הירשזון מוסיף וטוען כי אין מקום להתערב בהוצאות שנפסקו לטובתו בהליך בבית המשפט המחוזי, וזאת בין היתר מאחר שהוא לא זכה לכיסוי ביטוחי (משום שלא כיהן כנושא משרה בקרן) ונאלץ לשאת בכל הוצאות ההליך המשפטי מכיסו. נטען כי סכום ההוצאות שנפסק לטובת הירשזון הוא סביר בנסיבות העניין, בשים לב להיקף הסכום שנתבע, למורכבות ההליכים וריבויים ואף ביחס לשכר הטרחה שנפסק לטובת המשיבים האחרים.
עמדת היועץ המשפטי לממשלה
26. יממה לפני הדיון הראשון בערעור, הודיע היועץ המשפטי לממשלה על התייצבותו בהליך מכוח סמכותו לפי סעיף 1 לפקודת סדרי דין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש], מאחר שההליך מעורר מספר שאלות משפטיות שחורגות מעניינם של הצדדים (להלן: היועמ"ש). בראשית דבריו הדגיש היועמ"ש כי למרות שתביעת המנהלת המורשית הוגשה בתמיכה ובהסכמת הממונה, הממונה לא היה צד להליך ועל כן קביעות בית המשפט ביחס אליו אינן מהוות מעשה בית דין.
עמדת היועמ"ש מתמקדת באחריות נושא משרה בקרן פנסיה. נטען כי לנוכח חשיבות החיסכון הפנסיוני ובשל "בעיית הנציג" שכרוכה בפעילות קרנות הפנסיה, שומה על גופים אלה וכל מי שעוסק מטעמם בניהול כספי החוסכים, לעמוד בחובת אמונים וחובת זהירות מוגברת כלפי העמיתים. עוד הודגש כי קרן פנסיה כפופה לחובת נאמנות סטטוטורית שחלה אף על כל מי שעוסק מטעמה בניהול נכסי העמיתים, וכי חובות אלה חמורות מן החובות שחלות על נושא משרה לפי חוק החברות. לנוכח חובות מוגברות אלה, טוען היועמ"ש כי לא היה מקום להחיל את כלל שיקול הדעת העסקי על פעולות המשיבים; וכי נדרש להחיל אמת מידה מחמירה יותר. ודברים אלה יפים במיוחד, מקום שבו קרן פנסיה פעלה בניגוד לדין.
עוד נטען, כי לא היה מקום לבסס את פסק הדין על הקביעה שהממונה פיקח וידע על מהלכי הקרן ביחס לכל אחת מהפרשות שבנדון. לשיטת היועמ"ש אף בהנחה שהממונה היה ער להחלטות שהתקבלו על ידי הקרן, לא היה מקום לפרש את שתיקתו כהסכמה לאותן הפעולות; בפרט מקום שלא נטען כי הוא אישר את החלטות הקרן. בהקשר זה מדגיש היועמ"ש כי אף במצב שבו היה מוכח כי הרגולטור תמך בפעולותיה, הדבר אינו גורע מאחריות הדירקטורים ונושאי המשרה למהלכי קרן הפנסיה שמנוהלת על ידם. לפיכך, נטען שקביעת בית המשפט מביאה להיפוך יוצרות – מחד גיסא, היא מטילה נטל בלתי סביר על הרגולטור, ומאידך גיסא, מסירה אחריות ממנהלי החברות המפוקחות – וזאת בניגוד גמור לכך שלכתחילה נקבע כי בענפים אלה יש חשש מוגבר להתקיימות כשלים ועל כן נקבע פיקוח ייעודי. בהקשר זה, מוסיף היועמ"ש כי לעובדה שהקרן הייתה מאוזנת מבחינה אקטוארית אין כדי להשליך על שאלת הפרת החובות המוטלות על נושאי המשרה בקרן פנסיה. נוסף על כך, היועמ"ש מצא להצטרף לטענות המערערת לעניין התיישנות התביעה בנושא המלון ושיפוצו, ומדגיש כי ידיעת משרד האוצר או הממונה אינה יכולה להתחיל את מירוץ ההתיישנות, זאת במיוחד כאשר התביעה הוגשה על ידי הקרן בשם עמיתיה.