--- סוף עמוד 151 ---
בתגובה לאמור לעיל הודיע ירון כי ינהג כעצת עורך דינו וישמור על זכות השתיקה. החוקר דוד קיבל ממנו את מספר הטלפון של אשתו על מנת שיוסדר הביקור של עורך הדין, ופרל, שנותר עמו בחדר, אמר לו "בינתיים אני אדבר אתך", הסביר לו כי מצבו גרוע, והציע לו לחשוב היטב "לאן אתה גורר את עצמך בהתחשב בסיטואציה. שיהיה ברור מה הנזק שאתה גורר אותך ואת הסביבה שלך יחד אתך... אם בכלל יישאר לך קורת גג אחרי כל הסיפור הזה" (עמ' 4), וכן "כל גורם שעכשיו יוודא שאתה חייב לו כסף בעקבות החקירה הזאת... אנחנו לא יודעים מתי כן ומתי לא מכרזים יפסלו על ימין ועל שמאל כל כסף שקיבלת כולם ירצו חזרה ועכשיו השאלה היא שלך איפה אתה". על כך הגיב ירון "זה הסוף שלי" (עמ' 5).
139. אכן, ירון שמע מפיו של פרל דברים שאינם נעימים לאוזן. אלא שחקירה אינה סיטואציה נעימה ואיני מוצאת כי בתיאור של העתיד הצפוי לירון חרג פרל מן המותר. ירון הוא איש עסקים, במלוא חושיו, בעצמו חוקר מצ"ח לשעבר, ויהיה זה בלתי סביר לחשוב שכל המחשבות הללו, שפרל נתן להן ביטוי מילולי, לא התרוצצו ממילא במוחו. פרל לא חידש לו דבר.
בהמשך הוסיף גם החוקר דוד נודלמן על כך שהחשדות כוללים, לבד מתיאום מכרזים, גם עבירות שוחד (החשדות הללו, שנחקרו, לא הגיעו בסופו של דבר לכדי כתב אישום) וכי להערכתו, הגם שאינו שופט "שוחד זה יחד משטרה עשר שנים כלא ... ואם זה מה שאתה רוצה אין בעיה תשמור על זכות השתיקה אתה רוצה לשקם את עצמך זו לא הדרך אתה יודע מה יקרה אתך אתה תשקם את עצמך עם מדים חומים שב"ס פעם היית חוקר היום תהיה לא עצור אסיר חולצה של שב"ס עוד עשר שנים תשקם את עצמך שהילדים שלך יהיו יגדלו אבא שלהם לא נמצא לידם..." (עמ' 13). עוד אמר נודלמן כי עורך הדין, שיעלה לו ממון, יציע לו לשמור על זכות השתיקה אולם הוא, בסופו של דבר, יצטרך להתמודד עם מציאות בה לא יוכל לעבוד יותר בגיזום עצים; כי הוא פוגע בילדיו בכך שהוא שומר על זכות השתיקה (עמ' 17-14); וכי הפתרון לבעיותיו אינו נמצא אצל עורך דינו שאינו עובד בחינם (עמ' 23-22). הדברים קשים, אולם אין בידי לקבל את טענת הסנגור לפיה המדובר באיומים. בשלב בו הושמעו הדברים, החשדות נגד ירון בעבירת שוחד היו חשדות אמתיים. תיאור עבירת השוחד כעבירה חמורה, שרמת הענישה בגינה גבוהה, אינו חורג מן המותר. החוקר הדגיש כי אינו שופט, ויש לזכור כי הם הושמעו כלפי אדם המבין דברים אלה ויודע להעריכם בעצמו (ראו לעניין זה עמ' 43, שם אומר ירון לנודלמן כי הוא "החוליה החוקרת לא השופטת"). בכל הנוגע לזכותו של ירון להיוועץ עם עורך דין, הגם שהוער מה שהוער על משמעות השמירה על