אינני רואה מקום לטענות אלה של הנתבעים.
כפי שקבעתי לעיל, פרשנות הנתבעים הופכת לאות מתה את זכותם של הדירקטורים להשתתף ולהשפיע על קבלת החלטות בנושאים שלא נמנו בסעיף 2.4, שכן לפי פרשנות הנתבעים - מוקנית ליו"ר הדירקטוריון מטעם קרור דעה קובעת ללא התחשבות בדעות יתר הדירקטורים.
אין , כאמור, מקום להעדיף פרשנות חריגה שלא הוכח כי סוכם עליה והיא אף לא קיבלה ביטוי מפורש בהסכם. זאת, במיוחד כאשר קבלת הפרשנות של "דעה מכרעת" במובן דעה קובעת - מביאה בפועל למצב בו דירקטורים נותרים ללא זכות הצבעה, והם אינם יכולים לפעול לטובתה של החברה תוך מילוי החובות המוטלות עליהם כדירקטורים על פי הדין.
יתרה מזאת, העובדה כי הצדדים צפו שוויון גם במבנה הדירקטוריון הנוכחי (מבלי להידרש לאפשרויות הטכניות השונות להיווצרות השוויון) – עולה באופן חד משמעי מנוסח סעיף 2.5.
הסעיף לא קבע רק דרישת רוב מיוחס של שישה דירקטורים אלא התייחס במפורש לפני כן ל"שוויון בהצבעה".
התוצאה מכל האמור לעיל היא כי יש לקבל את פרשנות התובעות להוראת סעיף 2.4 להסכם בעלי המניות.
4. טענות התובעות בעניין קיפוח
א. מסגרת הדיון בטענות הקיפוח
טענות התובעות בעניין הקיפוח התפתחו במהלך ניהול התיק.
בכתב ההגנה אשר הוגש על ידי תופאפ כנגד תביעת קרור נטען כי קרור ורודב מנעו מהתובעות להנות מבעלותן בחברה: הם סיכלו את הליך מכירת המניות לצד ג' ומונעים בכל דרך חלוקת דיבידנד.
נטען כי התנהלות זו מנוגדת לדין; להסכם בעלי המניות ולכללי תום הלב וכי היא מהווה קיפוח אסור כמשמעו בסעיף 191 לחוק החברות.
בכתב התביעה אשר הוגש על ידי התובעות התבקש בית המשפט, כאמור, ליתן צו להסרת קיפוח במסגרתו תוכלנה התובעות למכור את מניותיהן בחברה בהתאם להסכמות אליהן יגיעו עם רוכש המניות, לרבות בעניין מכירה משותפת של המניות.
כמו כן, התבקש בית המשפט לשלול מקרור ומרודב את זכויות היתר שהוענקו להם במסגרת הסכם בעלי המניות, לאור השימוש לרעה שהם עושים בהן על מנת למנוע מהתובעות לממש את קניינן.
מהאמור לעיל, עולה בבירור כי טענות הקיפוח של התובעות התייחסו לשני נושאים בלבד - מכירת המניות וחלוקת דיבידנד.
בכתב התשובה טענו התובעות כי הנתבעים ממשיכים לקפח את התובעות.
בשלב זה הועלתה טענה נוספת, לפיה קיים חשש כי הנתבעים משפיעים על החברה באמצעות מנכ"ל החברה בעניין אי חלוקת הדיבידנד.
כמו כן, נטען כי רודב ממשיך לעשות בחברה כבשלו: כך, למשל, עשה רודב שימוש ב"דעה המכרעת" על פי פרשנותו כדי להחליט מה תהיה עמדת החברה בסכסוך המשפטי בין הצדדים.
עוד טענו התובעות כי הנתבעים עושים שימוש לרעה בהסכם השאילה, הסכם שנועד לטובת שרון ולצרכי דת, אך ורק לצורך הגנתם בפני התביעה.
התובעות טענו כי גם התנהלות זו מהווה קיפוח בעלי המניות.