בכתב ההגנה נאמר על ידי הנתבעים כי במשך למעלה מ- 20 שנה מחזיקות קרור ושרון יחד במניות החברה, כאשר בשנת 2005 הצטרפה גם תופאפ כבעלת מניות.
במשך כל אותן שנים לא התעוררו מחלוקות בין בעלי המניות בתפוגן.
ההחלטות בדירקטוריון, לרבות בהתייחס לחלוקת דיבידנד, התקבלו פה אחד ועל דעת נציגי התובעות בדירקטוריון.
כעת, בפעם הראשונה בה מתעוררת מחלוקת מהותית בין בעלי המניות "זועקות" התובעות לקיפוח.
הובהרו הסיבות לאי חלוקת דיבידנד עד לשנת 2011 וצוין דיון שהתקיים בעניין זה בישיבת הדירקטוריון ביום 23.2.11.
כמו כן, פורטו חלוקות שונות של דיבידנד בין השנים 2006 ל- 2009.
נטען כי אף אם הייתה החברה נמנעת מלחלק דיבידנד במשך השנים, הרי שלא היה בעובדה זו כשלעצמה כדי לבסס טענת קיפוח.
עוד נאמר על ידי הנתבעים, כי במסגרת ניסיון התובעות לייצר מציאות אשר תתאם מקרים שהוכרו בפסיקה כקיפוח – נטען על ידן כי קרור והאורגנים מטעמה פועלים לקבל רווחים בדרך של דמי ניהול ושכר למנכ"ל החברה, שהוא בעל מניות בקרור. בכך, טענו התובעות, הם יוצרים חלוקה בלתי שוויונית ובלתי הוגנת של משאבי ורווחי החברה.
הנתבעים הבהירו כי מאירי, מנכ"ל תפוגן, מכהן כמנכ"ל במשרה מלאה החל משנת 98' בגין שירותיו לחברה הוא זוכה לשכר. בחלק מעלותו נושאת החברה, כאשר בפועל קרור אף מסבסדת חלק משכרו.
התובעות לא העלו מעולם כל טענה לפיה נפל פגם בתשלום שכר זה.
נציגי התובעות בדירקטוריון החברה אף אישרו במשך השנים את תשלום שכרו של המנכ"ל, הן לגבי התשלום המשולם באמצעות קרור והן לגבי הבונוס השנתי המשולם ישירות למאירי על ידי החברה.
בהקשר זה הפנו הנתבעים לישיבת דירקטוריון מיום 11.1.11 ולישיבת דירקטוריון מיום 12.3.15 - במסגרתה אושר תשלום בונוס שנתי למאירי בגין תוצאות שנת 2014.
באשר לטענה כי מדובר בבעל מניות בקרור – הרי שהמצב לאשורו הוא כי אחזקתו של מאירי במניות קרור הייתה זניחה – 546 מניות בשווי של 35,000 ₪ שגם אותן מכר לאחרונה.
לכן, נטען, אין כל דרך בה ניתן לראות שכר זה כתשלום לקרור או כדרך להוצאת רווחים מהחברה על ידי קירור.
על הטענה בדבר קבלת רווחים היוצרת חלוקה בלתי שוויונית, כפי שהועלתה בכתב התביעה, לא חזרו התובעות במסגרת הסיכומים.
נותרה אם כן הטענה הכללית של התובעות לפיה קרור והאורגנים מטעמה מקפחים את התובעות, שכן הם נמנעים מחלוקת דיבידנד.
לטענת התובעות בדבר קיפוח בגין אי חלוקת דיבידנד – אין כל בסיס.
בע"א 5025/13 פרט תעשיות מתכת בע"מ נ' דדון חביב (להלן: "פסק דין פרט") דן בית המשפט העליון, כב' השופטת חיות (כתוארה אז), בהימנעות מחלוקת דיבידנד כקיפוח.
הובהר, כי השאלה האם ובאילו נסיבות הימנעות מחלוקת דיבידנד עלולה לעלות כדי קיפוח, טרם זכתה לדיון ממצה בפסיקתו של בית המשפט העליון.
השאלה מעוררת קושי לא מבוטל שכן היא מכוונת כלפי החלטות החברה בדבר רווחיה.
"החלטות מסוג זה נטועות בלב שיקול הדעת המסור למנהלי החברה. משכך נמנע בית המשפט בדרך כלל מלהתערב בהם בהתאם לכלל "אי ההתערבות" הנוהג בדיני החברות. כלל זה משמיע לנו כי אל לו לבית המשפט להתערב בענייניה הפנימיים של החברה ולהחליף את שיקול הדעת של מנהליה בשיקול דעתו שלו... לכך, יש להוסיף כי, ככלל, אין לבעלי המניות בחברה זכות קנויה לקבל דיבידנד וסעיפים 306 ו- 307 לחוק החברות קובעים לעניין זה כי "לבעל מניה הזכות לקבל דיבידנד או מניות הטבה, אם החליטה על כך החברה" וכי "החלטת החברה על חלוקת דיבידנד תתקבל בדירקטוריון החברה" אלא אם נקבע אחרת בתקנון" (סעיף 9 לפסק הדין).