ביום 24.3.2013, לאחר שיחה שנוהלה בין מר עזיזי לבין מר קמה שלח מר עזיזי למר קמה הודעת דואר אלקטרוני במסגרתה ביקש לשלם את יתרת התשלום בגין זכויות בזק במקרקעין באופן הבא: "סך של שני מיליון ₪ בתאריך 15.04.13 והיתרה ב-17 שיקים שווים החל מתאריך 15.05.13 ..." [נספח 11 ל-נ/9].
בהתייחסו להודעת דואר אלקטרוני זו הסביר מר פלפל כי "עזיזי פנה לשמאי, הוא הציע פריסת תשלומים, שהוא ישלם 2 מיליון שקל עד 15.04.13 ואת היתרה ב – 17 תשלומים שווים, שמאי הודיע לעזיזי שהעסקה בוטלה, מאחר והוא הפר את זה באופן יסודי לא פעם ולא פעמיים, ובזק רשאית לפעול על פי זה. עם זאת, אנחנו כן היינו מעוניינים לקיים עסקאות, הכנו עוד הסכם פשרה לפריסת תשלומים ששלחתי אותו באופן אישי למר עזיזי וביקשתי שיפקיד את השיק הראשון עד 07.04.13" [פר' עמ' 135, ש' 26-22].
92. ביום 4.4.2013 שלח מר פלפל הודעת דואר אלקטרוני למר עזיזי וצירף אליה הסכם פשרה נושא תאריך 10.4.2013 (להלן – הסכם פשרה) [נספח 12 ל-נ/9]. יוצא אפוא כי בזק נאותה
--- סוף עמוד 49 ---
לבוא לקראת מר עזיזי פעם אחר פעם, הן טרם שליחת הודעת ביטול הסכם המכר ביום 23.12.2012 והן לאחר שליחתה. חרף האמור, לא עמד מר עזיזי בתשלום התמורה כמתחייב מהסכם המכר ובחר לנקוט בגישת "שב ואל תעשה" עת שלחה לו חברת בזק הסכם פשרה ביום 10.4.2013, במסגרתו נענתה לבקשתו מיום 24.3.2013 לפרוס את התמורה לתשלומים [נספח 11 ל-נ/9].
מר פלפל הסביר כי "הסכם הפשרה לא נחתם לצערי והשיק לא הופקד ולכן המשכנו בתהליך ביטול העסקה" [פר' עמ' 135, ש' 27-26]. גרסתו של מר פלפל לא נסתרה. יתר על כן, גרסתו לפיה בזק הייתה מוכנה למחול לתובעת על הפרת ההסכם (תוך קבלת ריבית בשיעור 1% לחודש בגין האיחור בתשלומים) חוזקה במסמכים שנערכו בזמן אמת וצורפו לתצהירו. אני קובע אפוא, כי עד לראשית חודש אפריל הייתה בזק מוכנה לקיים את העסקה עם התובעת.
93. בחקירתו הנגדית אישר מר עזיזי כי לא חתם על הסכם הפשרה מאחר ש"היו סעיפים שלא הסכמנו עליהם" [פר' עמ' 39, ש' 12]. כשנשאל מר עזיזי האם הודיע לבזק כי איננו מתכוון לחתום על הסכם הפשרה, השיב כדלקמן:
"ש. האם הודעת לבזק שאתה לא חותם על ההסכם שנשלח?
ת. יוסי שטרית היה מדבר עם קינן.
ש. האם הודעת...
ת. יוסי שטרית היה מתנהל איתו בנוגע לזה, לא הודענו שאנחנו חותמים או לא חותמים.
[פר' עמ' 40, ש' 14-11]
הנה-כי-כן, התובעת שלא היו בידה די משאבים כספיים לרכישת הנכס כפי שהתחייבה בהסכם המכר, כשלה בקיום העסקה, הגם שבזק נאותה לקיים את עסקת המכירה מחדש חרף ביטולו של הסכם המכר קודם לכן. נסיבות אלה שוללות את הקשר הסיבתי שבין הפסקת המשא ומתן עם מר מוסאצ'ו לבין אירוע הנזק הנטען, הוא אי קיום הסכם המכר עם בזק [ע"א 4773/16 דלתון עבודות אלומיניום בע"מ נ' אלמוג (כ.ד.א.י) בע"מ, פסקאות 18-17 לפסק דינו של השופט ד' מינץ והאסמכתאות המובאות שם (פורסם בנבו, 24.04.2018)]. לפיכך, אני קובע כי לא קיים קשר סיבתי בין ביטול הסכם המכר לבין הגשת ההצעה של מר מוסאצו ומר רוטר. ממילא אין קשר סיבתי בין חתימת ההסכם עם חברת רוטשילד לבין כישלון עסקת הרכישה של הנכס על ידי התובעת.