--- סוף עמוד 155 ---
אחר. הצורך, כך נראה, היה לחקור את יעל בלווא, כשלטענת ההגנה לא הייתה לכך כל הצדקה.
143. הודעתה של יעל הוגשה בהסכמה (נ/1(62)), וניתן להתרשם כי המדובר בחקירה קצרה ביותר, במהלכה הכחישה כי ידוע לה דבר הנוגע להתנהלות העסקית של בעלה ושל החברה שהיא בעלת 49% מן המניות בה, והחלה לבכות. בהמשך, כמתועד על ידי פרל בזכ"ד (נ/1(63)), משהוצאה מן החדר "פגשה בבעלה וחיבקה אותו לפרידה", והבכי הלך והתעצם עד שבקומת הכניסה ביקשה לשבת במהירות, החלה לנשום בכבדות וקיבלה סיוע מן החוקרים שנכחו במקום. היא עזבה את משרדי החקירות כשכוחותיה שבו אליה. יצוין כי בבית המשפט השתמש פרל במילה "התעלפה" כדי לתאר את שאירע ליעל בלווא, ומאחר שלא כך תואר מצבה בזיכרון הדברים, נטען כי החוקר ביקש בשעתו לשוות לאירוע נופך קל יותר ממה שהיה באמת. התרשמותי מפרל היא כזו, שלא היה עולה בדעתו לעשות כן. פרל העיד מספר שנים לאחר מעשה, אין ספק שהאירוע כפי שנחרט בזיכרונו היה אירוע קשה וכך העיד. זיכרון הדברים בהחלט משקף זאת. השימוש במילה "התעלפות" אינו רחוק מן התיאור הכתוב, המלמד על כך שיעל בלווא נזקקה לסיוע בשל מצבה.
מנהל מחלקת החקירות ברשות ההגבלים העסקיים, מר חיים ארביב העיד, כי יעל בלווא זומנה מכוח הוראתו, משום שהחזיקה ב-50% מהחברה. היא זומנה בדחיפות על מנת שירון לא יספיק לשוחח עמה בטרם ישוחרר, שכן בתחילת החקירה לא ידעו מה מעורבותה בחברה, בעוד שמהאזנות הסתר בהן עלתה, התברר, למשל, כי היא יודעת מיהו זוהר כץ (עמ' 2299-2300). עוד טען, כי אין מקום ל"תרגיל" של הבאת בן משפחה על מנת ליצור לחץ על נחקר, כי הם אינם נוהגים כך וכי ממילא אין להתנהלות כזו ערך. זאת ועוד, משהובאה לחקירה, הבינו כי לא תועיל לקידומה. הם התרשמו מן הקושי שלה להתמודד, ולכן שוחררה לדרכה לאחר חקירה קצרה (עמ' 2301).
גם פרל נחקר על הסיבה לזימונה של יעל לחקירה וטען כי ביקש לברר את מידת מעורבותה בחברה, וכי תשובתה לפיה אין לה כל ידיעה על המתרחש בה הפתיעה אותו (עמ' 2173). הצורך בזימונה נולד בשתיקתו של ירון, ופרל שיער (שלא מתוך זיכרון) שיכול וסבר כי במידע שהייתה מוסרת בחקירה היה כדי להשפיע על המשך מעצרו של בעלה, מה שהצדיק, על כן, את זימונה כבר בימים הראשונים של החקירה (עמ' 2172). בכל הנוגע לנסיבות שהביאו לפגישה בין ירון לבין אשתו לא יכול היה לשלול את האפשרות שהפגישה לא הייתה מקרית (עמ' 2178).