גם אפרתי ציין כי מעולם לא נפגש עם נציגי סיגמא או יצר עמם קשר.
72. הנתבעים 2-5 הצהירו (רגב וריקי פרי, וגם פרופ' גלאי) כי אין ולא היה להם כל קשר עם התובעים, לא נפגשו עמם מעולם, אינם מכירים אותם ולבטח לא התקשרו איתם במסגרת כלשהי בנוגע לניהול תיקי השקעות. הדבר לא נסתר על ידי התובעים.
73. לאור האמור, אינני מקבל את טענות התובעים. התובעים לא הוכיחו (ואף לא טענו) כי היה הסכם כלשהו ביניהם לבין הנתבעים 2-5, כי היו בקשר עם מי מהנתבעים 2-5 או כי הוצג להם מצג כלשהו על ידם, לא כל שכן בנוגע לניהול השקעותיהם.
מתצהיר פרי עולה כי התהליך במסגרתו אדם הופך להיות לקוח של סיגמא הוא תהליך סדור, הכולל בין היתר פגישה וחתימה על מסמכים לרבות מסמכי הרשאה לסיגמא לחשבונות הבנק שלו. אין חולק כי התובעים לא עברו תהליך מסוג זה. כאמור, אכן במהלך שנת 2007 מספר לקוחות עברו מאפקטיב לסיגמא, אולם כאשר התובעים אינם חלק מהם.
74. אם כן, בהיעדר כל התקשרות או קשר בין הנתבעים 2-5 לבין התובעים, ובהיעדר מצג שניתן מהנתבעים 2-5 כלפי התובעים, לא ניתן לקבל את טענות התובעים בנוגע לאחריות מי מהנתבעים 2-5 כלפיהם. אין בציפיות שנוצרו לתובעים כלפי סיגמא, על ידי רביב, גם כאשר זה פעל ממשרדי סיגמא ואף היה מועסק על ידי סיגמא, כדי להקים עילת תביעה כלפיה.
יובהר. אין חולק כי רביב היה עובד סיגמא במהלך שנת 2007 וישב במשרדי סיגמא, ואף טיפל בתיקים של סיגמא. גם אין חולק כי תיקים מסוימים של אפקטיב עברו לסיגמא כחלק מהמאמץ לעמוד ביעדי הביניים בהסכם. ואולם, גם אם סיגמא הייתה מודעת לתיקי אפקטיב המנוהלים על ידי רביב במקביל לעבודתו בסיגמא וגם אם רביב טיפל בלקוחות אפקטיב ממשרדי סיגמא (ואיני נדרש להכריע בכך), לא הוצג כל הסכם או קשר בין סיגמא לבין התובעים, ומשכך לא יכולה רק על בסיס פעולותיו של רביב לקום לסיגמא אחריות ביחס לתובעים.
כמו כן אדגיש, כי גם אם הרקע להסכם היה הרצון לאפשר לרביב ואפקטיב להחזיר את הפסדי 2005 ללקוחות שנפגעו, הרי שאין בכך כדי לייצר לסיגמא חבות כלפי הלקוחות משחובם לא הוחזר עקב כישלון התוכנית העסקית שהגו הצדדים המעורבים.
75. במאמר מוסגר. עולה כי ה"מקור" לתקוות ולציפיות שניתנו לתובעים הוא מיכאל רביב. על כן, אך הגיוני היה לו רביב היה נתבע אף הוא בתובענה דנן. ואולם, התובעים, ככל הנראה עקב מצבו הכלכלי של רביב ואולי אף הרצון להימנע מעימות עמו עקב הבטחות שיחזיר להם את כספם, בחרו שלא לתבוע את רביב (אעיר כבר בשלב זה וכפי שיפורט בהמשך, כי לשיטת הנתבעים 2-5 הסיבה לכך היא "קנוניה" בין רביב לבין התובעים שמטרתה לאתר "כיס עמוק" לתביעה ממנו יוכלו התובעים להיפרע מנזקיהם).
התובעים טוענים כי "אין זה משנה בכלל האם רביב פעל כשהוא מתעתע קשות בתובעים, או פעל בתיאום מלא עם יתר הנתבעים אשר כעת מפנים לו עורף ומתכחשים לחלקם באנדרלמוסיה. בכל מקרה, האחריות רובצת על כתפיהם כולם". אינני מקבל טענה זו, ונדמה שעל רקע האמור לעיל אין צורך להרחיב בנוגע לכך – כאשר לנתבעים 2-5 אין קשר למצגים שהוצגו לתובעים על ידי רביב או לתובעים בכלל, לא יכולה לקום להם אחריות מכוח מצגים אלו.
76. על רקע האמור, אתייחס להלן באופן פרטני לכל אחד מן התובעים – וינקלר, בני הזוג מלכיאור ואפרתי.
ב. וינקלר
77. כאמור, וינקלר התקשר עם אפקטיב לראשונה ביום 17.6.2005, בהסכם במסגרתו קיבלה אפקטיב הרשאה לפעול עבורו ב"מסלול השקעות סולידי". לטענתו, הפקיד בחשבון המנוהל על ידי אפקטיב סכום של כ-200,000 ש"ח, כאשר לאחר 3 חודשים נותרו בחשבון בין 10,000 ל-15,000 ש"ח. אין חולק כי עצם ההפסד (בניגוד לגובה ההפסד, עליו הצדדים חלוקים) נבע כתוצאה מניהול אפקטיב, כאשר לטענתה "בחודש יולי 2005 קרה אירוע קיצון בשוק ההון כאשר מדד הפקיעה באותו חודש נע סמוך לפקיעה באופן חריג ומהיר וכתוצאה מכך תיקי לקוחות אפקטיב שנתנו הסכמה מראש לניהול תיק אופציות כולל כתיבה, הפסידו כסף רב".
לשיטת וינקלר, ההפסדים בחשבון ההשקעה המנוהל נגרמו לו עקב חריגת אפקטיב מההרשאה שנתן לה בהסכם וינקלר –טווח ההסכמה שנתן לאפקטיב לניהול שאינו סולידי הוא עד 30% מהתיק, אולם בפועל ההפסד הגיע לכמעט מלוא שווי התיק.
וינקלר אף טוען כי אפקטיב הכירה באחריותה לנזק הכספי שנגרם לו כאשר מסרה לו ביום 31.12.2006 שיק ביטחון מטעמה בסך של 206,000 ש"ח (יוער כי על חזית השיק נרשם "שיק לביטחון", ועל גב השיק נרשם "ערבות אישית של מיקי רביב כפוף להסכמות". השיק מעולם לא הוצג לבנק ופירעונו לא נדרש).
וינקלר מציין כי בחר שלא לפדות את שיק הביטחון מאחר שהיה מודע לחובות הרבים של רביב ואפקטיב כתוצאה מהפסדי 2005 וחשש כי השיק לא ייפרע, כאשר במקביל ניטעה בו תקווה כי המיזוג בין סיגמא לבין אפקטיב, שהוצג לו על ידי רביב, יצלח וישפר את מצבו ואת תיק ההשקעות שלו כך שהפסדיו יצטמצמו. בהמשך, ולאחר שלשיטתו נואש מלראות את כספו בחזרה, סגר את חשבון ההשקעה שלו והצטרף יחד עם נושי אפקטיב לתביעת מנורה.
וינקלר טוען כי במסגרת הסדר הגישור בתביעת מנורה קיבל 35,000 ש"ח. אפקטיב טוענת כי וינקלר לא הביא כל הוכחה לסכום שקיבל במסגרת הסדר הגישור, ולטענתה מדובר בסכום של כ-55,000 ש"ח.
כמו כן, בעוד וינקלר טוען כי סך הנזק שנגרם לו עומד על 171,000 ש"ח (נומינלי), אפקטיב טוענת כי הנזק עומד על 64,000 ש"ח בלבד.
78. סבורני כי וינקלר לא עמד בנטל הנדרש להוכחת חריגה מהרשאה של אפקטיב בניהול החשבון המקימה לאפקטיב אחריות משפטית בנוגע להפסדים שנגרמו בחשבון ההשקעה שלו.
ראשית, למרות טענתו של וינקלר כי שיק הביטחון הוא בבחינת הודאה של אפקטיב באחריותה להפסדי וינקלר עקב חריגה מההרשאה שניתנה לה, לא עלה בידו להוכיח כי השיק מהווה הודאה של אפקטיב באחריותה המשפטית. יובהר, רביב אינו מכחיש כי רצה לעשות כל מאמץ להחזרת ההפסדים שנגרמו ללקוחות אפקטיב עקב הפסדי 2005, ובמסגרת זאת אף נאות למסור שיק ביטחון לוינקלר. ואולם, לשיטת אפקטיב מדובר כאמור בסיבה עסקית גרידא ולא עקב ניהול השקעות החורג מהרשאות שניתנו לה על ידי לקוחותיה, ולבטח לא באופן המקים אחריות משפטית.
מעבר לשיק הביטחון שניתן לו, וינקלר לא הציג כל ראיה להודאה של אפקטיב לחריגה מההרשאה שניתנה לה לניהול חשבונו. הצגת השיק כראיה, ללא ראיות נוספות וללא הוכחת הנסיבות הנטענות בהן ניתן השיק, אינה מבססת את טענת וינקלר כי עצם מסירת שיק הביטחון מהווה הודאה של אפקטיב כי חרגה מההרשאה שניתנה לה.
79. בהתאם, וינקלר גם לא ביסס את עילת התביעה הנטענת כנגד אפקטיב. טענתו בנוגע לחריגה מהרשאה של אפקטיב בניהול החשבון לא פורטה ולא נתמכה בראיות (מלבד לתצהירו של וינקלר והצגת השיק). כך, וינקלר לא פירט מדוע אפקטיב חרגה מהרשאה, אילו פעולות חורגות מהרשאה ביצעה וכיצד אלו השפיעו על תיק ההשקעות שלו, וטען באופן כללי כי אפקטיב חרגה מהרשאה. וינקלר אף לא הציג כל ראיה ביחס לתיק ההשקעות או לנזק שנגרם לו מלבד דו"ח הנאמן בתביעת מנורה.
מעבר לכך. טענת וינקלר מתבססת על כך שבהתאם למסלול ההשקעות הסולידי, עליו חתם, ניתנה לאפקטיב הרשאה להשקיע במניות ובאופציות בשיעור של עד 30% מתיק ההשקעות. עיון בהסכם וינקלר מלמד כי לאפקטיב ניתנה הרשאה "לבצע עסקאות באופציות...מסוגים שונים...ובכלל זה יצירת/כתיבת, רכישת ומכירת אופציות" (סעיף 5.ז. ליפוי הכוח עליו חתם בהסכם וינקלר). ניתן לראות כי וינקלר נתן הרשאה לכתיבת אופציות, אשר כידוע מעמידה לכותב האופציה בסיכון סכומים גבוהים יותר מקרן ההשקעה. בחקירתו הנגדית אף הודה וינקלר כי קיבל הסברים בנוגע להרכב תיק ההשקעות שלו והמסמכים עליהם חתם, אך לא ירד לדקויות של כתיבת אופציות לעומת קניית אופציות והמשמעויות של כך. לשיטתו, הוא הרשה לעצמו לסכן עד 30% מהתיק. ואולם, וינקלר לא פירט (לא כל שכן הוכיח) מדוע הפעולות שביצעה אפקטיב בחשבון ההשקעה, בהתאם להסכם ויפוי הכוח עליו חתם, מהוות חריגה מהרשאה.
80. אוסיף, כי במסגרת תביעת מנורה אכן קיבלו חלק מלקוחות אפקטיב, לרבות וינקלר, פיצוי ביחס להפסדי 2005. ואולם, מדובר בפיצוי במסגרת הליך גישור, ולא נקבעו (ואף לא נדונו) באותו הליך מסקנות משפטיות בנוגע ל"חריגה מהרשאה" של אפקטיב. על כן, לא ניתן להקיש מתביעת מנורה לענייננו.
81. נוכח האמור, המסקנה היא כי וינקלר לא ביסס את עילת התביעה נגד אפקטיב וגם לא עמד בנטל הנדרש להוכיח כי אפקטיב חרגה מההרשאה שנתן לה.
82. משאלו פני הדברים, גם לא ניתן לקבל את טענותיו של וינקלר נגד הנתבעים 2-5 – שכן אחריות הנתבעים 2-5 להפסדיו "נולדה" לכאורה עקב אחריות אפקטיב.
הערה לסיום בעניין זה. מטענותיו של וינקלר עולה כי שיתוף הפעולה בין סיגמא לבין אפקטיב שהוצג לו על ידי רביב אפקטיב, הוא שנטע בו ציפיות כי מצבה של אפקטיב ישתפר ובהתאם גם חשבון ההשקעות שלו, עד כדי החזר ההפסדים שנגרמו לו. ואולם, גם אם הייתי קובע כי קמה לאפקטיב אחריות כלפי וינקלר (עקב חריגה מהרשאה), וגם אם היה מושלם "מיזוג" (כטענת התובעים) בין אפקטיב וסיגמא (וכאמור כפי שקבעתי לעיל, לא כך היה), אין, כמפורט לעיל, בציפייה של וינקלר כשלעצמה, שנגרמה כתוצאה ממצגיו של רביב, כדי להקים לו עילת תביעה נגד הנתבעים 2-5 בנוגע לפעולות מסוימות שהתבצעו על ידי אפקטיב ומכוחן נושאת אפקטיב באחריות כלפיו, בהיעדר כל קשר או התחייבות בינו לבין הנתבעים 2-5, ובהיעדר כל התחייבות של סיגמא או מי מהנתבעים 2-5 להתחייב לחובות אפקטיב ללקוחותיה במסגרת הסכם סיגמא-סקיטו.
83. לאור התוצאה האמורה, מתייתר הצורך להכריע בסוגיית גובה הנזק שנגרם לוינקלר.
ג. מלכיאור
84. כאמור, ביום 10.10.2002 התקשרו בני הזוג מלכיאור עם אפקטיב בהסכם "מסלול השקעות סולידי". לטענתם, כזוג פנסיונרים סמכו על רביב ואפקטיב בכל הקשור לניהול סכומי הכסף שהפקידו. בדומה לוינקלר, גם בני הזוג מלכיאור נפגעו מהפסדי 2005 (וכאמור, גם בני הזוג מלכיאור נכללו בהסדר הגישור במסגרת תביעת מנורה, וקיבלו במסגרתו פיצוי עבור הפסדי 2005). עם זאת, טענותיהם של בני הזוג בתובענה דנן זו אינן מתייחסות להפסדי 2005.
למרות הפסדי 2005, המשיכו בני הזוג מלכיאור לנהל חשבון השקעה על ידי אפקטיב. לטענתם, בסוף שנת 2006 החלו לשמוע מרביב על מגעים בנוגע למיזוג עתידי בין אפקטיב לבין סיגמא, ואף הגיעו למשרדיה של סיגמא שם ערכו שיחה עם רביב בנושא (יחד עם זאת, בני הזוג לא הצביעו כאמור על דמות מסיגמא שנפגשה עמם במשרדי סיגמא). לאחר מכן, טענו כי אפקטיב "המליצה עד כדי שידלה עד כדי פיתתה" אותם להשקיע את כל כספי תיק ההשקעות שלהם במניות דפוס המקור תוך הבטחה כי מדובר במניה שעתידה להשיא להם תשואה נאה.
85. ביום 1.2.2007 כלל תיק ההשקעות של בני הזוג מלכיאור, אשר נוהל על ידי אפקטיב, מניות דפוס המקור בשווי כולל של כ-147,000 ש"ח (שהיוו כ-99.9% מהתיק המנוהל). לטענת בני הזוג, סביב חודש אוקטובר 2007 איבדה מניית דפוס המקור את סחירותה, ולפיכך הפכה לחסרת ערך ולא ניתן היה לממשה. כך, כאשר ניסו לממש את תיק ההשקעות שלהם לאחר אוקטובר 2017 (אז נודע להם מרביב כי שיתוף הפעולה עם סיגמא נכשל), לא הצליחו מאחר ומניית דפוס המקור סבלה מהיעדר סחירות.
עילת התביעה של בני הזוג מבוססת על טענה בנוגע לניגוד עניינים של רגב ושל סיגמא הקשורה להחזקת בני הזוג במניות דפוס המקור. התובעים מציינים כי רגב ובני משפחתו החזיקו במניות דפוס המקור בעת חתימת הסכם סיגמא-סקיטו, וכן את היותו של רגב בעל תפקיד מרכזי במיזם שהקימו סיגמא ואפקטיב, ובעל תפקיד בסיגמא לאחר המיזוג בין אפקטיב לסיגמא. רגב, כך נטען, המשיך להחזיק במניות דפוס המקור גם לאחר חתימת הסכם סיגמא-סקיטו, אשר לשיטתם מהווה הסכם מיזוג בין סיגמא לאפקטיב. בהתאם, מדובר לטענת בני הזוג בניגוד עניינים שלא כדין, תוך הפרה של סעיפים 4(א), 14 ו-15 לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, שכן כתוצאה מהסכם המיזוג הפכה סיגמא לגוף המנהל את תיק ההשקעות של בני הזוג, כאשר במקביל בעל תפקיד בכיר בה (רגב) – מחזיק באופן אישי במניות המוחזקות גם על ידי לקוחות. על רקע זאת, הנתבעים לא מילאו את חובתם לוודא כי הלקוחות המחזיקים במניות דפוס המקור מוגנים מכל ניגוד עניינים, ואף לא גילו לבני הזוג כי המניה מוחזקת על ידי דמות בכירה הממלאת תפקיד מרכזי במיזם המשותף. זאת ועוד, ניגוד העניינים שדבק בפעילות הנתבעות מהווה הפרת הסכם ההתקשרות של בני הזוג עם אפקטיב.
בני הזוג מוסיפים כי בחודש מרץ 2007 רגב מכר את אחזקותיו במניות דפוס המקור כאשר מנגד הם המשיכו להחזיק במניות דפוס המקור חלף האפשרות לממש את השקעתם ברווח, זאת עקב הייעוץ שקיבלו. עוד מוסיפים, כי "תהא אשר תהא" הסיבה בגינה מכר רגב את מניות דפוס המקור שהוחזקו על ידו, לא ניתן לקבלה כלגיטימית בעוד בני הזוג (ויתר הלקוחות המנוהלים) יכלו לממש באופן דומה את המניות, אך עקב הייעוץ שקיבלו (שהתבסס על האינטרס הקבוצתי ש"החדיר" בהם רביב לפיו יש בהחזקת בלוק מניות על ידי לקוחות אפקטיב כדי להוביל את עסקת שינוי הפעילות של דפוס המקור שצפויה להניב להם ערך רווח), נמנעו ממכירה ולבסוף נותרו עם מניות חסרות כל. כך עשה לשיטתם רגב שימוש במידע הפנימי אודות מניית דפוס המקור וניצל אותו לטובתו שלו, בעוד שהותיר את המשקיעים עם מניות חסרות שווי. בני הזוג מוסיפים וטוענים כי רגב ביצע הטרמה ("front running") במכירת מניותיו ומניות בני משפחתו זמן קצר לפני שהמניות איבדו לחלוטין את סחירותן.
86. אינני מקבל את טענות בני הזוג. חרף הטענות בנוגע להתנהלות פסולה ביחס להחזקת מניות דפוס המקור, לא מצאתי כי עמדו בנטל הנדרש להצביע על פגם כלשהו בהתנהלות מי מהנתבעים.
87. ראשית, בני הזוג מלכיאור לא הוכיחו (ואף לא הציגו כל ראיה) כי התקיים קשר בין ניהול תיק ההשקעה שלהם באפקטיב, לסיגמא או לעומר רגב. כמפורט לעיל, בני הזוג לא הוכיחו את טענתם כי בחודש ינואר 2007 התרחש מיזוג בין סיגמא לאפקטיב אשר כתוצאה ממנו תיק ההשקעות שלהם עבר לטיפול סיגמא. את טענותיהם ל"מצג" שניתן להם תמכו בני הזוג בכך שהמיזוג הוצג להם על ידי רביב במשרדי סיגמא, ובפרוספקט של סיגמא שקיבלו לטענתם במהלך הפגישה עם רביב (כותרת הפרוספקט היא "הצעת הזהב לאנשי שיכון ובינוי", ורביב ורגב חתומים על הפרוספקט כמנהל ומנהל שיווק).
מנגד, הנתבעים 2-5 הציגו מספר ראיות התומכות בכך שחשבון ההשקעות של בני הזוג מעולם לא הופסק להיות מנוהל על ידי אפקטיב: (1) הסדר בין אפקטיב לבין בני הזוג מלכיאור מיום 2.7.2006 בנוגע למניות דפוס המקור (במסגרתו מתחייבת אפקטיב מול בני הזוג להשלים את שווי התיק ככל שיהיה נמוך מסכום מסוים ביום 2.11.2006). ההסדר נחתם על ידי מיכאל רביב על נייר עם לוגו של אפקטיב; (2) מכתב מיום 18.1.2007 בו מתוארות הסכמות שהושגו בין אפקטיב לבני הזוג (בנוגע להארכת אופציה שניתנה לבני הזוג למכירת מניות דפוס המקור עד לתאריך 31.5.2007). גם מכתב זה נחתם על ידי מיכאל רביב על נייר עם לוגו של אפקטיב, וגם בו אין כל זכר לסיגמא או ליתר הנתבעים; (3) "יפוי כוח למנהל תיקים לביצוע פעולות בחשבון" חתום על ידי בני הזוג לטובת אפקטיב, מיום 31.1.2007. גם ביפוי הכוח אין זכר לסיגמא או ליתר הנתבעים; (4) בדו"ח הרשות לסיכום הביקורת על אפקטיב נכתב (בעמ' 5) כי בהמשך לביקורת שביצעה הרשות הועבר לעיונה "נספח בירור צרכי לקוח ומדיניות השקעות של אפקטיב", עליו חתמו בני הזוג מלכיאור ביום 20.2.2017; (5) מכתב שמועדו שליחתו אינו מצוין, עליו חתום מיכאל רביב, בו נכתב כי "בהמשך לפגישתנו בנושא תיק ההשקעות המנוהל באפקטיב" וכי "בחודש נובמבר 2007 ייערך סיכום סופי של יתרת ההפסד וגובה ההפסד המסוכם יכוסה ע"י החברה". הנתבעים 2-5 טוענים כי המכתב נשלח במחצית השנייה של שנת 2007. גם במכתב זה אין זכר לסיגמא או ליתר הנתבעים.
נוסף לכך, בני הזוג הודו כי ממילא כל הייעוץ בנוגע למניות דפוס המקור ניתן להם על ידי רביב בלבד (פ/10.1.2016, עמ' 52 ש' 24). בחקירתם הנגדית ציינו בני הזוג כי קיבלו דיווחים מבנק מזרחי לכל אורך שנת 2017 כי תיק ההשקעות שלהם מנוהל על ידי אפקטיב (פ/10.1.2016, עמ' 107 ש' 13-22), ובמקביל גם קיבלו דוחות מאפקטיב. בני הזוג אף ציינו בחקירתם הנגדית כי לא חתמו על טופס העברה לסיגמא או על כל הסכם עם חברת סיגמא, כי מעולם לא פגשו את פרי, את פרופ' גלאי או רגב, כי מעולם לא הובטח להם דבר מטעם איש סיגמא וכי מעולם לא קיבלו דו"חות רבעוניים בנוגע להשקעותיהם מסיגמא. אם כן, גם אם הוצג לבני הזוג מצג כזה או אחר על ידי רביב או אפקטיב בנוגע למיזוג עתידי עם סיגמא (בין אם בדבריו, בין אם באמצעות פרוספקט של סיגמא שנמסר להם על ידי רביב ובו מוזכר רביב, בין אם באמצעות פגישה במשרדי סיגמא ובין אם רביב חבש כובע של סיגמא כדבריהם), הרי שבפועל לא נתמך המצג בפעולות מצד גורמים שאינם רביב.
מן האמור עולה כי כל ההתקשרות של בני הזוג בנוגע לתיק ההשקעות הייתה מול אפקטיב, כאשר בני הזוג לא הוכיחו קשר בין תיק ההשקעות ליתר הנתבעים. כאמור, גם לא עלה בידי בני הזוג להוכיח כי התקיים מיזוג בין סיגמא לאפקטיב. בכך יש לסתור את טענות בני הזוג בנוגע להעברת ניהול תיק ההשקעות לסיגמא, המהוות את הבסיס לטענות בדבר ניגוד העניינים הנטען על רקע החזקת מניות דפוס המקור על ידי רגב.
88. שנית. בני הזוג טוענים כי יש לחשב את הנזק שנגרם להם על פי שווי המניות ביום 1.2.2007, כאשר לשיטתם על אפקטיב היה לייעץ להם למכור את מניות דפוס המקור ביום 1.2.2007. ואולם, בני הזוג לא מצביעים על מידע או נסיבה בגינן היה נדרש לייעץ להם למכור את המניות דווקא באותו היום.
יוער, כי מהחקירה הנגדית של בני הזוג מלכיאור עולה כי הם רכשו את מניות דפוס המקור בתקופה מסוימת בין שנת 2003 לשנת 2005 (פ/10.1.2016, עמ' 28 ש' 14-15; פ' 10.1.2016, עמ' 104 ש' 11-14). כאמור, בין חודש ינואר 2003 לבין חודש אוקטובר 2006 הוכפל שווי המניה פי ארבעה, ובין חודש אוקטובר 2006 לבין חודש ינואר 2007 המשיך "לטפס" שער המניה כאשר שיא השווי היה סביב חודשים פברואר-מרץ 2007. כלומר, בעוד שבני הזוג לא הצביעו על סיבה בגינה נדרש היה לייעץ להם למכור את מניות דפוס המקור דווקא בחודש פברואר 2007, נראה כי בחרו לקבוע את נקודת הזמן לייחוס הנזק במועד בו נסחרה מניית דפוס המקור כמעט בשיא.
מעבר לכך. בני הזוג טענו כי שער מניות דפוס המקור צנח לאחר שרגב מכר את מניותיו בחודש מרץ 2007. ואולם, במהלך שנת 2007 חלה אמנם ירידה הדרגתית במחיר המניה, אך ה"נפילה" המשמעותית התרחשה בסוף שנת 2007 והמשיכה לשנת 2008, במנותק ממכירת המניות על ידי רגב.
אשר להיעדר הסחירות, בני הזוג לא הציגו כל ראיה לניסיון למכור את המניה בחודש אוקטובר 2007 וכי ניסיון זה נכשל בגלל היעדר סחירות (כפי שכתבו בתצהיר מטעמם).
89. אשר לפעולת מכירת המניות על ידי רגב בחודש מרץ 2007.
כאמור, החל מיום 15.4.2007 החל רגב להיות מועסק כשכיר בסיגמא כמנהל שיווק. כמפורט לעיל, לא עלה בידי בני הזוג להוכיח כי לסיגמא היה קשר לניהול חשבון השקעות בבעלותם. הקשר היחידי העולה בין רגב לבין בני הזוג מלכיאור הוא העובדה ששניהם היו לקוחות בעל תיק מנוהל באפקטיב וכי שניהם החזיקו במניות דפוס המקור. משכך, לא חל על רגב כל איסור מכוח חוק הסדרת העיסוק בייעוץ בהשקעות הנוגע להחזקת מניות דפוס המקור הנובע מניגוד עניינים של רגב. עוד אציין כי רגב החל לעבוד בסיגמא רק בחודש אפריל 2007, כאשר המכירה האסורה לטענתם של בני הזוג התרחשה בחודש מרץ 2007. בכך יש לעלות תהיות בנוגע לטענות בני הזוג.
אוסיף, כי בתצהירו כתב רגב כי באותה תקופה היה צריך סכום כסף על מנת לרכוש רכב ולכן ביקש לממש חלק מהנכסים שהיו לו בתיק המנוהל באפקטיב. רגב החזיק במניות דפוס המקור במסגרת תיק ההשקעות המנוהל על ידי אפקטיב, ואפקטיב היא שמכרה את מניות דפוס המקור לבקשתו למשוך כספים מתיק ההשקעות שלו (אותם היה צריך לרכישת רכב. רגב צירף לתצהירו הסכם מסוף חודש מרץ 2007 לרכישת רכב על ידו). לצורך כך אפקטיב מכרה כ-6,000 מניות דפוס המקור שהוחזקו על ידו. אין מדובר על כל מניותיו של רגב, ואף לא מרביתן (נותרו לו לאחר המכירה כ-10,000 מניות דפוס המקור, ר' פ/6.6.2016, עמ' 220 ש' 17-19). התובעים לא סתרו את עמדת רגב.
לשלמות התמונה יצוין, כי רגב נותר עם המניות שלא מכר בחודש מרץ 2007 ובמשך השנים ספג בגינן הפסדים (אף גבוהים יותר משל בני הזוג, מאחר ורכש את מניות דפוס המקור בשנת 2006 במחיר גבוה יותר מהמחיר בו רכשו בני הזוג את המניות).
לאור האמור, לא מצאתי כל פסול מאחורי מכירת מניות דפוס המקור על ידי רגב בחודש מרץ 2007.
90. מלבד האמור. ביום 14.6.2005 חתמו בני הזוג על מסמך המאשר לאפקטיב לבצע כל פעולה במניית דפוס המקור, בו מצוין כי ידוע לבני הזוג כי אפקטיב מחזיקה עבור לקוחותיה כ-30% ממניות חברת דפוס המקור. נוסף לכך, ביום 18.1.2007 העבירה כאמור אפקטיב לבני הזוג מסמך שכותרתו "הארכת תקופת האופציה" המאריך את אופציית המכר למכירת מניות דפוס המקור שניתנה לבני הזוג עד ליום 31.5.2007. בני הזוג אף ציינו במהלך החקירה הנגדית כי היו מודעים למהלך המתוכנן של רביב להשגת כוח הצבעה באסיפה הכללית של החברה כדי להשפיע על שינוי יעודה (פ/10.1.2016, עמ' 102 ש' 7-12). כמו כן, בדו"ח הרשות נכתב כאמור כי בני הזוג אישרו מול אפקטיב ביום 20.2.2007 כי הם מחזיקים מניות דפוס המקור בסכום של כ-150,000 ש"ח וכי ידוע להם שמדובר בהחזקה מסוכנת.
עוד עולה מדו"ח הרשות (בעמ' 5) כי בני הזוג חתמו ואישרו מול אפקטיב במהלך שנת 2007 מדיניות השקעה של עד 100% במניות ואופציות, וכן כי הרשות לא מצאה כל חריגה של אפקטיב ממדיניות ההשקעה שסוכמה עם בני הזוג מלכיאור.
המסקנה העולה היא כי עצם ההשקעה במניות דפוס המקור, כמו גם טיבה והסיכון הטמון בה, היו ידועים לבני הזוג.
91. לסיכום. בהיעדר כל קשר בין סיגמא לבני הזוג ובהיעדר כל קשר בין רגב לבני הזוג; בהיעדר כל אירוע אשר דרש ייעוץ למכירת מניות דפוס המקור במועד הנטען על ידי בני הזוג (ואף בהיעדר פגיעה בשווי המניה במועד הנטען על ידי בני הזוג ומשלא הוכחה אי הסחירות במניה); בהיעדר כל פסול במכירת המניות על ידי רגב; וכן בשים לב שאחזקת מניות דפוס המקור (לרבות הסיכון הטמון בה) הייתה ידועה לבני הזוג, לא ניתן לקבל את טענותיהם של בני הזוג מלכיאור.
אכן, בני הזוג ספגו הפסדים משמעותיים כתוצאה מההחזקה במניות דפוס המקור וירידות הערך של המניה. כפי שעולה מדברי בני הזוג, נראה כי כמשקיעים תמימים, "נשבו" בקסמיו של רביב והלכו אחר המלצותיו פעם אחר פעם וכמעט מבלי לפקח על פעולות ההשקעה (כזכור, בני הזוג ספגו הפסדים גם בשנת 2005).
ואולם, מכל האמור עולה כי ההפסד הנתבע בגין ההחזקה במניות דפוס המקור נובע מהסיכון הטמון בכל אחזקה בניירות ערך, ובפרט הסיכון הכרוך באחזקה במניית דפוס המקור – חברה ללא פעילות שהרעיון מאחורי החזקת מניותיה היה ציפייה לשינוי פעילות של החברה ועליית ערך משמעותית כתוצאה מכך, מה גם ש"אסטרטגיית הפעולה" של רביב ביחס למניות דפוס המקור צלחה, שכן דפוס המקור שינתה את פעילותה בסופו של דבר, ונראה כי נפילת המנייה נבעה מהמשבר העולמי בשנת 2008 ולא עקב פגם או פסול בפעולות מי מהנתבעים. על כן, ומשלא ביססו בני הזוג עילת תביעה בנוגע לכך כלפי מי מהנתבעים, אני דוחה את טענותיהם.
92. אוסיף, כי לצורך הכרעה במחלוקת בין הצדדים, לא מצאתי צורך להתייחס לטענות נוספות שיש בהן לקעקע את טענות התובעים, ובכללם טענות הנתבעים 2-5 בנוגע לסתירה בין טענות בני הזוג בהליך דנן לבין טענותיהם בתביעת מנורה; לטענה כי בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שנדחתה, אותה הגישו בני הזוג יחד עם מבקשים נוספים, נקבע כי אפקטיב ורביב ניהלו את תיק ההשקעות של בני הזוג ללא כל זכר למעורבות סיגמא בניהול תיק ההשקעות של בני הזוג; ולטענה כי במהלך השנים בני הזוג קיבלו דיבידנדים בגין מניות דפוס המקור באופן שכיסה ממילא את עלות רכישת המניות.
ד. אפרתי
93. כאמור, אפרתי התקשר עם אפקטיב בשנת 2001 בהסכם מסלול השקעות סולידי. כמפורט לעיל, תביעת אפרתי כוללת שני רכיבים – הרכיב הראשון עוסק ביתרת החוב בגין הפסדי 2005 שעליה לא קיבל אפרתי פיצוי מחברת הביטוח (בדומה לוינקלר), והרכיב השני מתייחס לנזק שספג לטענתו עקב המשך ההחזקה במניות דפוס המקור בגלל הייעוץ שקיבל לא למוכרם ועל רקע ניגוד עניינים של רגב (בדומה לבני הזוג מלכיאור).
רכיב התביעה הראשון – הפסדי 2005
94. אפרתי טוען כי השקיע בחשבון ההשקעה המנוהל סך של 130,000 ש"ח, אך כתוצאה מחריגה מהרשאה שנתן לאפקטיב השקעתו נמחקה כליל.
בדומה לוינקלר, גם אפרתי טוען כי הוסבר לו מפי רביב כי עם חתימת הסכם סיגמא-סקיטו נקלט תיק ההשקעות בסיגמא ועבר לאחריותה. עוד טוען אפרתי כי קיבל מאפקטיב שיק ביטחון שנועד להבטיח את התחייבותה לפצותו בגין הנזק שנגרם לו במסגרת הפסדי 2005.
בנוסף, גם אפרתי היה חלק מהסדר הגישור בתביעת מנורה, והוא טוען כי שולם לו במסגרתו סך של 40,950 ש"ח. על בסיס סכום ההפסד שנגרם לאפרתי במסגרת הפסדי 2005 המופיע בדו"ח המגשר בתביעת מנורה – 117,000 ש"ח, תובע אפרתי את יתרת החוב שלא שולמה לו – 76,050 ש"ח. עילת התביעה היא כאמור חריגת אפקטיב מההרשאה.
95. בדומה לקביעותי בעניינו של וינקלר כמפורט לעיל, אפרתי לא ביסס את עילת התביעה הנטענת כנגד אפקטיב. טענתו בנוגע לחריגה מהרשאה לא פורטה או נתמכה בראיות. אפרתי אף לא הביא ראיה בנוגע לשווי התיק שהתאפס לטענתו לאחר הפסדי 2005. אינני סבור כי דו"ח הנאמן בתביעת מנורה מבסס את הנטל הנדרש בנוגע לחריגה מהרשאה, זאת כאמור גם בשים לב לכך שתביעת מנורה הסתיימה כתוצאה מהליך גישור ולא נקבעו בה אי אילו קביעות בנוגע לחריגה מהרשאה של אפקטיב.
משאלו פני הדברים, גם לא עומדת לאפרתי עילת תביעה נגד יתר הנתבעים. אוסיף, כי גם אפרתי, בדומה לוינקלר ובני זוג מלכיאור, לא יצר קשר עם יתר הנתבעים, והסתמך לטענתו באופן מלא על המצגים שניתנו מרביב לגביי המיזוג שהתקיים כביכול בין אפקטיב לסיגמא.
96. אשר לשיק הביטחון שאפרתי טוען כי קיבל מאפקטיב ורביב כהודאה באחריותם להפסדי 2005 שנגרמו לו עקב חריגה מהרשאה. ראשית, אפרתי לא התייחס לכך בתצהירו, וגם כלל לא הציג את השיק שקיבל (וטען בהמשך כי אינו זוכר היכן השיק). שנית, ובדומה לקביעותיי בעניין וינקלר, עצם מסירת שיק ביטחון ללא כל ראיה בצדו אינה מבססת את הטענה כי מדובר בהודאה של אפקטיב כי חרגה מההרשאה שניתנה לה.
97. לאור התוצאה, אינני נדרש להרחיב ביחס לטענות אפקטיב כי שווי התיק המנוהל של אפרתי לא נמחק לגמרי עקב הפסדי 2005 (שכן כלל גם מניות דפוס המקור) וכי רמת הסיכון לפיה חישב הנאמן בתביעת מנורה את הנזק של אפרתי אינו מדויק, ולכן ממילא לא ניתן לקבוע את גובה ההפסד הנזק הנטען על ידי אפרתי (וגם אם לא הרי שגם סכום הנזק הנטען אינו נכון לטענת אפקטיב).
רכיב התביעה השני – מניות דפוס המקור
98. אפרתי רכש לטענתו את מניות דפוס המקור בסכום של כ-350,000 ש"ח אחרי שנת 2005 באופן אישי, בהמלצת רביב, ואף שכנע את אביו ואחיו כי מדובר בהשקעה כדאית. לטענתו, בחודש יולי 2006 החזיק במניות דפוס המקור בשווי כולל של כ-741,000 ש"ח. אפרתי טוען, בדומה לבני הזוג מלכיאור, כי הסתמך על הייעוץ שקיבל מרביב ואפקטיב (שהתמזגה לשיטתו עם סיגמא בתחילת שנת 2007), ולכן המשיך להחזיק במניות דפוס המקור במהלך שנת 2007 במקום לממשן ברווח נאה. אפרתי טוען לניגוד העניינים של רגב על רקע הייעוץ המטעה שניתן לו, שלטענתו הוביל אותו להישאר בסופו של דבר עם מניות שאינן סחירות וחסרות שווי.
99. אינני מקבל את טענות אפרתי.
לאחר הפסדי 2005 לא נותרו כספים בחשבון המנוהל של אפרתי. אפרתי טוען כי במקביל להיותו לקוח מנוהל (שחדל להיות מנוהל בשנת 2005 אז נמחק שווי התיק), היה לקוח מיועץ. ואולם, אפרתי לא הציג כל ראיה התומכת בכך.
בחקירתו הנגדית הודה אפרתי כי החל מאמצע שנת 2005 לא שילם דמי ניהול או ייעוץ או תשלום כלשהו לאפקטיב, כי לא נחתם הסכם ייעוץ בינו לבין אפקטיב או רביב (פ/10.1.2016, עמ' 141 ש' 11-18), וכי מדובר בטענה שלא נתמכת בראיות מלבד טענתו בעל פה (פ/10.1.2016, עמ' 139 ש' 15-21). למרות שאפרתי טען בחקירתו הנגדית כי רביב המשיך לייעץ לו "בגין ההפסד [הפסדי 2005] וההיכרות", לא הובאה שום אסמכתא לכך מצדו. זאת ועוד, אפרתי לא פירט או ציין כל ייעוץ שניתן לו בשנת 2007, וגם שמו לא מופיע באלפון הטלפונים של לקוחות אפקטיב מיום 12.8.2007.
משלא הוכיח אפרתי כי היה לקוח מיועץ של אפקטיב, לא ניתן לקבל את טענותיו בקשר לייעוץ שניתן לו מאפקטיב (אזכיר כי עד שנת 2005 אפרתי היה לקוח מנוהל). אינני פוסל כי אפרתי התייעץ עם רביב בנוגע למניית דפוס המקור, ואף ייתכן כי היה מדובר ב"טובה" שנתן לו רביב, אך אין בכך להקים לאפקטיב אחריות בגין ההפסדים שספג, לא כל שכן להטיל אחריות על יתר הנתבעים בהיעדר כל קשר בינם לבין אפרתי.
אזכיר בהקשר זה, כי אפרתי בחר לתבוע את אפקטיב ואת יתר הנתבעים, אך לא את רביב – שייעץ לו – באופן אישי.
100. מעבר לאמור, ובדומה לקביעותיי המפורטות לעיל בעניין בני הזוג מלכיאור, אפרתי ממילא לא הצביע על קשר שהתקיים בין השקעתו לבין סיגמא ויתר הנתבעים; על אירוע שהתרחש בשנת 2007 שהצדיק מתן ייעוץ על ידי אפקטיב למכירת מניות דפוס המקור (וכאמור, כלל לא היה ייעוץ "פורמלי"); על ניגוד עניינים הקשור להחזקת רגב את מניות דפוס המקור או על פסול במכירת המניות על ידי רגב; וכן לא הביא ראיות לניסיון למכור את המניות שלא צלח עקב "היעדר סחירות". בנוסף, בחקירתו הנגדית הוסיף אפרתי כי לאחר שנת 2007 המשיך לקנות מניות דפוס המקור, דבר העומד בסתירה לטענת היעדר הסחירות (פ/10.1.2016, עמ' 137 ש' 21 – עמ' 138 ש' 3).
101. לאור התוצאה האמורה, אינני נדרש להרחיב ביחס לטענות הנתבעים 2-5 ואפקטיב כי מניות דפוס המקור בגינן תובע אפרתי אינן שייכות לו, אלא לחברה בבעלותו ולאביו; לטענות כי חישוב הנזק בגין מניות דפוס המקור שהוצג על ידי אפרתי הוא חסר ולא מדויק, וכי ממילא לא הביא כל ראיה לגבי המחיר בו רכש את המניות ולמחיר בו הן נמכרו; וכן לטענה כי אפרתי הבין את הפוטנציאל במניית דפוס המקור ופעל לבד באופן עצמאי תוך נטילת סיכון במודע ותוך מודעות ובקיאות למורכבות ההשקעה, וכל השקעותיו שנטענו על ידו שהיו כ"לקוח מיועץ" היו למעשה השקעות עצמאיות שלו לצד מעורבות בחברה (אך אציין שעל פניה הטענה האחרונה מתיישבת עם עצם ההשקעה של אפרתי במניית דפוס המקור שלא דרך תיק מנוהל אפקטיב).
ה. טענת ה"קנוניה" בין רביב לתובעים בקשר להגשת התובענה
102. לטענת הנתבעים 2-5, הרקע להגשת התובענה דנן הוא "קנוניה" בין רביב לתובעים. כך, רביב הניע את התובעים להגיש את התובענה, והתובעים מצדם נמנעו מלהגיש תביעה אישית נגדו. ניתן להסיק זאת לשיטתם ממספר טעמים (להלן עיקרם).
א. התובעים לא הסבירו מדוע לא תבעו את רביב, אשר אין חולק כי הוא הדמות המרכזית בענייננו. אחת הסיבות לכך היא ככל הנראה הליך פשיטת הרגל שעבר והתקווה שרביב יוכל לפצותם בעתיד. בכל מקרה, בתביעה דנן, התובעים חיפשו "כיס עמוק" ממנו יוכלו להיפרע.
ב. עיון בכתב ההגנה של אפקטיב מלמד כי מטרתו אינה להתגונן מפני התביעה, אלא לתמוך בתביעה נגד הנתבעים 2-5. הדבר גם עולה מחקירות המצהירים בדיוני ההוכחות, שם באי כוח אפקטיב ובאי כוח התובעים נראו כפועלים למען אותה מטרה – הוכחת הטענות נגד הנתבעים 2-5. יתר על כן, כתב התשובה של התובעים לכתבי ההגנה הוגש שלושה ימים לפני הגשת כתב ההגנה של אפקטיב – דבר המרמז על כך שהתובעים ידעו על תוכן כתב ההגנה של אפקטיב עוד לפני שהוגש.
ג. בידי אפקטיב מסמכים הסותרים חלק מטענות התובעים, אולם זו בוחרת שלא לגלותם.
ד. בא כוחו רביב בתביעה שהגיש משנת 2008 (ת"א 45691/08) – עו"ד דוד ששון, ייצג את בני הזוג מלכיאור בתובענה ייצוגית שהגישו. גם באת כוח התובעים בהליך דנן, עו"ד שרון כהן, ייצגה יחד עם עו"ד ששון את רביב בהליך משנת 2008 (כאשר עבדה במשרדו של עו"ד ששון).
ה. בחקירתו הנגדית ציין אפרתי כי שוחח מספר פעמים עם רביב בקשר לתביעה, וכי רביב הפנה אותו לעורך דין בתובענה קודמת שהגיש (עו"ד פישר), וכי גם לעו"ד כהן (באת כוחו בהליך זה) הופנה על ידי רביב.
גם בני הזוג מלכיאור ציינו בחקירתם הנגדית כי מי שהגה את רעיון התובענה דנן הוא רביב, והוא הפנה אותה לעו"ד כהן.
ו. רביב הגיש בעבר תביעה בשם לקוח שלו, אלחנן פלס (ת"א 22169-04-13 פלס נ' אפקטיב ואח', בה נתבעו גם הנתבעים 2-5 בענייננו (להלן: "תביעת פלס")), עדכן אותו בנוגע לכך רק בדיעבד, מימן את מרבית סכום הגשת התביעה וגם את שכר טרחת עורך הדין. באותו הליך, אף נחשפה תכתובת של רביב עם פלס בה רביב מנחה את פלס על פרטים שיש לכתוב בתצהיר של פלס. הוצג גם שיק שנתן פלס לעו"ד דניאל בר, כאשר עו"ד בר ייצג באותו הליך את אפקטיב (אותה תבע פלס).
עו"ד דניאל בר גם ייצג את אפקטיב בהליך דנן, אולם לאחר הגשת תצהירי הנתבעים 2-5, בהם העלו הנתבעים 2-5 את הטענה לעיל בעניין תביעת פלס, החליפה אפקטיב את עורך דין בר מבלי ליתן הסבר כיצד עורך דינה בהליך דנן ובהליך פלס קיבל תשלום מאלחנן פלס (שתבע אותה).
ז. התובעים בעניינו הודו כי עד להגשת התובענה דנן לא העלו טענות כנגד הנתבעים 2-5 ואף לא פנו אליהם, והנה בחודש יוני 2014 הוגשה משום מקום ובאופן סימולטני תביעה על ידי חמישה תובעים שונים.
103. אף שאינני נדרש להכריע בטענת הקנוניה שהעלו הנתבעים 2-5 (שכן ממילא אני דוחה את התביעה), אינני יכול להתעלם מהטענות והראיות שהוצגו בפניי.
אמנם אין בכל אחד מהטעמים שהציגו הנתבעים 2-5 כשלעצמו ולבדו כדי לתמוך בטענתם בנוגע לקנוניה, אולם קיומם של כל הטעמים גם יחד תומך במסקנה כי רביב אכן היה מעורב בהגשת התובענה, במידה כזו או אחרת. בנוסף, לא ניתן הסבר מספק לסיבה בגינה בחרו התובעים שלא לתבוע את רביב (הוא הגורם המרכזי בתובענה דנן), וקשה להתעלם מהקשר (גם אם עקיף וגם אם היה בעבר) בין באת כוח התובעים לבין רביב. בנוסף, במהלך דיוני ההוכחות ומסיכומי הצדדים התרשמתי כי התובעים ואפקטיב פועלים "באותו צד".
על אף האמור, וכפי שציינתי, אינני נדרש להכריע בכך בהיעדר השפעה ממשית על התוצאה בתובענה זו.
104. לאור התוצאה האמורה, אינני נדרש לדון בהרחבה ביתר טענות הצדדים, ובכללם – סוגיית ההתיישנות, היעדר היריבות בתביעת אפרתי, הטענה לשינוי הגרסאות של מלכיאור ואפרתי בין כתב התביעה לתצהיר וטענות הנתבעים בנוגע לשיטת חישוב הנזק "האבסורדית" של התובעים.
סוף דבר
105. לאור כל האמור לעיל, התוצאה היא דחיית התובענה נגד כל הנתבעים.
106. ככלל, בית המשפט יפסוק לטובת נתבעים שהתביעה נגדם נדחתה החזר הוצאות עקב הצורך להתגונן מפני התביעה. בעניינו, אפקטיב היא הנתבעת 1, אך הלכה למעשה העומד מאחוריה בתביעה זו הוא מיכאל רביב, אשר כאמור לא נתבע על ידי התובעים באופן מתמיה ומעורר תהיות. הדעת נותנת, נוכח הנסיבות המתוארות בכתב התביעה, כי היה מקום להציבו בראש רשימת הנתבעים (זאת מעבר לקביעותיי דלעיל בדבר דחיית גרסתו והקשר בינו לבין התובעים בכל הנוגע להגשת תובענה זו).
משום כך, מצאתי שלא לפסוק לטובת הנתבעת 1 הוצאות ושכר טרחה.
107. אני מחייב את התובעים 1, 2 ו-3, ו-6, לשלם ביחד ולחוד לנתבעים 2-5 שכר טרחת עו"ד והוצאות בסכום כולל של 90,000 ש"ח, באופן שהתובע 1 יישא בשליש מסכום זה, התובעים 2 ו-3 בשליש נוסף וביתרה יישא התובע 6.