פסק דין זה דן אומנם בחלוקת דיבידנד על ידי חברה ציבורית, אולם הוראות סעיף 302(א) לחוק החברות חלות גם על חברה פרטית.
לכן, ניתן ללמוד על החשיבות של הליך קבלת החלטות בדבר חלוקת דיבידנד ועל האופן בו על הדירקטוריון לבחון את עמידת החברה במבחן הרווח ובמבחן יכולת הפרעון - מדוח ריכוז ממצאים בנושא חלוקת דיבידנד ורכישה עצמית של מניות (יוני 2015) שנערך על ידי מחלקת תאגידים, יחידת הביקורת של רשות ניירות ערך – למרות שדוח זה מתייחס כמובן לחברות ציבוריות.
דוח זה מתייחס לביקורת רוחב אשר נערכה על ידי הרשות בנושא חלוקת דיבידנדים במדגם שכלל שישה תאגידים מדווחים. במסגרת הביקורת נבחנו, בין היתר, תהליכי קבלת החלטות על חלוקת הדיבידנד.
בנוסף, בחן סגל הרשות את היקף הגילוי שניתן בהתאם לחלוקה – בחינה שאינה רלוונטית לחברה פרטית.
מצאתי לנכון להתייחס בעיקר לאחת הסוגיות אשר עלו במסגרת הביקורת והיא "בחינת יכולת הפרעון באמצעות תזרים מזומנים חזוי שאינו בוחן את כלל החבויות הצפויות".
בדוח נאמר, כי על מנת לעמוד בהוראת סעיף 302 לחוק החברות על דירקטוריון החברה להביא בחשבון, במסגרת בחינת יכולת הפרעון, את מכלול העובדות בדבר מצבה של החברה ויכולתה לעמוד בחבויות הקיימות והצפויות בהגיע מועד קיומם.
הסעיף אינו מגביל את הבחינה לפרק זמן מסוים ואין הבחינה מתמצה בהכרח בבחינת תזרים מזומנים חזוי לתקופה של שנתיים בלבד.
מבדיקת הרשות עלה כי בחלק מהחברות הסתמך הדירקטוריון על תזרים מזומנים חזוי לתקופה של שנתיים לאחר מועד ואישור ביצוע החלוקה.
במסגרת הבדיקה לא בוצע מבחן משלים נוסף לתקופה שלאחר השנתיים שהוצגו במסגרת תזרים המזומנים החזוי.
לדעת סגל הרשות - חברה הצפויה להידרש לבצע פרעון משמעותי של התחייבויות לאחר שנתיים וחצי ממועד החלוקה, אינה יכולה להסתפק בבחינת יכולת הפרעון לתקופה של שנתיים בלבד ולהתעלם מהשאלה כיצד תפרע התחייבויות בסמיכות לתקופה זו.
באותו סעיף התייחס סגל הרשות לטענות שונות שהועלו על ידי החברות בעניין זה.
בין היתר, הועלתה הטענה כי אין זה מעשי ואף לא מקובל בקרב החברות המובילות במשק הישראלי להכין תזרים מזומנים לתקופה העולה על שנתיים.
לאחר שנשמעו טענות החברות בעניין זה, חזר והבהיר סגל הרשות את עמדתו לפיה הבחינה הנדרשת לעניין יכולת הפרעון אינה מוגבלת והיא צריכה להתבצע על פי נסיבות העניין הרלוונטיות לחברה.
אם החברה סבורה כי יש קושי להתבסס על תזרים מזומנים חזוי לתקופה העולה על שנתיים – עליה לבצע פעולות ומבחנים משלימים הבאים לבחון את יכולת הפרעון העתידית לאחר תקופת התזרים החזוי שנבחנה.
עוד הבהירה הרשות, בתשובה לטענת החברות בעניין חלוקה של סכום דיבידנד זניח או לא מהותי - כי חלוקה בהיקף נמוך אינה פוטרת את הדירקטוריון מאחריותו לבחינת יכולת הפרעון של החברה.