די היה בכל האמור לעיל על מנת להגיע למסקנה חד משמעית לפיה פרשנות המונח "דעה מכרעת" בסעיף 2.4 להסכם בעלי המניות היא "דעה מכרעת" במקרה של שוויון.
עם זאת, אתייחס לשתי סוגיות נוספות אשר הועלו על ידי הצדדים.
ה(1) טענת התובעות לפיה אין בסיס לטענת הנתבעים כי סוכם שמעמדם עובר לעסקת המיזוג ישמר
מאחר וכבר קבעתי כי הוראות הסכם שנת 2005 שימרו אכן את הוראות הסכם שנת 94', וכי על פי הסכם שנת 94' חלה "הדעה המכרעת" במקרה של שוויון בלבד - אין למעשה צורך לדון בטיעון זה של התובעות ובטיעון הנגדי של הנתבעים בדבר הגורם לכניסתה של תופאפ לחברה.
לגופו של עניין, אינני רואה מקום לטענות שני הצדדים בהקשר זה.
טענת התובעות בדבר הכפלת שווי החברה בשנת 2016 לעומת שוויה בעת המיזוג –הינה במהותה טענה חשבונאית שבמומחיות.
הסכומים שצוינו על ידי התובעות בסיכומים אינם בגדר חוות דעת מקצועית, שיש בה כדי להצדיק קביעה לפיה הצטרפות תופאפ גרמה להכפלת שווי החברה.
מנגד – אין גם מקום להכרעה בנושא זה שהוא, כאמור, נושא שבמומחיות, על סמך עדותו של רודב בדבר הפקטורים המרכזיים מהם נבע הגידול ברווח לאורך השנים.
טענת התובעות בעניין הערכת שווי התומכת בהקצאה של 49% ממניות החברה לתופאפ – המצביעה, לדבריה, על שינוי דרמתי בחברה הממוזגת – אינה רלוונטית שכן בסופו של דבר לא התקבלה חוות הדעת וההקצאה נעשתה בשיעור של 26% בלבד.
מנגד – אינני רואה גם כל מקום לטענת הנתבעים לפיה האינטרס הראשון במעלה במיזוג היה של תופאפ וכי קרור ושרון לא "יצאו מגדרם" ברצונם לבצע את העסקה.
הנתבעים טענו כי יש ללמוד מכך על מעמדה הנחות של תופאפ בהשוואה למעמד קרור ושרון בחברה.
בתמיכה לטענה זו היפנו התובעים, כאמור, למייל ששלח מאירי לרודב ביום 12.4.05 בו תוארה התרשמותו מדברי נציגי תופאפ לפיה "לסיכום קטע זה, מאופן הדיבור וממראה עיניים, נראה לי שאנחנו הברירה היחידה שלהם".
מדובר בהתרשמות סובייקטיבית שהיא בגדר עדות שמיעה שקיבלה ביטוי במייל, כאשר כותב המייל עצמו – לא זומן לעדות .
התוצאה העניינית הרלוונטית היחידה היא כי לאחר המיזוג מונה החברה שלושה בעלי מניות בשיעור אחזקות ובזכות למנות דירקטורים כפי שצוין לעיל.
ה(2) טענת הנתבעות כי פרשנות התובעות תרוקן מתוכן את "הדעה המכרעת"
בסיכומים טענו הנתבעים כי פרשנות התובעות תהפוך את "הדעה המכרעת" לאות מתה.
בהקשר זה חזרו הנתבעים על טענתם, לפיה לא הייתה לשאלה הפרשנית נשוא המחלוקת בתיק חשיבות מעשית כאשר דירקטוריון החברה מנה שישה דירקטורים, כאשר כל צד מינה שלושה דירקטורים.
ככל שהיו מתגלעים חילוקי דעות בדירקטוריון בין נציגי שרון לבין נציגי קרור – היה נוצר שוויון קולות בו גם לשיטת התובעות חלה הדעה המכרעת של יו"ר הדירקטוריון.
עם שינוי הרכב הדירקטוריון המונה היום שמונה דירקטורים – הרי שהסבירות לשוויון קולות בהצבעה הינה אפסית עד שלא קיימת בכלל.
על מנת שיתקיים שוויון נידרש בהכרח שנציגי מי מהצדדים לא יצביעו באותו אופן.
ההסתברות לתרחיש כזה, לטענת הנתבעים, הינה אפסית.
צוין על ידם מאז שנת 2005 ועד למועד הגשת הסיכומים התקיימו עשרות דיוני דירקטוריון ולא אירע ולו מקרה אחד בו היו הקולות שקולים.
עוד נאמר, כי מאז פרוץ המחלוקת ועד למועד הגשת התצהירים – התקיימו למעלה מ- 15 ישיבות דירקטוריון במסגרתן הצביעו הדירקטורים שמונו על ידי שרון ועל ידי תופאפ באופן עקבי כאיש אחד.
הנתבעים טענו כי אין כל יסוד לטענת התובעות כי גם בהרכב הדירקטוריון הנוכחי ייתכן מצב בו יהיה שוויון בדירקטוריון.
אומנם, כפי שטוענות התובעות, חייב כל דירקטור על פי דין לפעול ולהצביע לטובת החברה ולא לפי עמדת בעל המניות שמינה אותו – אך אין בכך כדי להועיל לתובעות.
הניסיון מלמד כי בעולם העסקי דירקטורים שמונו על ידי בעל מניות מסוים, נוטים לראות את טובת החברה באותו אופן ואף לקיים ביניהם דיונים מוקדמים ולהגיע להבנה לגבי הצבעתם בישיבה.
נטען גם כי העובדה שבעת המו"מ לא צפו הצדדים אפשרות של שוויון קולות – נלמדת גם מהוראות סעיף 2.5 להסכם הקובע רוב מיוחס של שישה דירקטורים.
כמו כן, טענת התובעות כי מצב של שוויון קולות אפשרי כאשר חלק מהדירקטורים אינם מתייצבים לישיבה - מתייחסת למקרים שקדמו לפרוץ המחלוקת בהם נציגי שרון לא השתתפו בישיבה או הגיע נציג אחד בלבד מטעמם.
לסיכום נטען כי הרכב הדירקטוריון הנוכחי הופך את פרשנות התובעות למייתרת לחלוטין את הזכות ל"דעה מכרעת" והופכת אותה לאות מתה.