעה" לענייננו כוללת "עצימת עיניים", דהיינו כי התעלמות הקונה מאינדיקציות המצביעות על אפשרות ממשית שעסקת רכישת הנכס על ידי המוכר לא היתה "כשרה", והימנעות הקונה מבדיקה של אותן אינדיקציות, שוללת את תום הלב. כפי שהוסבר בפס"ד רוזנשטרייך, בעמ' 712:
"העקרון של תקנת השוק מטרתו להביא לכך שיהיה סחר חפשי ושוטף במטלטלין במקומות העסק שנועדו לכך ללא צורך בחקירות ובדיקות כלשהן, אלא אם נסיבות המקרה עשויות לעורר חשד בזכותו או בכוחו של המוכר לעשות את העיסקה והקונה עצם את עיניו ובכוונה נמנע מלרדת לעמקו של החשד ולבררו עד הסוף".
[ראו גם ע"א 4682/92 עזבון המנוח שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ, פ"ד נד(5) 252, 277-278 (2000)]. משכך, על מנת להוכיח את תום הלב, לא די שהקונה יוכיח כי לא היה חלק מ"הקנוניה" במסגרתה נגזל הנכס מהבעלים המקורי, אלא עליו להוכיח כי לא היה לו יסוד לחשוד שהעסקה בין הבעלים המקורי למוכר היתה לא כשרה וכי לא היו אינדיקציות לפגם בזכותו של המוכר, מהן התעלם.
על אף שתום הלב הוא לכאורה יסוד סובייקטיבי, בחינתו היא גם, שמא אף בעיקר, אובייקטיבית ["בית המשפט אינו בוחן כליות ולב ובדיקת תום הלב נעשית, מטבע הדברים, גם על סמך נסיבות אובייקטיביות" - כב' השופט י' עמית בה"פ (עכו) 222/97 דבאח נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (21.8.1998); ראו גם זמיר, עמ' 707]. רשימת הנסיבות מהן ניתן להסיק את קיומו או היעדרו של תום הלב אינה רשימה סגורה ותלויה בנסיבותיו של המקרה. בין הנסיבות ניתן להזכיר את גובה המחיר וצורת התשלום; אישיות המוכר ואופי עסקו; נסיבות העסקה; התנהגות הקונה ועוד [זמיר, עמ' 707-708].