פסק דין
התובע עבד בעיריית צפת כמנהל אגף משאבי אנוש. יחסי הצדדים הוסדרו בחוזה בכירים. בעקבות פסק דין משמעתי הועבר התובע ממשרתו ונגזרו עליו אמצעי משמעת נוספים. בתביעה שמונחת לפנינו, עותר התובע לשורה של זכויות מכוח חוזה
°
--- סוף עמוד 1 ---
°
°
הבכירים, שלצורך הכרעה בהן נדונה שאלת השלכותיו של פסק הדין המשמעתי במישור יחסי העבודה, לרבות שאלת תוקפו של חוזה הבכירים. כמו-כן, נדונה שאלת זכות התובע לשוב למשרה ממנה הועבר בתום תקופת ההעברה והפסילה.
°
1. הצדדים לתובענה –
א. הנתבעת מס' 1, עיריית צפת, הינה רשות מקומית (להלן: "העירייה").
ב. התובע הועסק ועודנו מועסק בעירייה בתפקידים שונים.
ג. הנתבעת מס' 2, היא מדינת ישראל – משרד הפנים (להלן: "המשרד", או "המדינה"). המשרד קיבל בעניינו של התובע מס' החלטות והעבירן ליישום על ידי העירייה - מכאן זיקתו להליך.
2. להלן יפורטו העובדות העיקריות הצריכות להכרעתנו, אשר רובן ככולן אינן שנויות במחלוקת:
א. התובע יליד שנת 1969, נשוי ואב לשישה, החל את עבודתו בעירייה בשנת 1995, במשרה של עוזר לראש העירייה.
ב. בשנת 1997 נבחר התובע לשמש מנהל מחלקת משאבי אנוש בעירייה.[1]
ג. בתאריך 17.12.02, מונה התובע כמנהל אגף משאבי אנוש בעירייה, וזאת לאחר שהמחלקה הוגדרה כאגף.
ד. בשנת 2007 העניקה העירייה לתובע זכות לרכב צמוד.
ה. ביום 01.01.12 נחתם עם התובע חוזה בכירים בו נקבע, בין היתר, כי שכרו יעמוד על 60% שכר בכירים. אישור משרד הפנים לחוזה ניתן ביום 18.03.12.[2]
ו. החל משלהי שנת 2005 ועד לכניסתו לתוקף של חוזה הבכירים הועסק התובע בדירוג המח"ר - דרגה 43+.
ז. בתאריך 22.08.13, לאחר שהתקיימו הליכים כאלו ואחרים שתיאורם חורג מן הצריך לענייננו, הוגשה לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה (להלן: "בית
--- סוף עמוד 2 ---
הדין למשמעת"), תובענה משמעתית מתוקנת כנגד התובע, בגדרה יוחסו לו עבירות משמעת לפי חוק יסודות התקציב, התשמ"ה – 1985 (להלן: "חוק יסודות התקציב").
ח. ביום 10.08.15 הרשיע בית הדין למשמעת את התובע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות שיוחסו לו בשני אישומים:
(1) במסגרת האישום הראשון – הואשם התובע כי בתקופה שמחודש אוקטובר 2003 ועד לחודש אוקטובר 2010 שולמה לו, בידיעתו, תוספת כפיים בשיעור של 10%, הגם שלא היה זכאי לקבלה; וכי התובע לא עשה דבר למניעת קבלת התוספת. על יסוד האמור באישום זה הורשע התובע בעבירה לפי סעיף 36 לחוק יסודות התקציב, בו נקבעה עבירה של אחריות ממונה.