ייאמר מיד כי המתווה הלאקוני שתואר בתצהירו של עו"ד שטרית אינו אלא עדות מפי השמועה, שהרי עו"ד שטרית ציין בתצהירו כי הדברים נמסרו לו מפיו של מר עזיזי (אשר לא טרח לציין את הדברים בתצהירו הוא). גם בהתעלם מפגם ראייתי זה, לא ברור איזה בנק יעמיד את המשכנתא לרכישת הנכס. אף לא ברור מהו בדיוק יחס ההון בין השותפים לכאורה (מר עזיזי טען כי יש לו הוצאות עסקה בסך 2,000,000 ₪). סימן שאלה נוסף מרחף באשר לזהות הלווה – שהרי הנכס לא נרכש על ידי מר עזיזי, אלא על ידי התובעת. עניין אחר שנותר עלום הוא כיצד הבנק שייבחר להעמיד את המימון לרכישת הנכס ידרג את האיתנות הפיננסית של מר עזיזי כלווה, על רקע הקושי בהשלמת עסקת הנכס ברחובות.
בנסיבות אלה, אין באמירה הכללית שהובאה בתצהירו של עו"ד שטרית כדי לגשר על הפער החוזי באשר לשאלת המימון של 70% מהתמורה עבור הנכס.
--- סוף עמוד 26 ---
61. הנה-כי-כן, הן מר עזיזי והן מר חנאי לא ידעו להסביר כיצד יחלקו "השותפים" את המימון של החלק העיקרי ברכישת הנכס. טענתם כי מדובר בעניין אזוטרי שיוסדר "תוך כדי תנועה" אינה יכולה להתקבל, מה גם שמדובר בגרסה כבושה שלא עלתה בתצהירי העדות הראשית של עדים אלה. אף בכתב התביעה נטען כי "(ו)יתרת התמורה תמומן באמצעות הלוואה מובטחת בשיעבוד שתלקח במשותף מבנק ..." [סעיף 39 בכתב התביעה]. מר עזיזי ומר חנאי שהבינו את החסר בגרסאות שנגבו בתצהירים, ניסו להשלימו במהלך חקירתם הנגדית. ברם, הגרסאות הכבושות והעדות הלאקונית (מפי השמועה) בתצהירו של עו"ד שטרית אינן יכולות לגשר על פערים מהותיים שכאלה.
בנסיבות אלה, אני סבור כי גרסתה של עו"ד רוט מתארת את הדברים כהווייתם: "בשיחות שאני נכחתי בהן, זה 2 פגישות, אחת בבזק ואחת בדלויט, לא דובר על מתווה ספציפי, לא דובר על תשלום ספציפי. הועלו רעיונות באוויר והם עדיין לא התחילו להיבדק" [פר' עמ' 176, ש' 21-20]. אני קובע אפוא, כי תנאי המימון והחלוקה שבין מר עזיזי למר מוסאצ'ו באשר להלוואה שתילקח מבנק כלשהו לא הועלו במפגשים שנערכו וממילא לא הוסכמו על הצדדים.
חסרים אלה נוגעים בלב-ליבו של חוזה השותפות, הוא דרישת המסוימות. בבסיס הדרישה למסוימות עומדות שלוש הנחות יסוד: החוזה משמש מעין חקיקה פרטית שהצדדים קבעו לעצמם; לאור היעדרו של קנה מידה בחוזה לא יוכל בית המשפט להכריע בסכסוך בין הצדדים ולקבוע אם הופר החוזה ועל ידי מי הופר; בית המשפט לא יוכל למלא פרטים שהצדדים השמיטו מהחוזה שכן השלמה כזו הינה פגיעה ברעיון של חופש החוזים [פרידמן וכהן, בעמ' 268-267]. כך לדוגמא, היעדרו של מחיר מוסכם מלמד על היעדרה של מסוימות, אשר נדרשת להכרה בקשר חוזי בר-תוקף [ראו: ע"א 649/73 קפולסקי נ' גני גולן בע"מ פ''ד כח(2) 291, 295-294 (1974); ע"א 144/89 מדינת ישראל נ' פמר חברה לבנין ולעבודות ציבוריות בע"מ, פ"ד מו(1) 654 (1992)].