ב. תקופת הביניים (סעיף 4 להסכם) –
1) נקבעה תקופת ביניים לפעילות משותפת בת ארבעה חודשים (הניתנת להארכה), במהלכה סקיטו תספק לסיגמא שירותי שיווק, ובתמורה תהיה זכאית לתשלום בשיעור מסוים מדמי ניהול ועמלות שייגבו על ידי סיגמא מלקוחות חדשים שיגויסו.
2) במהלך תקופת הביניים רביב ינהל את תיקי הלקוחות החדשים במסגרת סיגמא ועל פי הנחיות דירקטוריון סיגמא ללא תשלום תמורה.
3) נקבעו שני תנאים שייבחנו בתום תקופת הביניים – (1) היקף הכנסות חודשי ממוצע של 50,000 ש"ח (600,000 ש"ח לשנה) כתוצאה מגיוס הלקוחות החדשים ו- (2) שביעות רצון הצדדים (להלן: "התנאים" או "יעדי הביניים"). בכפוף לעמידה בתנאים יפעלו הצדדים להמשך שיתוף הפעולה ולשותפות.
4) סיגמא רשאית להאריך את תקופת הביניים לפי שיקול דעתה.
5) ככל ולא יתקיימו התנאים וככל שלא תוארך תקופת הביניים, ההסכם יפקע.
ג. עיקר הפעילות המשותפת – ככל שיתקיימו יעדי הביניים, ימשיכו הצדדים בפעילות משותפת, על בסיס המתווה הבא (סעיף 5 להסכם) –
1) סיגמא תעסיק את רגב כמנהל שיווק ופיתוח עסקי ואת רביב כיועץ השקעות.
2) סקיטו תדאג כי כל פעילותה וכל פעילות אפקטיב יועברו לסיגמא. עד מועד ההשלמה של העברת הפעילות, תתבצע כל פעילות ניהול תיקי הלקוחות באמצעות מתן שירותי ניהול על ידי סיגמא.
3) לא תתבצע בסקיטו או אפקטיב כל פעילות, אך עד סיום העברת לקוחות סקיטו ואפקטיב לסיגמא, זכאית סיגמא לכל ההכנסות מפעילות זו בתחומי הפעילות ותישא בכל ההוצאות המתייחסות לתחומי הפעילות.
4) סקיטו, מנהליה ובעלי מניותיה וכן מיכאל רביב יימנעו מכל פעילות בשוק ההון הקשורה במתן ייעוץ השקעות וניהול תיקי השקעות שלא במסגרת סיגמא.
5) סקיטו תדאג לכך שמיכאל רביב יגרום להפסקת הפעילות של אפקטיב בפעילות הקשורה לייעוץ השקעות וניהול תיקים, לסיום העסקתם של עובדי אפקטיב וסקיטו, וכי ישולמו כל תשלומי השכר וההוצאות המשרדיות.
6) אפקטיב רשאית להמשיך ולגבות כספים בגין פעולות העבר שלה.
ד. עם התקיימות התנאים תקצה סיגמא לסקיטו אופציה לרכישת מניותיה המהוות עד 50% מהון סיגמא. התנאים למימוש האופציה ייגזרו מהכנסות סיגמא מפעילות ייעוץ וניהול תיקים וקרנות נאמנות (סעיף 6 להסכם).
8. במהלך חודש ינואר 2017 התקיימו פגישות במשרדי סיגמא בין רביב לחלק מהנתבעים. כפי שיפורט בהמשך, התובעים טוענים כי במהלך פגישות אלה הוצג להם כי אפקטיב וסיגמא עתידות להתמזג ובהתאם כי תיקי ההשקעות שלהם באפקטיב יועברו לניהול סיגמא. מצג זה לא נתמך על ידי אנשי סיגמא או אנשים אחרים מלבד רביב.
9. ביום 15.4.2007 החלו רביב ורגב להיות מועסקים תחת סיגמא – רגב כמנהל שיווק ורביב עבד בחדר המסחר. רביב המשיך לנהל את אפקטיב במקביל.
10. לאחר מספר חודשים של ניסיונות ליישום ההסכם בהם נקלטו בסיגמא תיקים חדשים (ביניהם גם תיקים שהועברו מאפקטיב), התברר כי סקיטו לא עומדת ביעדי הביניים שנקבעו בהסכם. על כן, הוסכם כי תקופת הביניים תוארך, כאשר במקביל החל להתנהל משא ומתן בין סקיטו לסיגמא לשינוי ההסכם ויעדי הביניים.
ביום 4.6.2007 נחתם בין סיגמא לסקיטו הסכם נוסף, שכותרתו "הסכם הקצאת מניות" (להלן: "הסכם יוני"). בהסכם יוני נקבע כי סיגמא תקצה מניות לנאמן בגובה 50% מהון המניות שלה, וכי סקיטו תהא זכאית לקבל מניות סיגמא מידי הנאמן בכפוף לעמידה ביעדי ביניים חדשים המבוססים גם הם על הכנסות סיגמא (ככל שההכנסות גבוהות יותר, יותר מניות סיגמא יועברו מהנאמן לבעלות סקיטו). עוד נקבע, כי תנאי לזכאות סקיטו למניות הוא כי כל פעילויות אפקטיב, רביב ורגב בתחום הפעילות של סיגמא תחדלנה מלהתקיים.
11. עם חתימת ההסכם התעוררו בעיות רגולטוריות הקשורות לבעלות במניות סקיטו. סיגמא דרשה מרגב ורביב שיחתמו על מסמך אישור בעלות לגבי סקיטו, אך עקב חילוקי דעות בין רגב לרביב הוסכם כי שיתוף הפעולה יבוטל עד להסדרת העניין.
ביום 6.6.2007 בוטלו כלל ההסכמים (הן ההסכם והן הסכם יוני).
12. בחודש אוגוסט 2017 התבצעה על ידי רשות ניירות ערך ביקורת לאפקטיב. הביקורת נערכה במשרדי סיגמא, שם ישב רביב. שלא על דעת סיגמא, רביב מסר את כתובת סיגמא (שם ישב) ככתובת אפקטיב. על רקע זאת פוטר רביב מסיגמא בחודש אוקטובר 2007.
רגב המשיך לעבוד בסיגמא (עד שנת 2010).
13. חלק מלקוחות אפקטיב שספגו הפסדים במסגרת הפסדי 2005 הגישו תביעה קבוצתית נגד חברת הביטוח של אפקטיב, מנורה (ת"א 21587/07 צוקר נ' אפקטיב, להלן: "תביעת מנורה"). כחלק מהסדר גישור שהוסכם ואושר על ידי בית המשפט, נקבע כי מנורה תעביר סך של מיליון דולר לנאמן, עו"ד יעקובוביץ' ("הנאמן"), שיבחן ויחלק את הפיצוי בין לקוחות אפקטיב בהתאם לנזקיהם. הן רגב והן התובעים (כפי שיפורט להלן) היו בין הלקוחות שפוצו במסגרת הסדר הגישור.
עיקרי התובענה
תביעת וינקלר והפסדי 2005
14. התובע 1, מר עמית וינקלר (להלן: "וינקלר"), טייס אל על במקצועו, חתם על הסכם התקשרות עם אפקטיב ביום 17.6.2005, במסגרתו נתן לאפקטיב הרשאה לפעול עבורו ב"מסלול השקעות סולידי" (שיעור ההשקעה במניות ואופציות בתיק ההשקעות לא יעלה על 10%-30%). במקביל, חתם וינקלר על "יפוי כוח למנהל תיקים לפעולות בחשבון/פקדון" בחשבון הבנק שלו בבנק אוצר החיל (להלן: "הסכם וינקלר"). לטענת וינקלר, סך הפקדותיו בחשבון המנוהל הסתכמו לכדי 200,000 ש"ח.
15. אין חולק כי לוינקלר נגרמו נזקים כספיים בתיק ההשקעות המנוהל במסגרת הפסדי 2005. לטענתו, ההפסדים נגרמו עקב חריגת אפקטיב מההרשאות שניתנו לה בהסכם עמו – לאפקטיב ניתנה הרשאה לפעול במסלול השקעות שאינו סולידי בהיקף של עד 30% מהתיק, אולם בפועל נגרמו לו הפסדים בגובה 100% מהתיק. לשיטתו, אפקטיב הכירה באחריותה לכך, הביעה נכונות לפצותו על מלוא הנזק וכאות לכך מסרה לו שיק ביטחון בגובה סכום ההפסד.
וינקלר היה חלק מהסדר הגישור במסגרת תביעת מנורה, ובמסגרתו קיבל פיצוי כספי בגין הפסדי 2005. בהתאם, העמיד וינקלר את הנזק בתובענה זו בגובה שיק הביטחון שנמסר לו (המהווה לשיטתו את ההפסד לגביו מכירה אפקטיב באחריותה) בניכוי הפיצוי שקיבל במסגרת הסדר הגישור.
עוד טוען וינקלר כי בתחילת שנת 2007 הוצג לו על ידי רביב ואפקטיב כי אפקטיב וסיגמא עתידות להתמזג. לטענתו, סיגמא, שהייתה מודעת לשיטתו לחובות אפקטיב, ואשר כאמור מיזגה לתוכה את אפקטיב (לרבות כל לקוחותיה), נושאת באחריות בגין הנזקים שנגרמו לו יחד עם יתר הנתבעים המעורבים.
תביעת בני הזוג מלכיאור ומניות דפוס המקור
16. התובעים 2-3, פנחס ובתיה מלכיאור (להלן יחד: "מלכיאור" או "בני הזוג מלכיאור" או "בני הזוג"), התקשרו גם הם עם אפקטיב בהסכם מסלול השקעות סולידי ביום 10.10.2002.
17. בדומה לוינקלר, גם בני הזוג מלכיאור נפגעו מהפסדי 2005, וגם הם נכללו כאמור בהסדר הגישור במסגרת תביעת מנורה וקיבלו פיצוי. ואולם, טענותיהם של בני הזוג בתובענה זו אינן מתייחסות להפסדי 2005, אלא להפסדים הקשורים בהחזקה במניות חברת דפוס המקור.
18. חברת דפוס המקור בע"מ (להלן: "דפוס המקור") התאגדה בישראל והפכה לציבורית בשנת 1995. מאז שנת 1969 ועד שנת 2007 עסקה החברה במתן שירותי הדפסה. בחודש מאי 2007 אישרה האסיפה הכללית של בעלי המניות של החברה את שינוי מטרת החברה לעיסוק בהשקעות ובפיתוח נכסי נדל"ן באירופה. בחודש יולי 2007 הושלמה רכישת מניות החברה על ידי חברת יורו גלוב בע"מ, ושמה שונה ליורו גלוב אוברסיז 1968 בע"מ.
אפקטיב הודיעה במהלך השנים כי בכוונתה להתערב באופן פעיל בניהול חברת דפוס המקור על מנת להשביח את ערכה. "אסטרטגיית הפעולה" של אפקטיב ביחס לדפוס המקור הייתה להפוך אותה לשלד ציבורי ולהכניס לה תוכן שיגדיל אותה באופן משמעותי. גם רגב היה שותף לאסטרטגיה זו. לצורך יישום האסטרטגיה, נדרשה אפקטיב ל"כוח הצבעה" באסיפה הכללית של החברה, אותו השיגה באמצעות החזקת מניות דפוס המקור על ידי לקוחותיה ועל ידה (כ-25%-30% מסך מניות דפוס המקור).
בין השנים 2003-2006 הוכפל שווי מניית דפוס המקור פי ארבעה, ובתחילת שנת 2007 המשיכה המניה לטפס כאשר שיא שוויה נקבע בחודש פברואר 2007. לכל אורך התקופה סחירות המניה לא הייתה גבוהה. בשנת 2008, בעקבות המשבר העולמי בענף הנדל"ן, חלה ירידה משמעותית בשער המניה.
19. בני הזוג מלכיאור החזיקו במניות דפוס המקור בתחילת שנת 2007. לטענתם, עקב נסיבות שאינן תקינות ושמקורן בנתבעים, נמנעו מלמכור את מניות דפוס המקור בחודשים פברואר-מרץ 2007 והמשיכו להחזיקן. בשנת 2008, כאשר עדיין החזיקו במניות, ספגו את הירידות המשמעותיות בשערי המניה, ולטענתם כתוצאה מאובדן הסחירות במניות באותה עת נותרו עם מניות שלא ניתן למוכרם עד להפסד כלל ההשקעה.
בני הזוג טוענים כי במועד בו נדרש היה לייעץ להם או למכור עבורם את מניות דפוס המקור, הושלם כבר המיזוג בין סיגמא לאפקטיב, והפכו להיות לקוחות סיגמא.
עילת התביעה של בני הזוג מלכיאור מבוססת על טענה בנוגע לניגוד עניינים של סיגמא ושל רגב (נושא משרה בכיר בסיגמא בתקופה הרלוונטית) בהחזקת מניות דפוס המקור (בהתאם לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות")). מקור ניגוד העניינים הנטען הוא בהחזקה של מניות דפוס המקור על ידי רגב ומשפחתו במקביל להחזקות בני הזוג במסגרת התיק המנוהל (כאשר רגב מכר את המניה באותה עת). עוד נטען להפרת ההסכמים בין בני הזוג לבין אפקטיב וסיגמא, וכן כי היה צריך לייעץ או להורות להם באותה העת למכור את המניה ברווח.
תביעת אפרתי
20. התובע 6, מר יעקב אפרתי (להלן: "אפרתי"), הכיר לראשונה את רביב כאשר היה סטודנט שלו באוניברסיטה הפתוחה. בהמשך, הפך להיות לקוח של רביב והתקשר אף הוא בהסכם מסלול השקעות סולידי עם אפקטיב ביום 9.2.2001 (להלן: "הסכם אפרתי"). סך הפקדותיו של אפרתי בחשבון ההשקעה המורשה הסתכמו לטענתו לכדי 130,000 ש"ח.
בדומה לוינקלר ולבני הזוג מלכיאור, גם אפרתי נפגע מהפסדי 2005 וגם הוא נכלל בהסדר הגישור במסגרת תביעת מנורה במסגרתו קיבל פיצוי.
עד שנת 2005 היה אפרתי "לקוח מנוהל" של אפקטיב (אז נמחק שווי התיק המנוהל במסגרת הפסדי 2005). לטענתו של אפרתי, במקביל להיותו לקוח מנוהל היה "לקוח מיועץ", כאשר על בסיס הייעוץ שקיבל מאפקטיב השקיע במניות דפוס המקור.
21. תביעת אפרתי כוללת שני רכיבים. הרכיב הראשון עוסק ביתרת החוב בגין הפסדי 2005 שעליה לא קיבל אפרתי לטענתו פיצוי במסגרת תביעת מנורה (בדומה לוינקלר). הרכיב השני מתייחס לנזק שספג עקב המשך ההחזקה במניות דפוס המקור בגלל הייעוץ שקיבל לטענתו לא למוכרם ועל רקע ניגוד עניינים של רגב (בדומה לבני הזוג מלכיאור).
גובה הנזקים הנתבעים
22. אליבא דוינקלר, במסגרת הסדר הגישור בתביעת מנורה שולם לו סך של 35,000 ש"ח על חשבון החוב של אפקטיב. סכום התביעה בתובענה דנן, 225,522 ש"ח, מורכב מיתרת החוב של אפקטיב לוינקלר הנובע מהפסדי 2005 (171,000 ש"ח – הסכום בשיק הביטחון שקיבל מאפקטיב על סך 206,000 ש"ח בניכוי הפיצוי שקיבל בתביעת מנורה), לו צורפו הפרשי ריבית והצמדה מיום ההודעה על המיזוג (31.1.2007), אשר הוצג לוינקלר, לטענתו, כהזדמנות עסקית אשר תבטיח את ביסוסה מחדש של אפקטיב ואת הסיכוי לפירעון החוב.
23. בני הזוג מלכיאור תובעים כאמור את הנזק שנגרם להם עקב ההחזקה במניות דפוס המקור. לטענתם, ביום 1.2.2007 תיק ההשקעות שלהם הורכב כולו ממניות דפוס המקור ועמד על סך של 147,000 ש"ח. כאמור, בני הזוג מלכיאור טוענים כי נמנעו מלמכור את מניות דפוס המקור שהחזיקו במהלך שנת 2007 אך ורק בשל הייעוץ שקיבלו מהנתבעים, וכי עקב היעדר הסחירות במניות דפוס המקור לאחר הירידה בשווין בשנת 2008 הפכה השקעתם לחסרת כל ערך. גובה הנזק הנתבע הוא 178,430 ש"ח – מלוא שווי אחזקות בני הזוג במניות דפוס המקור בתחילת שנת 2007 (147,000 ש"ח), בניכוי משיכה בסך 20,000 ש"ח שביצעו עובר לסגירת תיק ההשקעות (היוותה 100% מהתיק), ובתוספת ריבית והצמדה.
24. אפרתי טוען כי במסגרת הסדר הפשרה בתביעת מנורה שולמו לו 40,950 ש"ח.
סכום תביעתו בתובענה זו מורכב מיתרת חוב בגין הפסדי 2005 שטרם שולמה לו (76,050 ש"ח, שהם סך הפקדותיו בחשבון המנוהל על ידי אפקטיב, 130,000 ש"ח, בניכוי הסכום ששולם לו בתביעת מנורה, 40,950 ש"ח) ומההפסד הכספי הנוסף שנגרם לו כתוצאה מהייעוץ שניתן לו להמשיך ולהחזיק במניות דפוס המקור. לטענת אפרתי, גובה הנזק הריאלי שלו עומד על סך של 1,045,955 ש"ח, אולם משיקולי אגרה העמיד את סכום תביעתו על סך כולל של 720,000 ש"ח.
השתלשלות האירועים בהליך זה
25. ביום 2.6.2014 הוגש כתב התביעה. ביום 3.7.2014 הוגשו כתבי ההגנה מטעם הנתבעות 2 ו-4 ומטעם הנתבעים 3 ו-5. ביום 2.9.2014 הוגש כתב תשובה לכתבי ההגנה. ביום 7.9.2014 הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעת 1.
26. בחודשים ינואר–יוני 2016 נערכו בפניי ארבעה מועדי הוכחות.
בתחילת דיון ההוכחות שהתקיים בפניי ביום 10.1.2016, הוריתי על דחיית התביעה של התובע 4, מר שלום דהאן, זאת לאחר שזנח את תביעתו.
במהלך דיון ההוכחות ביום 10.1.2016 הוריתי על מחיקת התביעה של התובע 5, מר יוסף גדעוני (להלן: "גדעוני"). גדעוני הגיש את התביעה בשמו שלו כאשר עילת התביעה לכאורה עומדת לחמתו, ולא טען עד לחקירתו הנגדית כי הוא תובע בחזקת נציג. בהיעדר כל מסמך אשר יכול לבסס את זכותו לתבוע בשמו הוא ובהיעדר עילת תביעה אישית, הוריתי כאמור על מחיקת תביעתו.
במהלך דיוני ההוכחות נחקרו שלושת התובעים (וינקלר, בני הזוג מלכיאור ואפרתי), חמשת הנתבעים (רביב כמצהיר מטעם אפקטיב, גלאי כמצהיר מטעם סיגמא, ריקי פרי ועומר רגב כמצהיר מטעם סקיטו ומטעם עצמו). כן נחקרו ארבעה עדים נוספים (שלמה טליטמן, עמית אוטמזגין, קובי עמר ורו"ח יורם חרפק) והוגש תצהיר מטעם אורי גלאי.
סיכומי התובעים, הנתבעת 1 והנתבעים 2-5 הוגשו בחודשים אוקטובר 2016 – מרץ 2017.
27. ביום 1.2.2016 הוגש לבית המשפט כראיה בתיק דו"ח שחיברה רשות ניירות ערך במהלך הביקורת שהתבצעה באפקטיב בחודש אוגוסט 2007 (להלן: "דו"ח הרשות לסיכום הביקורת על אפקטיב").
תמצית טענות הצדדים
טענות התובעים
28. עיקר התביעה פורטה לעיל. להלן טענות נוספות של התובעים.
29. לטענת התובעים, הוכח כי אפקטיב התחייבה לפצותם על נזקים והפסדים שגרמה להם. כך, ביום 31.12.2006 מסרה אפקטיב בידי וינקלר שיק בסך 206,000 ש"ח, לצד הודעה כי גרמה לו להפסיד את כל תיק ההשקעות שנוהל על ידה במסגרת הפסדי 2005. כך גם הוכח, לשיטת התובעים, כי אפרתי קיבל מאפקטיב שיק ביטחון על מנת להבטיח את ההתחייבות כלפיו לפצותו על ההפסד שגרמה לו.
לגבי בני הזוג מלכיאור, הוכח לטענת התובעים כי אפקטיב "המליצה עד כדי שידלה עד כדי פיתתה" אותם לייחד את כל כספי השקעתם למניות דפוס המקור, כאשר במקביל היו הנתבעים בניגוד עניינים בכל הנוגע למניות דפוס המקור. כך גם לגבי המשך ההחזקה של אפרתי במניות דפוס המקור אשר נשענה על הבטחות דומות לאלו שניתנו לבני הזוג מלכיאור.
30. התובעים מפרטים כי בראשית שנת 2007 הודיעה אפקטיב, באמצעות מר רביב, לשלושת התובעים על המיזוג, וכי במסגרתו סיגמא "פורשת חסותה" על כל פעילות אפקטיב, באופן שיבטיח את מימוש התחייבות אפקטיב להחזר בגין הנזקים וההפסדים שנגרמו לוינקלר ולאפרתי. הוכח, לטענתם, כי המצג האחיד שהוצג לכל התובעים תואם באופן מלא את תוכן הסכם המיזוג – לפיו סיגמא והנתבעים (מתוקף תפקידיהם) קיבלו אחריות משפטית על הפסדי התובעים תוך התחייבות להשלים תוך שנה את קליטת כל לקוחות אפקטיב לסיגמא. התחייבות זו להחזר הפסדי 2005 שנגרמו לתובעים על ידי אפקטיב לא קוימה על ידי הנתבעים.
התובעים טוענים כי התרשמו ממיכאל רביב כדמות מרשימה וכריזמטית המעוררת אמון רב, ובהתאם קיבלו את הסבריו והלכו אחר המלצותיו. לכך הוסיפו התובעים את העובדה שהמצגים של רביב ביחס למיזוג של אפקטיב עם סיגמא נתמכו במכתב רשמי אודות המיזוג, וכי הפגישה שנערכה עם רביב – נערכה במשרדי סיגמא. הדבר תומך לטענתם בכך שהמצג שניתן להם על ידי רביב – כי כל פעילות אפקטיב, לרבות חובות אפקטיב כלפיהם, הועברה לידי סיגמא וכי כעת הסיכויים שלהם להיות מפוצים גדל – היה על דעת סיגמא והנתבעים.
31. התובעים מוסיפים כי את ההתקשרות עם סיגמא בראשית 2007 יזמו רביב ורגב, כאשר מטרתה הייתה להביא את אפקטיב למסוגלות להחזיר ללקוחותיה, לרבות רגב (לו רביב היה חייב כספים), את ההפסדים שנגרמו להם כתוצאה מהתנהלות רביב ואפקטיב בשנת 2005. בהמשך, סיגמא התקשרה עם אפקטיב (כאשר סקיטו היא "צינור" להתקשרות) במבט מפוקח ולאחר בדיקת נאותות. הסכם המיזוג, שנערך בסיוע עורכי דין, לא כלל כל הסתייגות או החרגה בהתייחס לחובות אפקטיב ללקוחותיה ערב המיזוג.
התובעים מדגישים כי אפקטיב וסקיטו הם גוף אחד, וטוענים כי הדבר אף עולה מחקירות העדים במהלך דיוני ההוכחות. בהתאם לדברי העדים ונוסח הסכם המיזוג, לא ניתן לחלוק כי אפקטיב הייתה מרכיב מהותי במיזם המשותף בין סקיטו לסיגמא.
כך למשל, עומר רגב הודה בחקירתו כי הכיר בחובות הקיימים לאפקטיב (ורביב) כלפי לקוחות אפקטיב, ערב המיזוג. עוד הוסיף רגב כי את חובות רביב כלפיו היה אמור לקבל רק לאחר שיוחזרו החובות ליתר לקוחות אפקטיב.
לסיכום עניין זה, התובעים מציינים כי חובות אפקטיב ללקוחותיה והכללתם בהסכם המיזוג, לרבות התחייבות סיגמא לפורעם, היו ידועים לכל הנתבעים, ומכאן אחריותם.
32. אשר לתפקידיו של רביב בנתבעות 1-3, התובעים מציינים כי בשנת 2007 חבש רביב יותר מ"כובע" אחד – עובד סיגמא ומנהל תיקים מטעמה; מנהל התיקים של סקיטו; ומנהל התיקים של אפקטיב. לשיטת התובעים, רביב שימש כמנהל תיקים בשלושה גופים בידיעה ובהרשאה של כל הגורמים, ורושם זה אף נוצר בקרב עובדי סיגמא וגם בקרב התובעים. בהתאם, המצג שהוצג לכל אחד מהתובעים הוא שהם הפכו מלקוחות אפקטיב ללקוחות סיגמא, וכי סיגמא נכנסה לנעלי אפקטיב ביחס לכך.
33. עוד לשיטת התובעים, העברת לקוחות אפקטיב לסיגמא לא הייתה מותנית בסינון לקוחות על ידי סיגמא, אלא הייתה גורפת וכפופה רק להסכמת הלקוחות ואפקטיב. בהקשר זה, אין בסיס ראייתי לטענת הנתבעים כאילו סיגמא התנגדה לקלוט תיקי לקוחות שבהם רוב ההשקעה הייתה במניות דפוס המקור.
אשר לניגוד העניינים של עומר רגב בנוגע למניית דפוס המקור, לשיטת התובעים אין חולק כי רגב גילה עניין במניית דפוס המקור עוד משנת 2003, וכי הוא ומשפחתו החזיקו במניה במועד חתימת הסכם המיזוג. מכך עולה כי מדובר בניגוד עניינים מובהק וחמור. זאת ועוד, בעת שהתובעים המשיכו להחזיק במניית דפוס במקור על בסיס הייעוץ שניתן להם, מכר רגב את אחזקותיו בדפוס המקור. כשלוח של חברה המנהלת תיקים, קל וחומר בתפקידו הבכיר, אסור היה לרגב להחזיק באופן אישי במניות המנוהלות ויש להתייחס להחזקה זו כאילו סיגמא החזיקה בה בעצמה, זאת על בסיס הוראות סעיפים 4א, 14 ו-15 לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות.
34. לגביי התיישנות, טוענים התובעים לתחולת סעיף 15 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, במובן שבתקופה בה הייתה התביעה שהוגשה נגד מנורה תלויה ועומדת, נעצר מרוץ ההתיישנות.
סיכומי אפקטיב
35. אפקטיב מפרטת את טענותיה כלפי כל אחד מהתובעים. אפקטיב מוסיפה כי ככל שתיקבע אחריותה כלפי התובעים, הרי שלאור המיזוג הנטען בינה לבין סיגמא ולאור המצגים שניתנו לתובעים, גם לנתבעים 2-5 קמה אחריות כלפי התובעים ומשכך עליהם לשאת בנזק יחד איתה.
36. לעניין וינקלר, טוענת אפקטיב להתיישנות עילת התביעה. עוד טוענת אפקטיב כי וינקלר לא המציא כל הוכחה לכך שהתיק נוהל ברשלנות או בחריגה, וכי סך הנזק המחושב עומד על 64,000 ש"ח בלבד. מעבר לכך, אפקטיב טוענת כי וינקלר חתם באופן מפורש על מסמכי כתיבת אופציה ומשכך לא חרגה מהרשאה בניהול התיק שלו ואף לא פעלה ברשלנות. בנוסף, לשיטתה השיק שנמסר לוינקלר לא מהווה הודאה בניהול רשלני של התיק או חריגה מהרשאה. אפקטיב מוסיפה כי גם אם יוחלט כי התיק נוהל ברשלנות או בחריגה מהרשאה, הרי שלכל הפחות לוינקלר אשם תורם לנזק שנגרם לו (מאחר שלא עקב באופן יותר צמוד אחר התיק).
37. לעניין בני הזוג מלכיאור, אפקטיב טוענת כי אלו חתמו על כל המסמכים המתירים את רכישת מניות דפוס המקור לתיק ההשקעות שלהם. אפקטיב מוסיפה כי חישוב הנזק של מלכיאור "הזוי" בהיותו מבוסס על שווי המניה בשיאה, ומתעלם מכך שהמניות נרכשו בשנת 2003. כמו כן, אפקטיב טוענת כי לא ניתן לחשב את גובה הנזק שנגרם לבני הזוג מאחר ולא הוצגו מועדי ושערי הרכישה של מניות דפוס המקור. לסיום, טוענת אפקטיב כי בני הזוג היו מודעים לגובה ההשקעה ועל כן ממילא עליהם לשאת בחלק מהנזק שנגרם להם.
38. גם לגבי אפרתי טוענים בני הזוג לטענת התיישנות וכי לא המציא כל הוכחה לכך שהתיק המנוהל שהחזיק נוהל בחריגה מהרשאה או ברשלנות, וכן כי חישוב הנזק על ידו אינו מדויק וכל היותר עומד על 50,000 ש"ח (ביחס להפסדי 2005). לענין מניות דפוס המקור, טוענים טענות דומות לנטען בעניין מלכיאור, וכן כי אפרתי טוען לייעוץ בעל פה ללא כל תיק מנוהל, ועל כן לא קמה לאפקטיב כל אחריות בעניין. עוד מוסיפים כי המניות בגינן תובע נזק לא היו בבעלותו אלא של חברות בבעלותו ושל אביו.
39. לעניין המיזוג שהתרחש לטענתם בין אפקטיב לסיגמא, טוענת אפקטיב כי בשנת 2007 רביב היה מנהל התיקים של אפקטיב, סיגמא וסקיטו, וכי בהתאם, על סיגמא היה לדעת כי לקוחות אפקטיב יכולים להבין כי משעבר רביב לסיגמא – גם לקוחות אפקטיב עברו איתו. עוד מוסיפה אפקטיב כי הגב' פרי ויתר הנתבעים בחרו לעצום עיניים ולהתעלם מלקוחות אפקטיב שלא עברו לסיגמא, על אף שידעו על החובות שקיימים כלפיהם. לאור האמור, ככל שיוחלט על נזק, לשיטת אפקטיב יש לחלקו בין כל הנתבעים.
טענות הנתבעים 2-5
40. גם הנתבעים 2-5 טוענים להתיישנות התביעות.
41. לטענת הנתבעים 2-5, במהלך ההליך התברר כי אפרתי הגיש תביעה וטען לנזק בגין מניות דפוס המקור אשר כלל אינן שלו ולא היו שלו – שכן היו שייכות לחברה בבעלותו ולאביו. משום כך, ומאחר שאפרתי הסתיר עובדות אלו מבית המשפט, ברי כי לאפרתי עצמו אין עילת תביעה, אין יריבות ואין נזק.
42. עוד טוענים הנתבעים 2-5, כי התביעה הוגשה במסגרת "קנוניה" בין התובעים לבין רביב במטרה למצוא כיס עמוק שיפצה על נזקי התובעים, ומפרטים טעמים וראיות לכך.
43. הנתבעים 2-5 מוסיפים וטוענים כי אין ולא היה קשר בין התובעים לנתבעים 2-5 ולא הוצג להם מצג כלשהו על ידם –הם מעולם לא התקשרו בהסכם כלשהו עם הנתבעים, לא נפגשו עמם, לא שוחחו איתם, לא קיבלו הרשאה או יפוי כוח לטפל בתיקי ההשקעות שלהם ומשכך לא יכלו לטפל בתיקי ההשקעות שלהם; לא קיבלו תשלום כלשהו מהתובעים; ולא הוצג או יכול היה להיות מוצג כלפיהם מצג כלשהו על ידי הנתבעים. זאת ועוד, לטענתם גם התובעים הודו ואישרו כי לא היה להם קשר עם הנתבעים 2-5.
אשר לתביעת וינקלר, הנתבעים 2-5 טוענים כי וינקלר לא צירף או פירט כל ראיה לגבי תיק ההשקעות שהיה לו, ומעבר לטענתו הלקונית בנוגע ל"חריגה מהרשאה" לא פורטו עובדות בנוגע לכך. אין בטענת וינקלר כי "ציפה" כי המיזוג בין אפקטיב לסיגמא ישפר את מצבה של אפקטיב כדי להקים עילת תביעה נגד הנתבעים 2-5. מעבר לכך, וינקלר לא הביא ראיות לגבי הרכב התיק, סכום ההשקעה או לגביי חריגה מהרשאה, ומשכך לא עמד בנטל המוטל עליו, גם ביחס לעילת ה"חריגה מהשקעה" של אפקטיב.
בהקשר זה, ובבחינת קל וחומר, מה לנתבעים 2-5 שהתמזגו לכאורה עם אפקטיב בשנת 2007, ולנזקים שנגרמו עקב חריגה מהרשאה של אפקטיב בשנת 2005? הרי סיגמא מעולם לא נטלה על עצמה חוב כלשהו של אפקטיב, לא ידעה על שיק הביטחון שניתן לוינקלר לטענתו והדבר כמובן לא היה מעניינה.
הנתבעים 2-5 גם מעלים טענות בנוגע לשינוי הגרסה של וינקלר שטען, כי התביעה למעשה היא לא "חריגה מהרשאה" אלא "תביעה שטרית". לדידם, גם אם יש לקבל את שינוי הגרסה, הרי שלגופו של עניין הנתבעים 2-5 אינם צד לשיק הביטחון, השיק המקורי לא צורף לתביעה והשיק מעולם לא חולל (תנאי לתביעה מכוח שיק).
44. אשר לתביעת מלכיאור, הנתבעים תובעים כי דינה להידחות בשל השתק, מניעות וסתירה לנטען בתביעת מנורה, וכי בנוסף עומדת בסתירה לתביעה ייצוגית שהגישו בעבר. יתר על כן, הנתבעים 2-5 טוענים כי בני הזוג לא הביאו הסבר מדוע היה מידע בזמן אמת שבגינו היה צריך לייעץ להם למכור את מניותיהם דווקא ביום שביחס אליו חושב הנזק הנטען.
זאת ועוד. הנתבעים 2-5 מציינים כי בני הזוג מלכיאור ידעו על הסיכון אליו נחשפו במסגרת מניות דפוס המקור, ומפרטים ראיות בקשר לכך. כן טוענים כי מאותם מסמכים עולה כי אין סיגמא כל קשר לתביעה.
עוד לשיטת הנתבעים 2-5, התובעים ניסו לבנות את תביעתם על מכירה קטנה שבוצעה בתיק המנוהל של רגב בחברת אפקטיב בשנת 2007, אשר ביקש לממש רק חלק מהנכסים שהיו לו לטובת רכישת רכב. לשם כך, מכר חלק מסוים ממניות דפוס המקור שהחזיק, אך בטח לא את מרביתן. רגב העיד על כך בתצהירו, צירף את הסכם רכישת הרכב, ולא נחקר על עובדות אלה.
הנתבעים 2-5 מוסיפים וטוענים כי התובעים ניסו ליצור על בסיס כך רושם מוטעה לפיו בשל אותה מכירה זעומה נפל שער מניית דפוס המקור. ואולם, מדובר בהיקף קטן ביותר של מניות (6,000), ובכל שנת 2007 לא הייתה כל קריסה בשער מניית דפוס המקור. למעשה, הקריסה במניית דפוס המקור התרחשה באופן משמעותי רק בשנת 2008 – כשנה לאחר המכירה "המטרימה" – ככל הנראה עקב המשבר העולמי בשנת 2008.
אשר לניגוד העניינים הנטען של רגב, הרי שרגב לא היה בעל תפקיד כלשהו באפקטיב ולא היה קשור אליה, אלא בסך הכול מדובר בלקוח רגיל לו היה תיק מנוהל באפקטיב, וממילא לא היה לו כל קשר לתובעים ולא חל עליו שום איסור.
45. אשר לתביעת אפרתי, הנתבעים 2-5 מציינים כי אפרתי הודה כי משך את כל הכספים שניהל באמצעות אפקטיב בשנת 2005, והחל מאמצע שנת 2005 לא שילם דמי ייעוץ, דמי ניהול או כל תשלום אחר לאפקטיב, שכן ניהול התיק שלו בוצע על ידו ובעצמו. משכך, לא מדובר ב"לקוח מיועץ". עוד מציינים כי אפרתי היה מעורב מאוד במניית דפוס המקור, השתתף באסיפות הכלליות שלה ונטל במודע את הסיכון שבהשקעה בה (הדברים גם עולים ממסמכים הקשורים לאפרתי, לאפקטיב ולבנק העוסקים במניית דפוס המקור, ומעידים על הבנתו ומעורבותו בהשקעה). הנתבעים 2-5 מזכירים בהקשר זה כי כלל הפעולות שבוצעו על ידי אפרתי בוצעו במניות שאינן שלו, כמפורט לעיל. עוד מוסיפים הנתבעים 2-5, כי גם לגופו של עניין אפרתי לא פירט כל טענה או הסבר מדוע היה נדרש לייעץ לו למכור את מניות דפוס המקור דווקא ביולי 2006.
אשר לתביעת אפרתי בגין הפסדי 2005, חוזרים הנתבעים 2-5 על הטענות בעניין מלכיאור.
46. עוד לשיטת הנתבעים 2-5, מלכיאור ואפרתי לא הציגו כל ראיה לכך שניסו למכור את מניות דפוס המקור אך לא הצליחו בכך עקב היעדר סחירות (לא הובאו ראיות לעניין היקף המסחר או לגביי ניסיונות מכירה שבוצעו), והוכח כי היה מסחר במניה גם בשנית 2007-2008 ומניות דפוס המקור נמכרו על ידי לקוחות אפקטיב במחיר גבוה.
זאת ועוד, הסיכון ביחס לסחירות הנמוכה של מניית דפוס המקור היה ידוע לבני הזוג מלכיאור ואפרתי במשך כל השנים, משידעו שמדובר בחברה קטנה והוזהרו לגביי הסחירות הנמוכה במניה, ואף אישרו זאת במפורש.
47. אשר לטענות בנוגע ל"מיזוג" בין אפקטיב לסיגמא. ראשית, הנתבעים 2-5 מציינים כי ההסכם שצירפו התובעים לכתב התביעה אינו בנוסח המעודכן והאחרון. בנוסח המעודכן של ההסכם שנחתם ביום ה-10.1.2017, אפקטיב מוזכרת ואינה צד להסכם זה.
הנתבעים 2-5 מציינים כי במהלך שנת 2007 כמה לקוחות בודדים הופנו על ידי רביב לסיגמא, ואף אחד מהתובעים לא היה ביניהם. עוד מדגישים הנתבעים 2-5 כי כל לקוח שעובר לסיגמא חותם על שורה של מסמכים באופן מסודר. כיצד ייתכן שהתובעים לא חתמו מעולם על שום מסמך?
זאת ועוד, סקיטו מעולם לא התחייבה להעביר לקוחות מאפקטיב לסיגמא, וגם לא הייתה יכולה להתחייב לדבר כזה. ההסכם הרלוונטי תומך בכך. כך גם בנוגע ליתר הטענות כי סיגמא התחייבה לקלוט את התחייבויות אפקטיב.
הנתבעים 2-5 טוענים כי דו"ח רשות ניירות ערך לגביי אפקטיב, מפריך לחלוטין את טענות אפקטיב, ותומך בטענותיהם כי לא היה מיזוג בין אפקטיב לבין סיגמא, כי אפקטיב המשיכה להיות חברה עצמאית לחלוטין בשנת 2007, כי סיגמא לא ביקשה להעביר אליה את לקוחות אפקטיב ולא היה לה שום עניין בכך, וכי מנהל סיגמא הדגיש באופן ספציפי כי אין קשר בין סיגמא לבין אפקטיב.
הנתבעים 2-5 חוזרים ומדגישים כי טענת המיזוג שמעלים התובעים לא נתמכת בכל ראיה. זאת ועוד, ממסמכים רבים שהגישו התובעים דווקא עולה ההיפך מניסיון הטיעון שלהם – כי לא היה מיזוג.
48. עוד לשיטת הנתבעים 2-5, התובעים כלל לא יכולים לטעון דבר לגביי הסכם שהם אינם צד לו – זאת מחמת היעדר יריבות ועילה. זאת ועוד, שתי ה"יריבות" בהסכם – סיגמא וסקיטו, הבהירו כי אין שחר לטענות התובעים או לפרשנותם.
49. לבסוף, הנתבעים 2-5 טוענים כי התובעים לא הוכיחו כל נזק שנגרם להם על בסיס טענותיהם, ומלינים על שיטת חישוב הנזק האבסורדית של התובעים לפיה הנזק חושב ביום בו מנית דפוס המקור הייתה בשיאה.
דיון והכרעה
50. אקדים ואומר כי מצאתי לדחות את טענות התובעים.
סדר הדברים יהיה כדלקמן.
ראשית, אדון בנסיבות חתימת הסכם סיגמא–סקיטו, השפעתו על היחסים בין התובעים לבין הנתבעים 2-5 והמצגים שניתנו מהנתבעים 2-5 לתובעים. לאחר מכן, אדון פרטנית בכל אחת מהתביעות – תביעת וינקלר, תביעת בני הזוג מלכיאור ותביעת אפרתי.
51. עוד קודם, אציין כי מרבית המחלוקות בענייננו הן עובדתיות. כידוע, במשפט האזרחי נטל השכנוע להוכחת טענה מסוימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט. בהתאם, נטל ההוכחה לעניין הטענות העובדתיות המרכיבות את עילות התביעה, מוטל על התובעים (ע"א 45/15 נבולסי נ' נבולסי, פסקה 12 (15.5.2017); ע"א 7340/13 מדינת ישראל נ' אלשער, פסקה מ"ה (11.10.2015); ע"א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה כפר סבא, פ"ד מו(4) 627, 642-643 (1992)). האמור רלוונטי לענייננו, שכן כפי שיפורט להלן, במספר סוגיות מרכזיות התובעים (ואפקטיב) לא עמדו בנטל הבסיסי להוכיח את העובדות המבססות את היסוד לעילות התביעה הנטענות על ידן.
52. הערה נוספת בטרם אכנס לעומק הדברים. אף שרביב אינו צד לתובענה דנן, וכפי שיפורט בהמשך, הוא הדמות המרכזית באירועים מושא התובענה. במהלך דיוני ההוכחות לא מצאתי את עדותו כקוהרנטית, ונוכחתי לגלות כי חלקים רבים בעדותו עומדים בסתירה לחלקים אחרים, ואף לעובדות. כמו כן, התרשמתי כי זכרונו הוא "סלקטיבי" ומוטה אינטרס. על כן, במקומות בהם גרסתו (שניתנה בתצהירים לתמיכה בטענות אפקטיב ובמסגרת חקירתו הנגדית) עומדת בסתירה נקודתית לגרסתם של צדדים אחרים בתיק, ובפרט לעדותם של עומר רגב, ריקי פרי ופרופ' גלאי בעניין הסכם סיגמא-סקיטו, העדפתי את זו של האחרונים. אלו היו מהימנות, עקביות ועלו בקנה אחד עם יתר הראיות.
א. טענת התובעים כי אפקטיב מוזגה לתוך סיגמא והמצגים שניתנו לתובעים
גרסת ההסכם הרלוונטית
53. התובעים והנתבעים צירפו לתצהיריהם העתקי גרסאות שונים של ההסכם – התובעים צירפו גרסה של ההסכם הכוללת, בנוסף לששת עמודי ההסכם, שני נספחים (נספח עליו חתומים אפקטיב, רגב ורביב ונספח שכותרות "שירותי ניהול" עליו חתום רגב); אפקטיב צירפה גרסה זהה לגרסת התובעים, למעט הנספח עליו חתומים אפקטיב, רגב ורביב; והנתבעים 2-5 צירפו גרסה של ההסכם הכוללת רק את ששת עמודי ההסכם (לרבות נספחים נוספים שהיותם חלק מהסכם אינה שנויים במחלוקת).
עיון בהסכמים שצורפו ובטענות הצדדים מלמד כי נחתמו מספר טיוטות של ההסכם. תוכן ההסכם אינו שונה בין הגרסאות שצורפו, אך סדר החתימות והמחיקות בכתב יד של חלק מהכתוב בהסכמים שונים. כלומר, נראה כי הצדדים הדפיסו מספר פעמים את אותו ההסכם, חתמו, כתבו בכתב יד ומחקו את המודפס באופן שונה מפעם לפעם. כמו כן, בחלק מן הגרסאות מצורפים הנספחים המפורטים לעיל, כאשר לא ניתן לדעת האם אלו אכן היו חלק מהגרסה ה"מחייבת" והסופית של ההסכם או אם לאו (שכן גם אם היו חלק מהגרסה המחייבת, ניתן היה לא לצרפם לתצהירים).
מאחר וההסכם נחתם בין סיגמא לסקיטו, בשים לב לכך ששתיהן הפנו לאותה גרסת הסכם, ומשלא עלה בידי התובעים או אפקטיב להוכיח כי הגרסה שצירפו סיגמא וסקיטו איננה הגרסה המחייבת שנחתמה בין הצדדים – התייחסותי בהמשך פסק דין זה תהא לגרסת ההסכם שצורפה לתצהירי הנתבעים 2-5, היינו הגרסה הכוללת שישה עמודי הסכם ללא שני הנספחים.
אדגיש, כי הואיל והצדדים אינם חלוקים בנוגע לתוכן ההסכם שנחתם בין סיגמא לסקיטו, הרי שנפקות ההבדל בין הגרסאות מתרכזת בעיקרה בעצם קיומם של הנספחים. אף על פי כן, וכפי שיתברר בהמשך, לעניין זה ממילא אין חשיבות רבה בענייננו.