134. ובכל הנוגע לדברים המובאים מת/19, קריאת המכלול מלמדת כי הביטוי "הוצאו מהקשרם" יאה להם. אכן, במהלך החקירה נכנס אסף וולפיש לחדר, שאל "מה העניינים ירון?" וירון השיב לו "הכל בסדר". לאחר מכן שאל את ירון "איך היה המפגש עם הבן שלך, ילדים?" וירון השיב "בסדר גמור". מיד לאחר חילופי דברים אלה יצא וולפיש מן החדר ולשאלתו של ירון את פרל מדוע הוא מחייך השיב הלה "כי הוא (הכוונה לוולפיש) מעכיר את האווירה". בתגובה הוסיף ירון משלו ואמר כי אינו אוהב את המניפולציות שלו, שאינן הגונות. פרל וירון המשיכו לשוחח על התנהלותו של וולפיש ולבקר אותה, כשפרל מסביר, כי לעתים נעשה החוקר אדיש לסבל שנגרם לנחקר וכי צריך איזון. או אז אמר ירון כי לפרל "יש את זה" (היינו, איזון). מכל האמור עולה, כי גם אם פרל וירון (ולשניהם רקע משותף כחוקרי מצ"ח) סברו כי עצם התעניינותו של וולפיש בילדיו של ירון היא מניפולציה "המעכירה את האווירה" (תוך השמעת ביקורת נוספת כלפיו, שעניינה הערה שהעיר יום קודם לכן בפני אחרים על פרץ קופר), לא חש ירון כל איום והשמיע את שהשמיע באוזניו של פרל, ללא חשש, ואף שיבח אותו על התנהלותו המאוזנת.
135. כך גם לא מצאתי יסוד לטענה לפיה היו אירועים נוספים של חקירות בלתי מתועדות. החוקר גדי פרל העיד, ועדותו נאמנת עליי, כי לא חקר את ירון מחוץ לחדר החקירות, למעט פעם אחת, כשחשב כי ירון הולך "לדבר" אתו (עמ' 2158). שיחה זו תועדה על ידו בזכ"ד
--- סוף עמוד 148 ---
ת/30, מ-21.12.2010. המעיין בו ילמד, כי במהלך המתנה לחדר חקירות שיתפנה, עמד פרל עם ירון במרפסת ושאל אותו לשלומו. ירון השיב כי מצבו אינו טוב ותגובתו של פרל הייתה שלא ימשיך לשוחח עמו על דברים העשויים להיות קשורים לחקירה מבלי שיזהיר אותו. לאחר האזהרה אמר ירון כי הוא מעוניין שכל מה שיגיד יירשם בפרוטוקול והשיחה הסתיימה בזאת. גישה זו, המתועדת כראוי בזיכרון הדברים, תומכת בעדותו של פרל.
פרל הוסיף והעיד, כי לעתים, על מנת לאפשר לירון לממש את זכותו להיוועצות עם עורך דין, צריך היה לקחתו לבניין אחר בו התאפשרה פגישה בפרטיות. זו הסיבה בעטיה היו לא מעט יציאות מחדר החקירות וחלקן ארוכות (עמ' 2143). גם בעניין זה עדותו נאמנה עליי לחלוטין.
(II) טענה בדבר פגיעה בזכות ההיוועצות
136. טענה נוספת שנטענה היא שהופעל על ירון לחץ לבל ייפגש עם עורכי דינו ולבל יתבצר בזכות השתיקה שלו. גם במענה לטענה זו יש להשיב תחילה, כי לא הושמעה מצדו של ירון כל טענה שעניינה רצונו החופשי במהלך החקירה ומשקלן (שלא לדבר על קבילותן) של הודעותיו-הודאותיו כתוצאה מפגיעה בזכות השתיקה שלו, עד לשלב בו החלו להישמע ההוכחות. את טענתו משתית עו"ד גלעדי על הדוקטרינה של עילת הפסילה הפסיקתית, כפי שגובשה בע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי (4.5.2006). על פי דוקטרינה זו, ראיה שהושגה שלא כדין לא תהיה קבילה, ככל שקבלתה תהווה פגיעה מהותית בזכותו של נאשם להליך הוגן. אמות המידה לבחינתה של ראיה כזו, כפי שפורטו בפסק הדין האמור, הינן אופייה וחומרתה של אי החוקיות שהייתה כרוכה בהשגת הראיה, מידת ההשפעה של אמצעי החקירה הפסול על הראיה שהושגה, והנזק מול התועלת החברתיים הכרוכים בפסילתה. כפי שנראה להלן, העובדות אינן תומכות בטענה זו.