--- סוף עמוד 157 ---
כי החוקרים עושים עוול בנוגע לחשדות אלה. לאחר מכן נשמע אומר לחוקריו כי הוא עומד בינתיים על זכות השתיקה אולם פנה לעורך הדין שלו על מנת ש"ייעשה את כל המהלכים שנוכל לדבר" (ת/18, עמ' 15), וכי "אני יש איזה שהוא כיוון מסוים שאני הולך לנסות אותו זה מה שדיברתי איתו וזה מה שיהיה בסוף, אני לא אידיוט" (שם, עמ' 17).
תוצאותיהן של הפגישות עם עורכי הדין, או אותם "מהלכים" שהם נתבקשו לנקוט, באים לידי ביטוי במזכר שנכתב באותו יום, 23.12.2010 (ת/32) על ידי מר ארביב. זו לשונו:
"היום בשעה 12:00 שוחחתי עם עו"ד זקלר ועו"ד זך בעניין ירון בלווא. עו"ד זקלר שאל אם יש טעם שידבר עם הלקוח שלו על עסקה ואמרתי לו שלהבנתי העניין מוקדם מדי לאור זה שהחקירה נמצאת בשלבים מוקדמים. לאחר מכן הציע עו"ד זקלר שלא נעצור את בלווא והוא ישתף פעולה בחקירה.
לאחר מכן שוחחתי עם ירון בלווא והוא אמר לי שהוא החליט לשתף פעולה בחקירה אבל הוא מאוד עייף והוא ביקש ללכת הביתה ולחזור למחרת רענן. לאחר התייעצויות חזרתי לדבר עם ירון בשעה 14:00. בשיחה עמו הבהרתי לו שיתכן ונשחרר אותו אם נשתכנע שלא ישבש את החקירה וכי הוא יקצר את משך החקירה. ירון אמר לי שהוא מתכוון לספר את כל מה שהוא יודע ושהוא הגיע להחלטה לספר את מה שהוא יודע.
אמרתי לירון שכדי שיהיה ברור שהוא מתכוון לקצר את מהלך החקירה ולא להכביד עליה עליו לספר בראשי פרקים את מה שהוא יודע. ירון אמר לי שאין צורך ומחר הוא יספר את הכל. אמרתי לו שלפחות יספר לי על מכרז ירושלים.
..."
147. בבית המשפט העיד מר ארביב, כי יום לפני תום המעצר שלו התייעץ ירון מספר פעמים עם עורכי דינו. בשעות הצהריים נגשו אליו עורכי הדין והוא השיב להם מה שהשיב, כמתועד בת/32, שכן לתפיסתו אין זה נכון לקדם עסקאות בימי החקירה הראשונים, במיוחד כשיש ראיות טובות. אלא שעורכי הדין אמרו לו שירון החליט למסור את גרסתו ובקשו שישוחרר על מנת שיבוא להיחקר למחרת, כשהוא רענן. מר ארביב הבהיר להם כי אינו מוכן לעשות עסקה אפילו על זה וכי החלטת השחרור תהיה מבוססת על צרכי החקירה. אחרי שאמר לעורכי הדין שעסקה לא תהיה, והיה זה עדיין בחצר בה ישב ירון עם שוטר ששמר עליו, ניגש אליו וישב לידו. עורכי הדין היו בסביבה. ירון חזר באוזניו על מה שאמרו לו עורכי הדין, היינו, שהחליט לדבר, אולם הוא מבקש שישוחרר ושיבוא למחרת היום. מר ארביב הסביר לו שאין התניה, שיכול להיות שיאפשר לו להשתחרר בכל מקרה, אבל אם הוא אומר שהוא רוצה לספר, שיספר לו. ירון אמר לו שהמדובר בסיפור ארוך. לפיכך ביקש ממנו שיאמר לו על מה הוא רוצה לספר על מנת שאפשר יהיה להתקדם (עמ' 2230-2229). כך בא לעולם מזכר ת/32. ואלה הדברים שנרשמו מפיו של ירון בהמשך המזכר: