28. בענייננו מאחר שהעסקה נעשתה על ידי ברזילי צריכה דרישת תום הלב להתקיים אצלו ובחינתה תעשה בהקשר להתנהגותו שלו ולא לזו של הנתבעת שלא היתה מעורבת כלל [זמיר, עמ' 706]. אקדים ואומר כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח את תום ליבו של ברזילי. למעשה, בחינת מכלול הראיות בתיק מעלה שורה של אינדיקציות אשר מלמדות על חוסר תום לב מצדו:
א. העברת הבעלות ברכב משמם של התובעים על שמו של עמיד נעשתה ביום 22.11.13. כבר ביום 27.11.13, קרי חמישה ימים בלבד(!) לאחר מכן, נמכר הרכב בשנית ונערך זיכרון הדברים. יתרה מכך, לפי אחת מגרסאותיו של ברזילי הוא ראה את הרכב פעם נוספת ביוקנעם בטרם חתימת זיכרון הדברים, ואם אכן כך, הרי שהרכב הוצע לו פחות מחמישה ימים לאחר שהבעלות הועברה על שם עמיד. הדבר צריך היה "להדליק נורה אדומה" אצל ברזילי. ובאשר לגרסה שמסר ברזילי, לפיה אמארה אמר לו כי קנה את הרכב לבנו וכי הבן אינו מעוניין בו כביכול משום שהרכב קטן, דווקא גרסה מעין זו, אם אכן היא נכונה, צריכה היתה לעורר חשד אצל ברזילי, שהרי גודלו של רכב ידוע לאדם בטרם הוא רוכש אותו, ומכל מקום הדעת נותנת כי אדם לא מגיע למסקנה כי רכב שרכש אינו מתאים בתוך ימים ספורים.
מובן כי בנסיבות בהן אכן מדובר בסוחר רכב המוכר רכב במסגרת עסקו לא תהא משמעות לזמן שחלף מהרכישה עד למכירה שכן זוהי הדרך המקובלת בה מתנהל עסק למסחר ברכב. אך בענייננו שונים פני הדברים, שכן אף אם ברזילי הניח כי אמארה הוא סוחר רכב, משעה שאמארה מסר לברזילי כי הרכב נקנה עבור בנו שאיננו מעוניין בו ולכן הוא מוכר אותו עבורו, יש לעסקה נופך פרטי שהופך את הזמן הקצר שחלף בין הרכישה למכירה למעורר חשד.
ב. גם הנסיבות שקדמו לעריכת העסקה צריכות היו לעורר חשד אצל ברזילי. ההיכרות בין ברזילי לאמארה היתה אקראית בתחנת דלק שם נהג ברזילי לשתות קפה, לטענת ברזילי, אמארה קשר איתו שיחה ובהמשך הציע לו מספר רכבים. כמו כן אמארה הראה לו את הרכב במקומות שונים ומרוחקים זה מזה ולא במגרש מכוניות. נסיון החיים מלמד כי התנהלות מעין זו אינה מאפיינת התנהלות סטנדרטית של סוחר מכוניות. סוחרי רכב אינם נוהגים לפנות לאנשים באקראי ולהציע להם רכב זה או אחר. ולו מטעמי יעילות, הם נוהגים להציג מספר רב של מכוניות יחד, במגרש, במודעות בעיתון, באינטרנט, או באמצעים אחרים.
חשוב לזכור בהקשר זה את הנתון הבסיסי, והוא כי למרות שברזילי טען כי סבר שאמארה הוא סוחר מכוניות, בפני ברזילי לא היתה שום אינדיקציה ממשית לסברה נטענת זו. לא הוצג מקום עסק או כתובת, לא הוצג אמצעי פרסומי או שיווקי כלשהו שכביכול נקט בו אמארה, לא הוצג כרטיס ביקור או מסמך רשמי כלשהו של העסק, וכיו"ב. באספקלריה זו, של העדר אינדיקציה כלשהי להיות אמארה סוחר רכב, יש לבחון את תום לבו של ברזילי.