ת. נכון.
ש. אין לכם טיוטה של הסכם עם ארז מוסאצ'ו?
ת. אין אצלנו טיוטות.
ש. הסכם נחתם בפעם הראשונה? עסקה של 20 מיליון שקל?
ת. לחיצת יד וכשמדברים, אנשי עסקים מדברים ולוחצים יד זה נגמר"
--- סוף עמוד 22 ---
[פר' עמ' 29, ש' 19-14]
גם מר חנאי אישר כי ההסכמות בין הצדדים לא הועלו על הכתב:
"ש. בפגישה שהם סיכמו אתה היית?
ת. כן, אני הייתי.
ש. הסכם בכתב אין.
ת. אין.
ש. טיוטה בכתב אין נכון?
ת. נכון.
ש. מייל שמעלה את עיקרי סיכום הדברים אין.
ת. אין"
[פר' עמ' 63, ש' 21-14]
לדברי מר חנאי: "הוא [מר מוסאצ'ו – א.ש.] היה אמור לשלם ואחרי שישלם את 4,950,000 ₪, אחר כך לשבת על ההסכם" [פר' עמ' 69, ש' 17].
לתמיכה בגרסתם של מר עזיזי ומר חנאי, זימנה התובעת את מר כובשי לעדות. מר כובשי הסביר כי לא נכח בפגישה בה הגיעו הצדדים לסיכום בנושא השותפות. אולם, שוחח עם מר מוסאצ'ו אשר הסביר לו כי "סוכם שארז משלם את התשלומים עד סיום ביצוע העסקה ואחרי זה הולכים לבנק ולוקחים משהו ביחד, לא זוכר בדיוק" [פר' עמ' 90, ש' 12-11].
56. בטרם נכנס לעבי הקורה, נזכיר כי סעיף 1 לפקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל"ה-1975 (להלן – פקודת השותפויות), הוא סעיף ההגדרות, מורה כי שותפות היא "חבר בני אדם שהתקשרו בקשרי שותפות". קשרי שותפות הם "הקשרים שבין בני אדם המנהלים יחד עסק לשם הפקת רווחים, למעט את הקשרים שבין חברי תאגיד שהואגד לפי כל דין אחר". הקשרים אליהם נדרשת פקודת השותפויות הם קשרים חוזיים, קרי - שותפות יסודה בהסכם שנעשה בין השותפים [ראו: דוד פרנקל וצבי פרנקל דיני השותפות בישראל 14 (2013)]. לפיכך, על המבקש להוכיח קיומה של שותפות מוטל הנטל להוכיח כי בינו לבין השותף נקשר הסכם מפורש או מכללא [ראו: ע"א 609/78 קן תור נ' גלבוע, (פורסם בנבו, 25.10.1979) (להלן – עניין גלבוע)].
מכאן שעל שותפות חלות שתי מערכות דינים:
האחת דין החוזים הכללי, קרי - הצורך בהוכחת גמירות דעת ומסוימות;
השנייה - הדינים המיוחדים אשר נקבעו בפקודת השותפויות.
--- סוף עמוד 23 ---
57. בראש ובראשונה נידרש לבחינת המסד החוזי של הסכם השותפות, קרי – האם נכרת חוזה בין התובעת (או מר עזיזי) לבין מר מוסאצ'ו שתכליתו רכישת הנכס והקמת המיזם.
כעולה מעדויותיהם של מר עזיזי ומר חנאי הסכם השותפות לא הועלה על הכתב. בהתאם לסעיף 23, לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן – חוק החוזים), חוזה יכול שיהיה בכתב ויכול שיהיה בעל פה [דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך א' 388-387 (1991) (להלן – פרידמן וכהן); גבריאלה שלו דיני חוזים החלק הכללי 377 (2005) (להלן – שלו)]. בבואנו לפרש את ההסכם שבעל פה, הכלי הבודד המצוי בידינו הוא הנסיבות החיצוניות שנוגעות לאומד דעת הצדדים, קרי - הנסיבות הנוגעות לעסקה נשוא ההסכם, לרבות התנהגויות הצדדים, המסמכים שהחליפו ביניהם וכן ההגיון המסחרי שביסוד העסקה [ע"א 4956/90 פזגז חברה לשיווק בע"מ נ' גזית הדרום בע"מ, פ''ד מו(4) 35 (1992); ע"א 528/86 פולגת תעשיות בע"מ נ' עיזבון המנוח יעקב בלכנר ז"ל, פ"ד מד(3) 821, 827 (1990)].