--- סוף עמוד 159 ---
2007. מאחר שהבין כי לא ישוחרר אם לא ייעתר לדרישתו, ובשל מצבו – היה מוכן לומר הכל (עמ' 2671-2668).
150. מעבר לכך שטענותיו של ירון בבית המשפט אינן מגובות בעדויות עורכי דינו מאותה עת, כפי שמצופה היה שייעשה, אין הן עולות בקנה אחד עם האמור בת/32, ולפיו עורכי הדין של ירון הם שפנו למר ארביב בבקשה לעסקה (להבדיל משחרור מן המעצר), בקשה אותה דחה לאלתר. כך גם אין הן עולות בקנה אחד עם גרסתו של ירון כפי שתועדה באותו מסמך, עליו חתם הוא עצמו (ואף הוסיף עליו בכתב ידו), היינו שנאלץ "להיכנע" לגדליה על מנת שלא יתחרה בו, וכי האחים קופר לא ידעו דבר – גרסה שארביב דחה במקום. לו נכונה טענתו של ירון, מתבקש שארביב היה עומד מיד על קבלת גרסה המפלילה את האחים קופר, וירון, בשל מצבו הנטען, היה "נכנע" מיד לדרישה זו.
151. אעמוד כאן על הטענה, לפיה ת/32 לא תועד חזותית וכי על כן יש להפחית ממשקלו אם לא לאיינו בכלל. נסיבות בואו לעולם של ת/32 משכנעות, כי יש ליתן למסמך זה משקל מלא. כאמור, המדובר בסיטואציה בלתי מתוכננת, כאשר בעת שירון שהה בחצר מתקן החקירות פנו עורכי דינו למר ארביב והציעו את אשר הציעו. בעקבות פנייתם ניגש מר ארביב לירון וקיבל ממנו את עיקרי גרסתו. אין תמה שלא היה סיפק בידי גורמי החקירה לתעד את חילופי הדברים באופן חזותי. לכך יש להוסיף, כי המדובר במסמך שירון חתם עליו בעצמו, ולא רק מר ארביב, והיה זה לאחר שטרח להוסיף מספר משפטים בכתב ידו.
152. מסקנתי היא כי לא ננקטו נגד ירון אמצעים פסולים, לא פגעו בזכות השתיקה שלו ובזכות ההיוועצות בעורך דין, ולא הופעל עליו לחץ בלתי לגיטימי. ירון הבין כי מצבו קשה משהחל להיחשף לחומרי החקירה, לרבות האזנות סתר בהן תועד אומר דברים מפלילים, כי יש עדים המפלילים אותו וכי שתיקתו אינה משרתת את ענייניו בנסיבות אלה. הוא נועץ פעמים רבות בעורכי דינו (עובדה שאינה שנויה במחלוקת), נהג לפי עצתם ושתק, וכשפנו וביקשו כי תיעשה עסקה בינו לבין הרשות – נדחו במפגיע. למרות זאת, ומתוך הבנה ברורה כי אין עסקה, החליט למסור את גרסתו, כשגם במצב דברים זה ידע לכלכל את צעדיו: את גדליה ביקש להשחיר ככל הניתן ואילו את האחים קופר ביקש להוציא מן העניין.
(IV) טענה בעניין תיעוד לקוי של אמרותיו של ירון
--- סוף עמוד 160 ---
153. אתייחס בקצרה גם לטענתו האחרונה של עו"ד גלעדי בנוגע לקבילות או למשקל הודאותיו של ירון, והיא הטענה ולפיה לא תועדו אמרותיו כראוי. ככל שהטענה מוסבת על הפער שבין ההקלדה לבין ההקלטה, עליי להודות כי התקשיתי לראות את הבסיס לה. ודאי שהקלדה אינה מהווה תיעוד מילולי, מילה במילה, של דברי הנחקר. כפי שהעיד פרל, הוא ידע כי החקירות מוקלטות ולפיכך לא ניתן לייחס לו רצון להעלים פרטים מדבריו של ירון. הצופה בקלטות החקירה מתרשם מקצב הקלדה מהיר ושיטתי של פרל, המנסה לתעד, באופן מלא ככל הניתן, את מוצא פיו של ירון. אשר לטענה לפיה התנהלו חקירות "מחוץ לפרוטוקול", נאמנות עליי עדויותיהם של פרל ושל ארביב, לפיהן שיחה בעלת תוכן תועדה. ארביב אישר, כי שוחח עם ירון יותר מפעם אחת במהלך החקירה, אולם לא היו אלה שיחות שחרגו מהתעניינות בשלומו וכדבריו, לו היה ירון אומר "משהו" היה מתעד זאת (עמ' 2306). אין ללמוד מכאן על גישה פסולה, כפי שטוען לה עו"ד גלעדי, כאילו עמדתו של ארביב היא שדברים שנאמרו מחוקר לנחקר אינם ראויים לתיעוד. ככל שחילופי הדברים הצטמצמו להתעניינות בשלום הנחקר, אכן אין סיבה לתעד זאת. אדגיש, כי לא שמעתי כל טענה על דברים מהותיים שאמר ירון ואשר לא תועדו, ואשר יכולים היו להשפיע על הבנת גרסתו בחקירה.