כשעומת מר פלפל עם טענת התובעת לקונספירציה שנרקמה בין מר מוסאצ'ו לבין בזק באשר לנכס, השיב כדלקמן: "לא הייתה שום קונספירציה, הייתה שאלה מדוע נתנו כל כך הרבה הזדמנויות לקונה להשלים את העסקה, כולל אחרי שניהלנו עם ארז מו"מ. כתבתי את זה גם במכתב, אמרנו שאנחנו מנהלים מו"מ אבל רגע לפני הוא יצליח לקיים את העסקה נעלה זאת בפני ההנהלה, נתנו לו הזדמנות" [פר' עמ' 137, ש' 11-8].
105. סעיף 3.1 להסכם הפשרה המתוקן קובע בזו הלשון:
"ידוע להם [לתובעת ולמר עזיזי – א.ש.] שבזק עתידה לחתום בתוך זמן קצר על הסכם למכירת הנכס עם צד שלישי (להלן: "הצד השלישי") והם מתחייבים שלא להתנגד למכירה ולא לנקוט בשום הליך משפטי נגד בזק ו/או נגד הצד השלישי בקשר לכך".
[נספח 22א ל-ת/1]
בהסתמכם על סעיף 3.1 להסכם הפשרה המתוקן, הסבירו מר עזיזי ועו"ד שטרית מדוע לא נקטו בהליכים משפטיים כנגד בזק, בגין אי מסירת פרטי הצד השלישי עמו התקשרו בהסכם למכירת הנכס. כך, מר עזיזי הסביר כי לא פנה לבזק בטרוניה לאחר שהתחוור לו כי הרוכש החדש הינו מר מוסאצ'ו, משום ש"התחייבתי שאני לא תובע אותם" וכן: "עורך הדין שלי פפרברג, בייעוץ משפטי הוא אמר שכרגע עדיף לא להכניס את בזק לתמונה" [פר' עמ' 43, ש' 28, 30].
עו"ד שטרית הסביר כי לא פנה לבזק בגין מצג שווא שהציגה במסגרת הסכם הפשרה המתוקן, משום שקיים מסמך של ויתור על טענות כנגדה. כך עלו הדברים מחקירתו הנגדית של עו"ד שטרית: "כרגע מבחינת הזמן באוקטובר 2013, הידיעה שמר מוסאצ'ו רכש את הנכס במחיר מופחת, שהוא מתנהל מול אותם אנשים שאנחנו התנהלנו, זה היה מפתיע, אני הייתי מופתע מאוד. מול בזק יש מסמך של ויתור טענות מולם, זה לא קשור לצד שלישי. בזק הכניסו סעיף שאני לא יכול לתבוע את הצד השלישי, זה שאני לא יכול לתבוע את בזק זה מוסכם במסמך, את הצד השלישי שזה לא בסדר, אנחנו כן תובעים. ההחלטה את מי לתבוע היא לא הייתה שלי, יש לקוח ועורך דין שייצג אותו" [פר' עמ' 106, ש' 18-13].
--- סוף עמוד 56 ---
106. בע"א 1172/13 שרוט נ' וינר, פסקה 30 (פורסם בנבו, 15.03.2015), עמד השופט א' שוהם על יסודותיה של עילת עשיית עושר ולא במשפט:
"הלכה היא, כי על התובע להוכיח התקיימותם של שלושה יסודות בעילת עשיית עושר ולא במשפט: יסוד ההתעשרות; כי אותה התעשרות "באה" לזוכה מן המזכה; וכי ההתעשרות אינה על פי זכות שבדין (ראו, בהקשר זה, ע"א 1142/92 ורגוס בע"מ נ' כרמקס בע"מ, פ"ד נא(3) 421, 444 (1997); דנ"א 10901/08 בייזמן השקעות בע"מ נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ [פורסם בנבו] (17/7/11) (להלן: עניין בייזמן)). התקיימותם של שני היסודות הראשונים היא שאלה שבעובדה, שאותה יש להוכיח בכל מקרה לפי נסיבותיו (ע"א 563/11 SALOMON A.G נ' יאסין [פורסם בנבו] (27.8.2012)). אשר ליסוד השלישי – כאשר ניתן להצביע על הוראת דין האוסרת על ביצוע הפעולה שהביאה להתעשרות, ניתן לקבוע מטבע הדברים, כי ההתעשרות איננה כדין: "כך, למשל, טובת ההנאה שצמחה למפר חוזה מתוך הפרת החוזה שבינו לבין הנפגע היא בגדר 'התעשרות שלא על פי זכות שבדין', שכן היא נעשתה מתוך הפרתו של חוזה (רע"א 371/89 ליבוביץ נ' א. את י. אליהו בע"מ, פ"ד מד(2) 309, 322 (1990)).